זבח השלמים עח

הנושך הוא סכנה עצומה רק דבר זה מגבורת תמים דעים שמרפא מר במר כמרה וכדבלת תאנים דחזקי' יע"ש וזהו כוונת משנתינו וכי נחש ממית או נחש מחיה אדרבה נודע שאדרבה ממית לנשוך שרואה אותו וכיון שכן למה עשה הקב"ה נס באופן זה אלא ודאי להודיעם שאין נחש ממית אלא עון ממית (כמעשה דר"ח בן דוסא שאמר אין ערוד ממית אלא עון ממית) וזה לך האות שבדבר הממית מתרפאין בעשותם תשובה. אבל סוף סוף קשה לתחלת דינא מה זו חקירה ואימא כדבלת תאנים וכעץ הרדופני שרפאו המים כך דרכו של הקב"ה לרפאות באיזמל. ואולי אין הקב"ה עושה נס זה לולי לאיזה תועלת וכאן מה תועלת הי' אלא להראותם שאין ערוד ממית אלא חטא ממית וישובו ויתרפאו

והנכון לע"ד שכוונת המשנה להכריח שהעיקר הוא השתעבדות לשמים בדרך תשובה דאי כוונת ה' לרפאות באיזמל א"כ היל"ל והי' כל הנשוך וראה אותו ויחי' שהוא גזרה מאת ה' שלא כדרך טבעו של עולם שאדרבה הנשוך בראותו צורת נחש או שרף ימות וכאן שרצה ה' להראות נס ופלא היה צריך להיות הדבר בגזור מאתו יתב' לולי באומרו וחי נראה שהוא דבר טבעי והנה כי כן מצאנו בדבלת תאנים שלא הי' בדרך טבע אמר ויחי ולא אמר וחי ובשלמא אם הי' בדרך טבע ניחא אומרו וחי וזהו אומרם בדרך שאלה נחש ממית או מחיה לנשוך ודאי שהוא ממית וה' גזר שיחיה וא"כ היל"ל ויחי' לזה תירץ אא"ב דבראיה לחודא היה חי הנשוך הקשית לשאול שהיל"ל ויחיה כיון שבדרך טבע אדרבא מת אבל דע לך דלאו בראי' תלי' מלתא אלא בהשתעבדות לשמים ובשובו מדרכיו ואומר והביט אל נחש הנחשת היינו שע"י ראותו לשמים ולנחש מפחד הנחש ישתעבד לבו לה' וכיון שכן אינו צריך לגזור שיחי' אלא וחי מעצמו כי בשובו מדרכיו וחיה כי גדולים בעלי תשובה ואכל מעץ החיים וחי בכחו ובזרועו כי גדול כחו ודוק. ועוד חדשתי בענין ר"א איש ברתותא ליישב דרך הראשון דודאי היכא דמצינא ליישב דבר ע"פ הטבע ולא על דרך נס ניחא שפיר וא"כ המקשה הקשה ע"ד דברת קדוש הרמב"ן ז"ל דאדרבא צורת הנחש מזיק לנשוך מנחש ולא הי' לו לה' לצוות משום צורת נחש לזה תירץ אא"ב דנשיכת הנחשים ורפואתם היא בדר טבע יפה שאלת אבל דע לך שאין נחש ממית אלא העון ולא היה מתרפא אלא בהשתעבדותו לה' ולזה צוה יעשו צורת נחש כדי שיתייראו וישובו אל ה' והכי איתא בזוהרא קדישא פרשת שלח לך דף קמ"ה ע"א וזל"ל בגוונא דא והיה כל הנשוך וראה אותו וחי אמאי אלא כד סליק לעינוי וחמי דיוקנא דההוא דנשיך קא הוה דחיל וצלי קדם ה' ואיהו ידע דההוא עונשא דחייבים כל זמנא דברא חמא ברצועה דאבוי דחיל מאבוי אוף הכא וראיתם אותו וזכרתם ועשיתם ודאי ואי לאו הא רצועה ובדין ועשיתם ולא תתורו ימנע מנכון בישין אחרנין ודאי לא תתורו ולא תעבדון בישין וע"ד סלקא גוון תכלת עי"ש. וא"כ להכי צוה ה' שיעשו צורת נחש כדי שיתיראו וישובו אל ה' ויתרפאו כי רפואתם בתשובה תלי' ולא בדרך סגולה ועם האמור שם בענין התכלת דע"י ראותם חוט התכלת הוא רצועה לאלקאה הבנתי פסוק למען תזכרו ועשיתם שהוא כפול שכבר נאמר וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אלא נ"ל דבתחילה א"ל דיעשו פתיל תכלת שהוא כרצועה דעי"ז תפחדו ותזכרו את מצות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ועוד תעלו במעלות שעד עתה הרי אתם כתינוקות שאינם מתייראין כי אם בראותם הרצועה אבל אין זו דרך הישרה רק תעשו באופן זה כדי שתזכרו את מצות ה' ותעשו אותם מבלי ראיה בתכלת שהוא הרצועה אלא מאהבה מהיותכם קדושים לה' כמלאכים ודוק. ולא ידעתי אם ימצא זה בס' המפרשים כי הנני בכפר השי"ת יחזירני לשלום בכל אשר לנו: בלק

קב במדרש בלק בן צפור שלח אלי א"ר אבא בר כהנא זה אחד מג' בני אדם שבדקן הקב"ה ומצאן קיתון של מי רגלים וכן בלעם בשעה ששלח בלק אצלו א"ל הקב"ה מי האנשים האלה עמך היה צריך לומר רבש"ע הכל גלוי לפניך אלא כך א"ל בלק בן צפור שלח אלי א"ל הקב"ה הואיל וכך אתה מדבר לא תאור את העם אמר הקב"ה רשע שבעולם אני כתבתי על ישראל כל הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו ואתה הולך ליגע בהם ולקללם תצא עינו שנאמר שתום העין לקיים כל הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו עכ"ל. והקושי מבואר אומרם הואיל וכך אתה מדבר לא תאור דמשמע דאלו היה בלעם משיב כהוגן היה אומר לו ה' שיאור את העם וה"ז מן המתמיהין

ולכאורה הייתי מפרש עם מה שהייתי מפרש בכתובים שבספרי הראשון במה שאמר