זבח השלמים עו

עבודה עתידה דהיינו שאתן את כהונתכם מה שהתחלתם לשרת שלכם שסדרתם האברי' ע"ג המערכה אך עדיין מכאן לתרתי שעי עד דיעכלו דהיינו תכלית העבודה אפי' על דבר כזה שאתן לעתיד את כהונתכם ובא זר וקירב העבודה והיינו והזר הקרב שהקריב העבודה שתעשה בשעתא חדא ע"ז ג"כ יומת ודוק

אמר המני"ח אחר אלף מחילות מתורתו למדתי מתיקות תיבת הקרב דהיינו שהקריב ומהר העבודה שתתעכל בחד שעתא אך תיבת אתן שנתקשה לו בעיני עדיין לא נתיישבה ונ"ל עם מה שדרשו בגמרא שהקיש אכילת תרומה בגבולין שטעונה קדוש ידים וזהו כוונת הכתוב אני מקיש לעבודת מתנה שהם אכילת קדשים מה שאתן את כהונתכם דהיינו דין התרומה שהיא לכהן ורמז קרא ואמר בלשון עתיד אתן לפי שדין התרומה לא נהגה במדבר כמ"ש בגמ' דקדושין להוכיח דגדול תלמוד שקדם למעשה דיני התרומה נ"ד שנה מ' דמדבר וי"ד מכיבוש וחילוק ולהכי קאמר מה שאני צריך לאקושי לעבודה הוא דבר שעתיד אני ליתן את כהונתכם שתאכלו תרומה בגבולין מכאן ועד נ"ד שני' והנני אומר שאז כאשר אתן אותם תהי' כדין העבוד' שהי' אכילת קדשי' שצריך קדוש ידי' ודוק כי ק"ל

צט וידבר ה' אל אהרן יכול שהדיבור עמו ת"ל זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן להקטיר קטורת וכו' ולא יהיה כקרח וכעדתו כאשר דבר ה' ביד משה לו ע"כ. ויש להקשות מה הכרח משם שלא יהי' הדיבור עם אהרן. והלע"ד עם שנבין אליבא דחז"ל דפירשו כוונת הפסוק לומר למען אשר לא יקרב איש זר וכו' ולא ואם יקרב לא יהיה כקרח וכעדתו שימו' בבליעה וכיוצא רק יארע לו כאשר דבר ה' ביד משה לו שאירע ביד משה צרעת שם בסנה כך יארע לו כאשר היה בעוזיהו. ונתקשיתי טובא דלפי זה חסר במקרא תיבת אלא או תיבת כי שמשמש' במקום אלא שיאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו כי אם כאשר דבר ה' ביד משה. גם נבין מאי שייטיה דהאי עונש דצרעת למערער על הכהונה ואיפשר לומר ע"ד גמלא בעי קרני וכו' שרצה ליכנס במחנה שאינו שלו אודניה קציצו ליה דבמקום אשר היה חונה במחנה ישראל משם יצא החוצה בדד ישב מחוץ למחנה מושבו

והלע"ד עם שנבין פ' בסוף פרש' המילואים בפרש' צו שם נאמר ויעש אהרן ובניו את כל הדברים אשר צוה ה' ביד משה ופרש"י זל שלא הטו ימין ושמאל. וקשה טובא דמהיכא תיתי שהיה להם לנטות ימין ושמאל ואדרבה גדולה וכבוד זה לכהונה גדולה וסגני כהונה וכמה מעלות טובות. גם נבין מ"ש ביד משה שהיל"ל אשר צוה ה' אל משה. וחז"ל כבר הורו לנו את הדרך נלכה בה שבמקום שנאמר ביד משה רמז ענין הצרעת שהיה ביד משה בפסוק זה דזכרון לבני ישראל והכא מאי שייטיה

וביאור הדברים שהנה מצאנו ראינו בדקדוק זה של המילואים מלבד כמה שינויים ועוד בה שהיו מניפים את אהרן ומושחים אותו בשמן כדרך הזאה מלבד המשיחה שעל ראשו שאותו השמן לכהונה אך אח"כ נאמר ויקח משה משמן המשחה ומן הדם ויז על אהרן וכו' הזאת שמן ודם לא מצינו בכל התורה הלא בכל הקרבנות והמתכפרי' לא יעשו בהם ככה רק ביום טהרת המצורע ביום הבאת קרבנותיו היו מזין עליו מן השמן ומן הדם אך אין זה רק כלפי משאחז"ל בפ' וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעה אהרן ואמר אין פרוע אלא צרע' כמש"ה וראשו יהיה פרוע ובגדיו יהיו פרומים וכו' שלקו בצרעת כשעשו את העגל ואשר לא יהיה בו צרעת מבחוץ יש צרעת באיברי הנפש כמ"ש בעלי הרמז ובראשית חכמה ועם שאלת אלף אלפי מחילות מאהרן קדוש ה' כיון שעל ידו בא הצרעת לישראל וכן כינהו הכתוב כי פרעה אהרן גם הוא ראוי ללקות בצרעת והיינו פרעה אהרן ואם אינו בגלוי ויפן אהרן מצרעתו אולי ח"ו בסתר ועתה שרצה ה' להעלותו לכהונה גדולה ורצה לקדשו ולטהרו כי ידע כוונתו הטהורה שכל פניותיו לש"ש ביום טהרתו נקדש ונטהר מעין טהרת המצורע ולכן היה משים עליו על תנוך אזנו ועל בהן ידו ממש מעין המצורע גם היה מזה עליו מהשמן ומן הדם כטהרת המצורע גם על הבגדים לרמוז שהיה לו להיות נגעים בבגדים כי מתחלה מתחלת בבגדים גם המצורע בגדיו פרומים ולטהר את הבגדים צוה ה' שיזה עליהם והיינו מש"ה כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם היינו כפרה על עון העגל שעשה אהרן ובניו היו ראוים למות כולם כמש"ה ובאהרן התאנף ה' להשמידו ואין השמדה אלא כילוי בנים וכראות אהרן ובניו ככה ח"ו תפסם בושה וכלימה כי זו נראה כי הם כמצורעים ומובדלים לזה העיד עליהם הפסוק ויעש אהרן את כל הדברים אשר צוה ה' ביד משה דהיינו שלא הטו ימין ושמאל ועשו את כל הדברי' הרמוזים