זבח השלמים עד

ינאצוני העם וגו' ועד אלי"ב וגו' ר"ל אל תזכיר לי זכות אבותם כי חטאו יותר מדאי אך אם תטעון עלי מכח השבועה שהיא מוכרחת להתקיים בין אם יהיו צדיקים או רשעים הדין עמך אך יכול אני לקיימה בך שאתה מבניהם ואעשה אלג"ג ועצום ממנו ודי בזה כיון שאתה מזרעם. אך משה רעיא מהימנא סניגור ופרקליט טוב מצא טענת ושמעו מצרים וגו' ועד"ז פי' הרב א"א ז"ל מ"ש בגמ' שמשה תלה בזכות אחרים לפיכך תלו לו בזכות עצמו לולי משה בחירו וגו' דק"ק דמ"ל דכוונת משה לתלות בזכות אחרים מכח ענוה ואימא שהזכיר את האבות משום ברית השבועה במ"ש אשר נשבעת להם בך משא"כ למשה שלא נשבע אלא עמ"ש מיושב שמוכרח מתיבת עבדיך ומהקושי שדקדקנו שהיל"ל זכור את השבועה אשר נשבעת וגו' ושאר הדקדוקים מורים באצבע שכוונת משה להזכיר זכות אבות ולא מכח השבועה דאי מכח השבועה במ"ש ואעשה אלג"ג שהוא מזרעם אזלה לה חומר השבועה אלא ודאי מכח זכות בא כמ"ש שכוונתו לומר שזכות אבות יגן על כולם ויצילם ולא מקצתן כאמור ולכן שבחו את משה, כי מאחר שהיה מבקש זכות הי' לו להזכיר זכותו אלא שלא רצה מחמת ענוה וכ"ת שהזכיר את האבות מפני שהם ג' שאינו דומה מרובים העושין את המצוה למועטין אף אתה אמור לו שכיון שאמר לאברהם ליצחק וליעקב בלמ"ד ולא אמר לאברהם ויצחק ויעקב. הגם שלא אמר לאברהם וליצחק בוא"ו אלא ליצחק הוא להפרידם שבשביל זכות כל או"א כדי להציל וא"כ הי"ל להזכיר זכותו אלא שלא רצה משום והאיש משה עניו מאד

ועם זה תרצתי מה שהוקשה לכת הקודמין מהור"ם סאגיס ז"ל בלשון התפלה שאנו אומרים את השבועה שנשבעת לא"א בה"ה ואח"כ ואת העקידה שעקד את יצחק בנו שהיל"ל העקידה קודם ואח"כ השבועה שכך היה המעשה והוא דקדוק דק. ועם מ"ש מתורץ שענין השבועה מועיל בין לצדיקים ובין לרשעים דמכח השבועה ראוי לרחם עלינו אך ענין העקידה בעצמה שהוא זכות אבות לא תועיל כי אם לצדיקים כמ"ש התוס' ז"ל בשבת שלרשעים תמה זכות אבות לן אך לצדיקים לא תמה אך ברית אבות דהיינו השבועה לא תמה ולא תתום בין לרשעים בין לצדיקים ולכן אנו אומרים בתחלה מה שיועיל לכוללות ישראל ואח"כ אנו מזכירין הזכות שהוא מועיל לפרטים. (אמר המני"ח אחר המחילה הראויה ממעלתו אני אומר להיפך ומתורתו למדתי שהשבועה תועיל שלא לכלותינו ויכולה היא להתקיים בצדיקים כמ"ש ה' למשה הלא אתה מבניהם ולפיכך אנו מזכירין השבועה בתחלה שהוא דבר המועיל שלא לכלות זרע אברהם אהובו של מקום. ואח"כ אנו מוסיפין להזכיר העקידה שהוא זכות אברהם ויצחק עוקד והנעקד והמזבח לומר שע"י זכותם יגן על כוללות האומה כמ"ש מ"ה לעיל משא"כ אם יזכיר קודם הזכות דהיינו העקידה תהי' אז הזכרת השבועה לתועלת הפרט כי אמור יאמר האדון ה' יכול אני לקיים שבועתי בצדיקים שבדור כמ"ש למשה משא"כ כשאומרים בהיפך שאנו דומים לעני השואל מעט מעט ובתחלה אנו באים מכח השבועה כדי שתועיל לצדיקים ואח"כ אנו מוסיפים לשאול עוד שהעקידה תוסיף תת כחה ותגין על הכוללות אפי' שאין כולם צדיקים כי הרי צדיקים זוכין מכח השבועה ואינם צריכים לתפלתינו ודוק)

ועוד אפשר לומר שהיתה כוונתם בהיפך הסדר לומר ראה ה' והביטה כאלו היתה העקידה פעם אחרת אחר השבועה וכמ"ש שזו היתה כוונת א"א כשאמר ה' יראה אשר יאמר היום בה"י שכוונתו לומר שבכל יום ויום יהי' נחשב כאלו אברהם עוקד את יצחק בנו וזו הי' תכלית כוונתו אך בשבועה אין בידינו לומר זה ולכך הקדימו העקידה לשבועה ועוד שע"י היפך זה אנו למדין זה שכוונת אנשי כנה"ג היתה לומר שיחשב כאלו היתה העקידה מחודשת אחר השבועה ע"ד שאמרו התוס' גבי מטפס ועולה מטפס ויורד שהיל"ל הירידה תחלה אלא לרמוז עלי' שניה בתר הירידה ראשונה והירידה הנזכר באומרו מטפס ויורד היא ירידה שניה וללמדנו שאינו דוקא ירידה ועליה אחד אלא כמה וכמה והן הן דברינו בענין זה שבהזכירם העקידה אח"כ הוא כאלו היתה עקידה אחרת ועקידות רבות בכל יום לזרעו. יזכור וז"ש ועקידת יצחק היום לזרעו תזכור ר"ל כאלו היתה היום יהיה בעיניך כחדש ממש וכאלו נעשית עתה ולזרעו תזכור ודוק

עוד נ"ל שתפלה גם בזמן הבית היו אומרים אותה ונודע כי עקדת הקרבן היתה כעקידתו של יצחק וכוונת התפלה לומר זכור את העקידה, מה שאנו עושין זכר לעקידה ולמדנו מאברהם ולמדנו שזו כוונת התפלה בהיפך הסדר דהיינו ענין העקידה שאנו לומדים ועושין והיינו אחר השבועה ודוק. וכמה דינים אנו לומדין במעשה הקרבנות מפ' של העקידה שלא נרמזו בתורה אלא בעקידה: