זבח השלמים עג

והנכון לע"ד לתרץ הכל שהנה בפרשת בשלח תראה שאמר קרא מעין תלונה זו וילן. למה זה העליתנו ממצרים ואמר משה עוד מעט וסקלוני. וא"ל הקב"ה עבור לפני העם למה אתה מוציא לעז על בני עבור לפניהם ואין דובר דבר עי"ש א"כ עתה בתלונה זו שהיא מעין אותה התלונה למה העליתנו וקאמר ע"ז ויאמרו כל העדה לרגום אותם והוא סתום לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש דקאי על משה ואהרן שמאז עלה בדעתם והכינו עצמם לרגום לולי שמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ולזה א"ל לא תוציא לעז על בני אבל משה ראה אותם מכינים האבנים וכיוצא וה' ברחמיו אמר לי' שבעת המעשה יחזרו בהן עתה מראות שכתבה התורה ויאמרו לרגום אותם באבנים אע"פ שלא עשו כיון שהיתה מחשבה כפולה כתבה דמחשבה לא כמעשה שאלו היתה פ"א אפי' להודיע מחשבתם לא הי' כותבה

א"נ כיון שאני רואה שכתבה התורה וכבוד ה' דהיינו שעשו מעשה והענן קבלם ולמה כך אלא הטעם הוא כיון שבפ"א כשאמר משה עוד מעט וסקלוני כעס עליו ה' לומר שאתה מוציא שם רע על בני כיון שכן נכוה משה ולא נשמר מהם לשמור את משמרת ה' שאמר שלא נחשדו בכך ואע"פ שמגמגמים לא עבדי להכי בדינא ובדיינא בא הענן וקבלם שבסיבת השכינה לא נשמרו עצמם ומחוייבת השכינה לסלק כל נזק מעליהם ודוק

צו רש"י אכנו בדבר ואורישנו וא"א לג"ג ועצום ממנו א"ת מה אעשה לשבועת האבות ואעשה וכו' שאתה מבניהם עי"ש וקשה דא"כ איך בעגל התפלל משה בטענה זו זכור לאברהם וכו' אשר נשבעת להם וגו' ובזה נצח מה' וינחם ה' ע"ה והלא תשובתו בצדו שכבר א"ל ואעשך לג"ג שזה תשובה לשבועה שהוא מבניהם ורש"י בפרשת תשא לא פירש כך אדרבה חיזק קושית משה וכתב ע"פ זכור לאברהם וכו' מה אתה אומר לי ואעשה אלג"ג אם כסא של ג"ר אינו עומד וכו' עי"ש ולפי מ"ש בפרשה זו כיון דמשה מבניהם בו מתקיים השבוע' וכאילו הוא כסא של ד"ר. ולקמן בסימן צ"ז כתבתי בזה דברים בתחלת הענין אך עיקרן של דברים הוא מה שאכתוב כאן אחוז בזה וגם מזה את"י. גם נבין מ"ש רש"י ע"פ זכור לאברהם וכו' אם נתחייבו שרפה או הריגה וכו' דמה לנו בדרושים אלו שכנראה כוונת משה היא היתה להזכיר השבועה שמוכרח לקיימה א"כ מה לנו בזכיות ובדרושים

ולע"ד שרש"י ז"ל ראה שבאומרו פה פ' שלח ואעשה אותך לג"ג ועצום ממנו והאריך בתיבת ממנו מה שלא נזכר בפ' תשא הדברים ניכרים שכוונת ה' לומר א"ת מה אעשה לשבועה בך אקיימנה שאתה מבניהם והיינו ואעשה אלג"ג ועצום ואתה ממנו ובך מקיימת השבועה והנה בפרשת תשא לא מצינו שאמר ממנו כנראה שאינה מספקת. תשובה זו שאתה מבניהם ואדרבה משם מקשה ואו' זכור לאברה' אשר נשבעת וכו' וה' הודה לדבריו וניחם על הרעה כנרא' שטענת משה טענה ואינה מתורצ' אף שהוא מבניה' וצריך לדעת למה ומה נשתנה עון העגל מעון המרגלי' עוד הוקשה לו שהיל"ל זכור את השבועה אשר נשבעת לאברהם וגו' ולא כמ"ש זכור לאברהם ליו"י עבדיך אשר נשבעת וכן מצינו במסדרי התפלו' אנשי כנה"ג שסדרו וזכור לנו את השבועה מה לנו אם הם עבדיו או לא כל הברואים הם עבדיו. לעומת כל זה בא רש"י בחכמה ופי' שהלא נודע שיש צד זכות באבות העולם ויש צד שבועה והנה בעגל שהי' עון ראשון הכתוב בתורה לא בא משה בכח השבועה כי השבועה יכולה להתקיים באחד מישראל שהוא מזרעם אלא מכח שהם אהוביך וריעך ויש להם זכות שאברהם נשרף ויצחק נהרג ויעקב גלה הכל על קדושת שמך וא"כ ראוי הוא שיעמוד זכותם לבניהם וכיון שאני בא מכח זה דהיינו כח אהבת הקדמונים שעבדוך באמונה והיינו שהזכיר רש"י זכות ואם אתה עושה בזכותן וכו' אין לומר שדי שאקיימנה בך דאטו מלך שיש לו אהוב ועבד נאמן והניח י"ב בנים ואח"כ הבנים עברו חק הפרו ברית וראוי שבשביל אהבת אביהם יעבור על פשע כיון שהוא חטא ראשון היתוקן זה במה שיהרוג את הי"א ויקיים ברית האהבה רבה עם הא' א"כ מה זו אהבה כיון שהורג לו את י"א ילדיו והרי זה נמצא שהוא מוכרח לעבור על פשע כולם ולהנחם על הרעה והיינו מ"ש זכור לאברהם וגו' שהם עבדיך ועבדוך באהבה יתירה עד שכ"כ היתה עבודתם באמונה שנשתעבדת ונשבעת להם בך שהוא דבר גדול ותדבר אליהם וגו' וכל זה הי' מחמת שהיו עבדיך והיו להם זכות רב א"כ גם עתה זכור אותם ואת זכותם ותעמוד לבניהם וא"ת שתמה זכות אבות ובטלה אהבתם וא"כ מכ"ש שזכותי יתום יותר במהרה כי אינו דומה זכות צדיק א' לזכות ג' שעולה במעלות כאשר כתבנו בס' השלישי בפ' וירא ולכן וינחם ה' על הרעה וכו'. אך בפ' שלח שכבר חטאו זה עשר פעמים ותחלת דבר ה' עד אנא