זבח השלמים עב

דלא בעי' כהן עי"ש ונכון ונלע"ד שאהרן נצטער ע"ז בפרט שמצוה זו נתנה לו ה' חליפי קרבן הנשיאים שכך אמרו חז"ל אני נותן לך מצוה קבועה ככתוב אצלינו לעיל עי"ש. לזה איצטריך קרא לומר שאע"פ שראה אהרן שה' לא ציוה לו שיעלה את הנרות וא"כ אינו כ"כ מצווה ועושה דלאו עלי' דאהרן ובניו רמיא מצוה זו עכ"ז ויעש כן אהרן שאחר לא הי' יודע לכוין כוונת אהרן אל מול פני המנורה העליונה שהביא שפע והארה ממקום עליון ומתחלה האיר מלמטה למעלה ואח"כ הוריד שפע והארה מלמעלה למטה והיינו דמשבח לי' קרא אע"פ שלא צוה ממש ואדרבה מראות דבגוויה משתעי קרא ושביק קרא למימר שיעלה ואמר בהעלותך שלא בלשון ציווי משמע דאינו הכרח והזר והכהן שוים לזה קאמר שאהרן קדש ה' עכ"ז נזדרז ועשאה כאלו נצטוה לגמרי וכ"ת מה ל"ק בפירוש שיעלה לזה אמר וזה מעשה המנורה וכו' דכשם ששם אפי' שאינו מעשה ידי אומן רק עשה את המנורה מי שעשאה דקאי להקב"ה ועכ"ז מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה כמ"ש ויעש בצלאל וכו' זו הוא הכוונה בעצמה כאן שרצה לומר לו ה' שאפי' שלא יעשה המצוה ולא יעלה מעלה עליו כאלו עשאה ולכן אפשר לא צוה ה' בפועל שיעשה כי אפי' שלא יעשה הוא אלא זר המצוה תקרא על שמו כמ"ש מוהרמ"א ז"ל כי הדלקתו בפעם הראשונה הועילה לדורי דורות להוריד שפע אורות ועוד לגדולת הכוונה שיש במצוה זו ל"ק בפירוש שיעשה אותה שאין ביד בשר ודם שיהי' ראוי להאיר לה' שהוא אורו של עולם ודוק. עיין לעיל סימן צ"ב: שלח

צד משאחז"ל שלא ידעו ולא יבינו שלא למדו ממרים וכנראה הוא ק"ו דאית ליה פירכא דשאני משה שהוא ב"ו ומרגיש תאמר הם שהוציאו דבה על העצים ועל האבנים שכן בגמרא עשו ק"ו ואמרו ומה מרגלים שלא הוציאו דיבה אלא על העצים ועל האבנים נענשו המוציא לשון הרע על חבירו עאכ"ו וכנראה שהוא סותר לזה והדבר פשוט דלגבי מה שהוציאו דיבה על הארץ כמש"ה מתו כמו שדייקו בגמרא וימותו מוציאי דיבת הארץ שמשום מה שדיברו על הארץ מתו ונענשו להכי עבדינן ק"ו ומה מרגלים שלא הוציאו דיבה אלא על הארץ באומר' ארץ אוכלת יושביה נענשו המוצי' לשון הרע על חבירו שמרגיש עאכ"ו. אך לגבי מה שדיברו בה' ואמרו כי חזק הוא ממנו כביכול אפילו ב"ה אינו יכול להוציא כליו משם בזה אנו אומרים שהיה להם ללמוד ממרים שדיברה באחיה כ"ש המדבר בה' גדול אדונינו ורב כח והיינו לא ידעו ידיעה וחשבו שכיון שהארץ אינה מרגשת אין להם עון וזה גירר להם עון אחר שלא יבינו לעשות ק"ו שהדעת נותנת שלא לדבר בה והיינו כי טח מהשכל ודוק

א"נ שאפילו שלא היו רואין ענין מרים מצד עצמם היה להם לידע והיינו לא ידעו ואפילו בראותם ענין מרים היינו ולא יבינו וזהו הכפל כי טח מראות הסמוך לו ענין מרים מהשכל לבותם מעצמם אפילו בלא ראות ענין מרים

צה הנה כתבנו לעיל בפ' שהענן קיבל האבנים שרצו לרגום למשה וצ"ל טעם למה

ועוד נתקשינו מנ"ל לחז"ל דמ"ש לרגום אותם קאי למשה ולאהרן ויהי' סמוך ונראה לפ' זה לא נזכרו משה ואהרן רק יהושע וכלב ואימא דעלייהו קאי ולא למשה ואהרן ולכאורה תירצתי דלעיל קאמר וה' אתנו אל תיראום וס"ל א' ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים והנה באומרו וה' נתקשיתי שכל מקום שנא' וה' הוא הוא וב"ד וכאן מאי שייטיה דב"ד הכא אלא ב"ד הנזכר הוא משה ואהרן וב"ד הצדק וכמ"ש עלה נעלה אם יאמר לנו משה שנעלה לשמים נעלה וזהו עלה רומז למשה שנא' עליו ומשה עלה וכמ"ש חז"ל גבי אז חללת יצועי עלה שרומז למשה עי"ש בספרנו. ולזה אמר וה' אתנו ה' וב"ד דהיינו הרועים שלנו משה ואהרן שהם ממש אתנו אל תיראום א"כ כשאמר עתה ויאמרו כל העדה לרגום אותם היינו לכל הנז' סמוך דהיינו כביכול לשכינה ולב"ד הנזכר דהיינו משה ואהרן. א"נ איפשר שכיון שמשה ואהרן נפלו על פניהם וחששו שהנפילת אפים הי' להענישן כההוא עובדא דגמרא דאיתתי' דר"ג יע"ש ולזה אמר כיון שהם רודפים ובאין להרגנו נשכים להורגם ולהכי אמר כל העדה שהם הסנהדרין לרגום אותם מדין רודף אבל אי קאי ליהושע וכלב אין טעם לרוגמם. א"נ כיון שנפלו על פניהם משה ואהרן ואין רואה אותם אמרו ונתייעצו לרגום אותם כיון שהם אפים ארצה אין רואה אותנו ולהכי ס"ל וכבוד ה' נראה בענן וכו' לפי שהם אינם רואים אנכי הרואה משא"כ אלו קאי ליהושע וכלב אין טעם לומר לרגום אותם: