זבח השלמים עא

צריך לאורה הוא הכהן הנכנס כי עמוד הענן שהי' מאיר להם הי' בזכות אהרן כי דבר זה פרשוהו בעלי התוספות באומרם וכי לאורה הוא צריך והלא כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר הוא הי' מאיר להם ופרשוהו דקאי לאהרן עי"ש והכריחו מזה בג' שכוונת הדבר להודיע ולהוודע שהשכינה בישראל ע"י נר המערבי א"כ זו היא נחמת אהרן בכפלים כי הנשיאים הקריבו ביום ששרתה שכינה בישראל כי מיום הח' התחילו להקריב משמחתם וה' נחמו כי על ידו תהי' נודעת כי יש אלהים בישראל ושכינתו בתוכינו והיינו ע"י מצות הנרות ובפרט היותה על ידו שאינו צריך לאורה שהוא עמוד האורה אלא להודיע כי שכינת עוזו שורה בישראל וזו נחמה גדולה. ומה גם לדברי המפורשים שכל חייו של אהרן הוא הי' מדליק אע"פ שהיתה, כשרה ההדלקה בבניו עכ"ז לרוב הכוונה ולהודיע שאין כוונת האורה בשביל הכהן הנכנס לעבודה הוקבעה מצוה ע"י אהרן שהוא עמוד האורה שאינו לצורך הארה לכהן אלא להודיע השראת השכינה בישראל וא"כ ה"ז נחמה שמצוה זו יעשה הוא כל ימי חייו כאשר הרמב"ן ז"ל עצמו רמז לזה שה' רמז לו שהוא ידליק אותה לעולם כי בו חפץ ונכסף. ומה גם לדברי ס' ק"מ שהאריך שלעולם ועד לא טעו במצוה זו אפי' בניו והיו זריזין בה ולא שינו מסדרה שהטבת ה' נרות בין דישון מזבח הפנימי לדם התמיד והטבת ב' נרות בין דם התמיד לקטורת עי"ש ואולי גם בכוונתה היו יודעין וזהירין כל זמן בית ראשון ושני וזו ודאי הבטחה גדולה ודוק

צב וזה מעשה המנורה מקשה וגו' כן עשה וגו' זה הפסוק אין כאן מקומו כי אנו עסוקים בהדלקת הנרות לא בעשייתה הנה בספרי הראשון גם בשני כתבתי ע"ז עי"ש וכעת אפשר לומר שהנה היותר מוסכם שהנרות היו ככל המנורות שלנו אך בהדלקתן הי' הופך ראשי הפתילות שיהיו מוסבים אל מול פני המנורה נר השביעי עיין ברא"ם ז"ל והיינו אל מול פני המנורה העלה נרותי' שהפך פי הפתילות לנר האמצעי וא"ת ולמה מעיקרא לא נעשו פי הנרות שיהיו מוסבים אל נר האמצעי לזה אמר לא תשאל ולא תנסה כי זה מעשה המנורה דבר קשה ומקשה היא כן עשה את המנורה הקב"ה בעצמו ובמופלא ממך אל תדרוש כי כך נראה שצריך להיות שיהיו פי הנרות מוסבות לבית ככל פי הנרות להוציא אורה לעולם כי משם האורה והשפע יוצא ופי הפתילות מוסבות לנר האמצעי לקבל משפע האמצעי כי הוא יסוד הכל ולכן הפיכת הפתילות הי' כל יום על ידי הכהן לקבל שפע והארה מהאמצעי כי חסד אל כל היום ולכן לא היו מתחלה פי הנרות מוסבות לאמצעי ודוק והארך בהקדמות אלו

א"נ והוא הנכון דכל הני קראי להגיד שבחו של אהרן כמ"ש רבותינו וגם כל המפרשים וע"ז קאמר וזה ממש תראה מעשה המנורה שהנה אחז"ל במנחות דף כ"ג שהיו שם ט' פרחים והקשו דבקראי לא משמע אלא ח' ותירצו דהאי עד פרחה דפרשתינו מוסיף עוד פרח ונמצאו תשעה ואומר אני שרמז הפרחים שהיו תשעה רומז למשפחות הלוים שהיו שמונה כאשר כתב רש"י בפרשת פנחס וכתוב אצלינו היטב הדק שלא חסרו משא"כ משפחות ישראל עיין בקונטרס שנה זו ותמצא דברים עמוקים ומתוקים ומשפחות אהרן שהיו כהנים הם תשעה. והכפתורים שהיו י"א כנגד י"א שבטי ישראל. והכ"ב גביעים שהיו קצרים מלמטה ורחבים מלמעלה הם רמז לכ"ב אותיות שבתורה שלפי הפשט הם קצרים ובעולם העליון בסודות התורה הם רחבים ורחבה מני ים כנודע ליודעי חן

א"נ לכוללות בני לוי שהיו כ"ב אלף ולזה רמז שכ"ב גביעים אלו הם קצרים ומתרחבים לסך אלף כל אחד מאלו נמצא רמוז במנורה שהיא מקשה אחד לומר שה' בוחר ויקרים בעיניו הלוים וישראל והתורה ונמצא פרח זה היתר שחידש בפרשה זו לשבחו של אהרן אם כן היינו וזה מעשה המנורה בעצמו שאני מחדש לך בפרשה זו פרח אחד לשבחו של אהרן ולכן מעכבים מספר הפרחים והכפתורים והגביעים וכ זה כשהיתה של זהב שבאה לכפרת העגל יבא זהב ומספר כולם מ"ב וסימן ה' בם סיני בקדש שה' משרה שכינתו בישראל ונרמז במנורה שהיא עדות לישראל שהשכינה בישראל ופרח סמוך לרגלי המנורה שהוא מקום. עמידתם הוא רמז למשפחת אהרן וכל זה לשבחו ודוק בכל זה והארך שהוא נכון וכמעט הופיע רוח הקודש בבית מדרשי ברוך ה' אשר גילה סודו לעבדיו אוהבי שמו יתברך. עיין לקמן סי' צ"ג

צג הרמב"ם בפ"ט מהל' ביאת מקדש דף ז' הסכים דהדלקת הנרות אם הטיב הכהן את הנרות והוציאן לחוץ מותר לזר. להדליקן עי"ש והראב"ד ז"ל השיג עליו דדיינו לומר שאם הדליקן כשרות אבל לכתחלה שידליקם זר מנ"ל. ומרן ז"ל הביא משם הריטב"א ז"ל דמדקאמר קרא בהעלותך ול"ק דבר אל אהרן וגו' יעלה הנרות בל' ציווי משמע