זבח השלמים ע

קא סליק ולא ידע תירוצא דאיידי דנדרים תני נזיר רק ידע מה שנא' בגמ' ריש נזיר דנזיר נשנה כאן משום דאקרא קאי והבין וחשב למשפט שכפי זה מוכרח שיהי' הסדר גיטין מטעם שהוא עיקר בסדר זה שאחר הנשואין שהן כתובות יאה גרושין ואח"כ נזיר כדי דלהוי ממש קאי אקרא דערות דבר שהוא סיום מס' גיטין וכיון שכן נמלא דאחר נזיר ממש סוטה ולזה אמר דמאי שייטיה דנזיר עם סוטה דאם לענין העביר' כבר למדנו זה בסמיכות נזיר עם גיטין הכתוב למעלה הימנה דלהכי נשנה נזיר בסדר זה כנז' והיה ראוי לשנות קדושין קודם סוטה דכל כמה דמצינן למעבד דתהוי סמוכה לגיטין סמכינן לה כמו שהסמיכן בתורה ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה כמו שהביא הרמב"ם ז"ל בפתיחתו בס' קידושין עי"ש ולמטה אכתוב בזה. לזה תירצו דסמיכו סוטה ג"כ עם נזיר הוא שייכו' גדול שבתור' נסמכו וראוי להיות תורה שבע"פ שהיא פירוש תו' שבכתב על סדר שכתובי' בתורה ועתה לפי זה הקשה דא"כ ראוי לכתוב כמו שכתובים בתורה ממש פרשת נזיר ואח"כ פרש' סוטה ותירץ וחידש לו מה שהי' יודע מקוד' תדע דאיירי דנדרי' תני נזיר שהכל ענייני נדרים ולא כדהוה ס"ד דגיטין קוד' נזיר אלא אחר נדרים נזיר ותירוץ זה דאיידי איננו מספיק לחודיה דא"כ ליתני נזיר בס' קדשים ואיידי דנזיר ליתני שם נדרים מוכרח לומר דמס' נזיר יש לה שייכות בס' זה אגב קרא דערות דבר שמי גרם לעבירה היין ולהכי יזיר ואין כוונתינו בזה כדהוה ס"ד דלפי זה היה מוכרח דלהוי גיטין קודם נזיר ליתא דמאחר שיש טעם למס' נזיר בסדר נשים ראוי לסומכם גבי נדרים שהכל דבר אחד אלא הכונה היא דיש שייכות לנזיר במסכתא זו מטעמיה דקרא דערו' דבר וגם עם מס' סוטה מסמיכו' הפסוקים ומה לו סמיכות מלפניה

צ שם רש"י ז"ל וידבר אליו למעט את אהרן מן הדברות. ואח"כ פירש מאי דלקמיה וישמע את הקול יכול קול נמוך ת"ל את הקול הוא שנדבר עמו בסיני וכו' עי"ש וצל"ע הפוך הסדר למה

ולע"ד דאם יפרש בתחלה פ' וישמע את הקול איך יאמר יכול קול נמוך דמהיכא תיתי שיהיה קול נמוך וקול ה' נודע שובר ארזים להכי פי' מתחלה דמאומרו וידבר אליו למעוטי אהרן שאעפ"י שפעמים היה שם אפ"ה לא היה שומע ולזה הייתי מסתפק שהיה מחמת שהיה מדבר לכתחלה בקול נמוך כדי שלא ישמע אלא משה לבדו שהיה קרוב לדיבור ממש להכי קאמר הקול גדול ואפ"ה היה נפסק בדרך נס

א"נ לשון זה דוידבר אליו למעוטי אהרן רצה להסמיכו ללשון הכתוב לעיל מינ' מפני שהקש' לו דלמה צריך מעוט לאהרן ומהיכ' תיתי שישמע כיון שכתיב מדבר אליו שהיה מדבר עם משה ממיל' נתמעט אהרן ולמה לן קרא וידבר אליו למעוטי אהרן לזה הסמיכו למ"ש מתחלה גבי מדבר אליו שהוקשה לו שהיל"ל מדבר אליו בשב"א ולא מדבר בחירי"ק ויישב שהי"ת היה מדבר בינו לבין עצמו ומשה שומע מאליו ע"כ וסמך לזה וידבר למעט אהרן לומר שבשלמא אם ה' היה מדבר עם משה לא היינו צריכים קרא למעוטי אהרן דמהיכא תיתי אבל כיון שה' היה מדבר בינו לבין עצמו והקול נשמע מאליו היינו אומרים דכל מי שהיה שם היה שומע ובפרט שאינו כ"כ מעלה לשמוע הקול מאליו בשלמא לדבור ממש משנבחר משה לא דבר עם בריה אבל כשהיה באופן זה שהיה מדבר הי' בינו לבין עצמו ומשה שומע מאליו היינו אומרים דגם אהרן יזכה לזה אם מצד הטבע אם מצד שאינו דיבור ממש לשנאמר דאינו ראוי ח"ו אהרן לכך להכי הוצרך למעט לאהרן שאפי' שהיה באופן זה נמעט אהרן מכל וכל ולהכי איצטריך למעט אותו דמעיקרא כל עיקרו של משה לא זכה אלא לזה שהיה מדבר בינו לבין עצמו ומשה שומע מאליו וכשנמעט אהרן בודאי דנמעט אפי' מזה. ולמאי דקס"ד מעיקרא היינו או' דפעמים היה מדבר ממש עם משה ופעמים מדבר בינו לבין עצמו ומשה שומע מאליו כפי זכיות ישראל כנודע ולמסקנא לאו הכי כנזכר ודוק בהעלותך

צא למה שהקשה הרמב"ן ז"ל לדרשת חז"ל שה' ניחם לאהרן על שלא הקריב עם הנשיאים במצות הנרות עי"ש שהקשה דינחמהו דהוא כהן משרת או בקטורת או בקרבנות עי"ש שהאריך. וי"ל שחז"ל לא אמרו שהי' עדות' לישראל שהיתה שכינה בישראל באות מפורסם כי אם בנר המערבי שהי' נותן בה שמן כמדת חברותי' ומאיר' לעולם וע"ז נקרא אהל עדות ואע"פ שהיו דברים ונסים אחרים הוזכרו בחז"ל ובזוהר אבל זה הי' מפורסם ביותר וזה לך האות שאמרו בגמ' בשבת מאי עדותה ואמרו זה נר מערבי וכו' עי"ש. וגם היותה ע"י אהרן הוא ראי' שאינו