זבח השלמים סח

ומפלניא אנא. ודקדקתי בכפל הלשון הזה. ונ"ל דהלא נודע שיש מצות שהאדם מעצמו נטה לבבו לעשותה ויש ע"י שראה אחרים עושין את המצוה למד מהם ועשאה כי קנאת סת"ח ולכן בעשות האדם המצוה הולכת ואומרת פלניא עבד יתי ואם מעצמו נטה לבבו לעשותה אומרת ומפלניא אנא שר"ל לא למד מאחרים אלא ומפלניא הנזכר אנא ויש לו שכר טוב בעמלו שממנו נטה לבבו לעשותה. ואם למד מאחרים אומרת ומפלניא אנא על המלמד הא' שעשאה ולמדו' ממנו ויהי' לאותו פ' האחד שכר טוב עי"ז שלמדה ממנו ולא יהי' שכר גדול לזה הפועל השני יען מאחרים באה לידו לעשותה. (אמר המני"ח ואולי בא לרמוז במ"ש פלניא עבד יתי שר"ל כמשאחז"ל ועשיתם אותם אתם כתיב כאילו אתם עשיתם המצות ממש וכמו שפרשתי בפסוק אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולכן זו כוונת אומרה פלניא עבד יתי הוא עשאני ויכונני ומפלניא אנא שקיים המצוה וכמעט רואה אני שבכלל דברי מ"ה מ"ז דברי אלה בתוס' ביאור): נשא

פז רש"י נשא את ראש ב"ג גם הם כמו שצויתיך על בני קהת לראות כמה יש שהגיעו לכלל עבודה ע"כ. ופירש דבריו והכרחם נתבאר במפרשים ז"ל עי"ש. אך ק"ק מאי קמ"ל שכוונת המספר הוא לראות כמה הם שהגיעו לכלל עבודה הא בהדיא כתיב מבן ל"ש ומעלה. ולע"ד דרש"י ז"ל אתא לפרש לן למה תלה מספר בני גרשון בבני קהת באומרו גם הם כאלו עשאם טפלים לקהת ודי שיאמר נשא ארב"ג ולשתוק מגם הם לזה אמר דמה שתלאם הוא לענין זה דצריך לראות כמה הם שהגיעו לכלל עבודה וכיון שכן הייתי אומר דדוקא בני קהת דעבודת הקדש עליהם בכתף ישאו ראוי למנותם מבן ל"ש להיו' כי תנינן בן שלשים לכח וצריכים להיות בני כח כיון שנושאין בכתף אבל בני גרשון ומררי שישאו בעגלות למה ימנו מבן ל"ש להכי אמר גם הם טפלים לבני קהת אפ"ה מנה אותם מבן ל"ש כדי שלא יתקנאו זה בזה ואני מעלה עליהם שכר כאלו נושאים בכתף ולהכי אני מונה אותם בן ל"ש כאלו צריכין הם לכח ושקולין הם לקהת ואחד המרבה ואחד הממעיט וכו' אך יתכשרו במלאכתן ודי בזה ולהודיע שמה שנמנו בני קהת מבן ל"ש אינו מחמת שצריכים כח כי הארון נושא את נושאיו והיינו גם הם שוים הם לטובה וכמ"ש גבי לא יסורו ממנו עי"ש ודוק

פח שם וכל תרומה לכל קדשי ב"י אשר יקריבו לכהן לו יהיה פירשו רש"י על הבכורים שיהיו נתנין לכהן עי"ש. ויש לומר שהסמיכם כא לפי שנשנה כאן גזל הגר דישיבהו לה' לכהן כמ"ש רש"י עי"ש ומדלא קאמר לה' ולכהן משמע דאינו די ליקח בהם עולות הבשר לה' והעורות לכהנים דאי הכי לה' ולכהן מבעי לי' אלא ודאי תני והדר מפרש לה' קנאו ה' ונתנו לכהן שבאותו משמר כמ"ש רש"י א"כ סתם לה' היינו לכהן וא"כ דע והבן שגם הבכורים שבודאי נשנה מצותה בסיני ואמרתי לך תביא בית ה' אלהיך ולא ידעתי פירוש הדבר למי הם הבכורים דאי לה' לכתוב לה' ולא ידעתי דע דכל תרומה וגו' דהם הבכורים כמ"ש רש"י לכהן הם כי ה' קנאם בהביאך אותם לביתו ונתנם לכהן כאשר אמרתי ל בגזל הגר ואולי לרמוז ג"כ שיהו לכהן שבאותו משמר כנזכר בגזל הגר ודוק

פט כתב בתי"ט ריש מס' סוטה וז"ל גמ' מכדי תנא מנזיר סליק מאי תני דקתני סוטה כדר' דתניא ר"א למה נסמכה פ' נזיר לפ' סוטה לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין ולתני סוטה והדר ליתני נזיר איידי דתנא כתובות ותנא המדיר תנא נדרים. ואיידי דתנא נדרים תנא נזיר דדמי לנדרים וקתני סוטה כדר'. וזה מ התימא על הרמב"ם שכתב דסדר גיטין אחר נזיר וז"ל וכשהשלים לדבר על הנשואין ומה שיתחייב בשביל מהפרת נדרים התחיל בענין הגרושין שאחרי הנשואין יבואו הגרושין וסידר גיטין אחר נזירות ואחר גיטי סוטה שענינה מענין הגירושין שהסוטה כשתזנה יש לכוף האיש והאשה על הגרושין כמו שנבאר במקומו ע"כ

ומבואר מל' התלמוד שהוא אומר דסליק מנזיר ופתח בסוטה ולא הפסיק באחרת בנתיים ועוד דאי סבר דהפסיק בגיטין אלא דאפ"ה טעמא הוא דסוטה נמשכת בסדורה אחר נזיר גיטין לפי זה הו"ל לבעל התלמוד לומר טעם שכתב הרמב"ם ז"ל דסוטה וגיטין שניהם מענין הגירושין ולא הי' צריך לדחוק עצמו לתלות סוטה בנזיר ויש גיטין המפסקת ביניהם עכ"ל. ובודאי שלפום ריהטא קושיות עצומות הן ואני כהדיוט דלי דלים אך אסתפק במועט שיש לי ובעז"ה והי' בהניח ה' לי בביתי שם אתן את דודי לארכה ולרחבה. אך מה שהקרה ה' לפני עם מה שראיתי בס' הנז' בתחלת נזיר הביא שם ל' הגמרא ועם זה יופתחו לי שערי אורה להבין הדבר. וזל"ל