זבח השלמים סו

דין זה מאו' ערות אחותו גילה הן אמת דדינים הללו הן וכיוצא בהם הן הלכה למ"מ ואסמכינהו אקרא עכ"ז אני אצי אפרש ואעשה סמוכות שלא ימוטו בעהי"ת. ואומר שהכל מובן עם הפסוק שהתחלתי וחז"ל פתחו לנו פתח כחודא של מחט כדי שנפתח אנחנו כפתחו של אולם. והרי לך פירושא דקראי יכונו יחדיו על שפתיך. בראשונה קאמר ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו וגו' שהיא אחותו ממש ואין עוד איסור אחר ונכרתו הוא והיא נמי אם. הוא ברצונה. אח"כ סיים ואמר ערות אחותו גילה להוסיף ולו' על זה האיש הנז' בגמרא שבא על אמו והוליד שתי בנות וכו' הכל כנז' הנה אותה. הבת כשבא עליה יש לה איסור שהיא בתו ושמא תאמר שכיון שהיא בתו אין עליו אסור אחותו שזו נמי היא אחותו בת אמו להכי חזר קרא וא' ערות אחותו גילה אעפ"י שיש בזו איסור חמור שהיא בתו נתוסף עליו ג"כ איסור אחות אעפ"י שהוא קל לפי שהוא איסור מוסיף שכיון שנתוסף עליה איסור לגבי שאר אחים אם יש לה ניתוסף עליו ג"כ אסור אחות אעפ"י שהיא בתו וזהו התוספ' דקאמר קרא ערות אחותו גילה לאפוקי אי ס"ד במציאות א' דאין איסור אחות קמ"ל דאיסו' אחותו לא זז ויסוד דין זה דאיסור מוסיף באופן זה המעיין שם בגמרא יראה הדבר מפורש ומבואר. וסמך לזה דין הבא על הנידה לו' שבאיסור זה דהשמיענו דהוא איסור מוסיף כיון שנתוסף איסור לגבי שאר אחי נתוסף לאב זה אסור אחות א"כ ה"ה אם היא נדה דחייב עלי' משום נדה דכיון דאיסור נדה אתוסף דלכ"ע אסירא משום נדה אתוסף נמי ע"ז שהיא בתו ואחותו ונדה ונ"מ לקרבנות כשהוא בשוגג. עתה בא פסוקינו זה וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי שארו הערה וגו' עד עתה דיבר באיש הזקן הנואף שבא על אמו והוליד שתי בנות ואח"כ בא על א' מב' בנותיו הנז' שחייב עלי' משום אחותו וכל זה הם דברי הגמ' דלהכי אתי האי אחותו גילה להכי ואין דיני למשמעות דברי התלמוד לבד שבגמ' האריכו להוציא מפסוק זה אחותו ואחות אביו ואחות אמו ואני קצרתי דאחותו גילה לא אתא אלא ללמדינו איסור אחותו אפי' שיש לו איסור אחר שהי' בתו באופן שבכלל דברי התלמוד דברי ואני כיד ה' הטובה והרחבה עלי כיון שיגעתי ומצאתי סמך לאחות אביו ואחות אמו בפסוקינו שנפרש די לנו שבפסוק הא' לא נרמז רק מקצת דין התלמוד באופן שבפסוק הא' דיבר עם הנואף הראשון שבא על אמו והוליד שתי בנות ואח"כ בא על א' והוליד בן שחייב עלי' גם משום אחותו, ועתה פסוקינו מדבר עם הבן הזה שהוא עשוק ואין לו מנחם לפי שהוא ממזר מכמה צדדין כי יש בו איסור אם ובת ואחות ויצא העגל הזה עכ"ז ישראל עשוק הוא ועמו מדבר הפסוק וא"ל אתה העשוק בן הרשע הנני מזהירך שלערות אשה אחת שהיא אחות אמך ואחות אביך כלולים יחד ולא הוצרך לומר איסור אחות שהוא ברור ותו שכבר נשמע מפסוק דלעיל דאיסור אחות אינו זז אע"פ שיש איסור חמור ובכן הנני מזהירך שלא תבוא דהיינו המציאו' שאמרו בגמ' שהזקן בא על אמו והוליד שתי בנות ואח"כ בא על א' מהן והוליד בן אותו הבן לא יבא על הבת הנשארת שמלבד שהיא אחותך כנראה עוד אתה חייב עלי' משום אחות אמך ואחות אביך כיון שאביך בא על אמו והולידה נמצאת זאת אחות אביך וזהו מה שסיים הפסוק כי את שארו הערה קאי לאביך האמור שהוא את שארו הערה ואמר את לרבות שתי שארות דמתחילה בא על אמו והוליד הבנות ואח"כ בא על א' מהן וממנה יצאת אתה העשוק נמצאת הבת שניה היא אחות אמך ואחות אביך מחמת כי שארו הערה שתי שארות הערה ועי"ז נמצאת בזו שתי אסורין יש בה משום אחות אביך ואמך ביחד עונם ישאו הראשון דהיינו הזקן וגם האם והבת אם הי' ברצונם ואתה נקי הגם שאתה עשוק עתידין לטהר וממזר ת"ח קודם לכ"ג ע"ה ומדבר עמו לנוכח לנחמו כלפי שאמר קהלת ואין להם מנחם הקב"ה שהוא מנחם ציון מנחם לזה הממזר אם ישמור המצות כהלכתן שהרי הוא לא גרם כלום ואף שהוא רחוק מלבוא אל הקהל ראוי לקרבו למצות. ותו ע"ד הרמ"א בענינים אחרים שכיון שבא זה מכמה איסורין יש לחוש עליו שלא יכשל כי זרוק חוטרא לאוירא אעיקרא קאי להכי מזהירו לנוכח שדיבור ה' כשהוא נכחי הוא פועל יותר כמצווה ונזהר ביותר. מלבד מה שאמר שע"י שנותו הפ' משלא לנוכח לנוכח עמדנו בכל זה. וכל מה שחדשנו הוא מכח דברי התלמוד לולי שהם דברו בקצור וברמיזא והמשכיל יגע וימצא ודוק:

אמור

פר באוכל תרומה או קדשים בטומאת הגוף כתיב ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללוהו אני ה' מקדשם כתב רש"י ז"ל ומתו בו למדנו שהיא מיתה בידי שמים ע"כ. והקשה