זבח השלמים סה

כארץ ומ"ד גרעה הוא שהשוותה שפחה לגבירתה ועשתה חו"ל כארץ שדין זה של כלאי ז' אינו אלא בארץ וכל המוסיף גורע כי נמצאת חו"ל כארץ ובהיות מוספות כאלו גורעת אל תוסף על דבריו ודוק ועיין אם ענין זה דאילן סרק אם אסור מה"ת להרכיב עם אילן מאכל הוא מוסכם או לא ומחלוקותם יהי' תלוי בזה אם הוסיפה או גרעה על הצווי ודוק והארך באורך יוחוי"ל כי"ר ובזה יובן מה שדרשו בחולין גבי פסוק יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו פסוק זה שר העולם אמרו. נשאו דשאים ק"ו בעצמן אמרו אם רצונו של הקב"ה שיצאו בערבובי' למה נאמר למינהו באילנות יע"ש דנראה שצדדו לומר שכוונת ה' שיצאו בערבוביא ואח"כ צדדו צד אחר לומר שאפילו שלא נאמר כאלו נאמר מטעם ק"ו יע"ש ולדעתינו דעת ה' שיצאו בערבוביא שכך הוא הדין בחו"ל ודוק. וסיימו שם ואמרו באותה שעה אמר שה' ישמח במעשיו ומדקדק אני מה שדקדקו בזוהר שמח אין כתיב כאן אלא ישמח כב"י לא שמח ה' עד לעתיד ולע"ד ע"פ דרכנו אמר עתה אין שמחה לפניו במעשה זה כי כעת רוב העולם כולו חו"ל ומותר לזורען ביד אבל בעז"ה כשתנתן התורה ותבחר ארץ ישראל אז ישמח ה' במעשיו שעשתה הארץ שאפילו הדשאים צריכין שיהיו למינם דוקא בארץ כמ"ש ודוק. והיינו מאי דאיבעיא לן בגמרא שם הרכיב דשאים זע"ז מהו כיון שלא צוה ה' למינהו לא מחייב או דילמא כיון שהסכים ה' על יד הארץ כמאן דכתיב בהו דמי תיקו יע"ש וק"ק כיון שהק"ו הוא מי"ג דבר שהתורה נדרשת וקדושי כסף שיש מיתה בהו ילפינן מג"ש א"כ הק"ו הוא אמיתי מהאילנות ולמה לא מחייב דכמאן דכתיב דמי. אלא ודאי הק"ו איננו כי אל דעות ה' והא קמן שדוקא בא"י הוא ולא בחו"ל וכך הוא הלכה ובגמ' אמר דשדך אתי למעוטי כלאי זרעים והקישא דכלאי בהמה הוא לכלאי אילן א"כ משמע שכוונת ה' שבחו"ל יהי' מותר ולהכי לא אמר למינהו בדשאים שהעולם הי' חו"ל א"כ הלכה גלי שאין לדון ק"ו ויש להסתפק שמה שהסכים ה' עם הארץ הוא לכבוד הארץ הקדושה ששם יהי' אסור אפי' כלאי זרעים ודוק והארך עם מאמרי התלמוד שיהיו בידך שעתה ידינו אסורות ה' יוציאנו לאורה ויקרע רוע ג"ד ויגזור עלינו ועל כל ע"י גזרות טובות והצלות ורפואות ודוק. אח"כ העתיקו לי מעיר האלהים סלה ת"ו לשון הגמ' שכנראה בגמ' עמדו בחלוקי טעמי מה שעמדנו מה בין כלאי זרעים לכלאי אילן עי"ש ועכ"ז דברינו ויגיענו לא יהי' לריק בפני שוכן עליות ונראה לי שיכונו למה הביאו בגמ' את חוקותי שחקקתי לו כבר כי דבר זה הוא מיותר לפי מה שרצו בגמ' לחלק אלא כוונו בקיצור לכל מה שכתבנו שבהשים לב בחוקות השמים והארץ בעת הבריאה ובצווי ה' לארץ משם נבין כוונת האל בפסוק זה שרצונו הוא שכלאי אילן יהיו אפי' בחו"ל מעין כלאי בהמה. וכלאי זרעים יהיו בארץ דוקא כי חובת הארץ היא ולהכי כתיב שדך למעוטי כלאי זרעים ובעזה"י כשנראה לשון התלמוד בעיקרו בשובי לשלום לע"ק בהסתלק חרון אף מעלינו ומעל כל עמו ישראל שם יהיו אותיות מחכימות ונוסיף בעז"ה תוספות מרובה יראו עינינו וישמח לבנו כי"ר

פג וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את שארו הערה עונם ישאו. קושי הפסוק הזה מקשה הוא. חדא דכל העריות הכתובי' למעלה כולם הם שלא לנוכח ואיש אשר ישכב את א"א. את כלתו. אשר יקח את אשה ואת אמה. א"י את אחותו וגו' כולם ואיש ואיש וכאן כתוב וערות אחות אמך ואחות אביך וגו' לנוכח הוא דבר קשה מה גם דהוא מסיים שלא לנוכח כי את שארו הערה דהיל"ל כי את שארך אתה מערה עון תשא. גם מאי עונם ישאו בלשון רבים. גם שהיל"ל ערות אחות אמך וערות אחות אביך ולא אמר אלא פעם אחת ערות דקאי לשתיהן

והביאור לע"ד ואני בתוך הגולה זולת ספר עץ החיים והדעת על הש"ס בו אחזתיו ולא ארפנו כי הוא חבור טוב לחכמים איתא במשנ' פ"ג דכריתות הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו בהעלם א' מהו ופרשו בגמרא דאי גופין מחולקין פשיטא דחייב על כ"א דגופין מחולקין ולאוין מחולקין ופירשו דמשכחת לה, ברשיעא בר רשיעא דאיתנהו כולהו כאחת כגון איש שבא על אמי והוליד ממנ' שתי בנות וחזר ובא על א' מהן והוליד בן אם בא בנו על אחו' אמו ה"ז אחותו ג"כ ואחו' אביו ג"כ כמבוא' ואסיקו בגמ' שחייב ג' חטאות אע"פי שאינן גופין מחולקין לפי שבפסוק הבא על אחותו כתיב ואיש אשר יקח את אחותו וגו' ונכרתו וגו' ערות אחותו גילה עונו ישא. וה"ז פסוק מיותר ערות אחותו גילה אלא לומר לך דחייב על אחותו שהיא אחות אביו ושהיא אחות אמו ע"כ בגמ' עם הפי' עי"ש. ועדיין הדבר צריך תלמיד היכי קא משתמע