זבח השלמים סד

קבלה נקבל שכיון שהכל יוצא מפסוק שדך לת"כ מ"מ כלאי אילן לוקה אפי' בח"ל וכלאי זרעים דוקא בארץ ואם הטעם בכלאי זרעים מפני שהיא מצוה התלויה בארץ א"כ ה"ה בכלאי אילן יהיה דוקא בארץ ובשלמא בכלאי הכרם שמן התורה אינו אסור אלא בארץ ומדבריהם הוסיפו גם בח"ל ולהכי אינו לוקה בח"ל ניחא שחכמים נראה להם להוסיף ח"ל אבל הקושי' גבי כלאי אילן שכתב שמן התורה הוא לוקה בח"ל ואני כהדיוט דלי דלים לולי עזר ה' אשר חנוניו הם חנונים והוא נותן לפתאים ערמה מאתו הבינה והחכמה. ואע"פ שהוא קבלה עלינו חובה לבקש איזה אסמכתא וסמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר

ואומר שהנה בידי ס' הילקוט והובא שם וז"ל מנין שאין מרכיבין לא עץ סרק על גב עץ מאכל ולא עץ מאכל ע"ג עץ סרק ת"ל חוקותי תשמרו ע"כ והביא המפרש וז"ל את חוקותי כלומר חוקותי שחקקתי כבר דהיינו במעשה בראשית דכתיב בהו בכלהו למינהו תשמרו שלא תזרע כ' ולא תרכיב ע"כ וזה קשור מעין מה שדרשו בגמ' בסנהדרין פ"ד דף ס' דבני נח נצטוו על הכלאים מדקאמר קרא את חוקותי תשמורו ולא קאמר ושמרתם את חוקותי משמע חוקות שחקקתי לך כבר מאז ע"ש. עוד נקדים מ"ש בגמ' בחולין שה' אמר תדשא הארץ דשא מזריע זרע ולא הזכיר למינהו בזרעים רק באילנות שנאמר ועץ עושה פרי למינו. אך הארץ דנתה ק"ו ואמרה ומה האילנות שהם מופרדין נצטויהו למינהו כ"ש דשאים וזרעים והוציאה כל אחד למינהו שנאמר ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ ע"פ למינהו עי"ש. וק"ק שה' יסמוך שהק"ו תעשה הארץ שהיא דומם ומה נכון הי' לכאורה שיאמר ה' ג"כ בפירוש למינהו בדשאים ולכאורה יכולין אנו לומר שלמינו הכתוב באחרונה עם הכרח הק"ו נאמר דקאי לכל דשא ולכל אילן ודוחק והמעיין בגמ' משמע דליתא דא"כ למה אסיקו בתיקו מאי דאבעייא שם הרכיב ב' דשאים עי"ש ועיין לקמן גם נקדים גבי ענין החלל והשידה שכל הארצות עד שלא נבחרה א"י היו כולן כח"ל לכל הדברים וזה פשוט שעד שלא נכנסו ישראל לארץ לא הי' שם קדושה ממש רק האבות היו יודעים מקום המורי' וכיוצא. וזה נ"ל שהקב"ה אל דעות ה' דעת שפתיו ברור מללו וא"כ דעת הבריאה שהי' כל העולם ח"ל להכי בכלאי זרעים לא הזכיר למינהו כיון שהדין דין אמת שכלאי ז' מותר אדם לזורען ביד בח"ל. אך כלאי אילן אפי' בחו"ל הוא מה"ת להכי אמר בפירוש בהן למינהו. וא"כ כשאמר ה' את חוקותי שחקקתי כבר וצויתי בעת הבריאה אנו מסתכלין בצווי הקב"ה ורואים אנו שבזרעים לא הזכיר למינהו ובאילן הזכיר למינהו והעולם ח"ל ומזה אנו לומדים לעתיד שבזרעים בח"ל מותר לזורען ביד ובאילן לוקה אפי' שהיא מצוה תלוי' בארץ כיון שאנו רואים שעד שלא נבחרה הארץ נצטוית הארץ להוציא כל אילן למינו והקב"ה בתורתו באומרו את חוקותי רמז לומר מה שחקקתי לך בצווי הבריאה והיינו חוקותי שחקקתים בעת בריאת עולמי שכך צויתי לעשות הארץ זה תשמרו ולהכי כלאי ז' מותר לזורעם ביד בחו"ל וכלאי אילן לוקה עליהן בחו"ל כי כך כתוב בצווי הבריאה ואין אנו משגיחין במעשה הארץ כי הוא לא ידעה ולא הבינה כוונת האל וחשבה שמה שלא נאמר למינהו בדשאים היינו מפני שהוא נדון בק"ו מהאילנות אך אין דעת האל כך אלא אמיתותן של דברים כן שעתה שאין קדושת ה ן כלאי זרעי' מותרין לזרוע ביד. ודוקא כלאי א"י אסורין ולוקין אך היא כחומרייתה דנה ק"ו מעצמה. ובעל הגמול המשלם שכר טוב ליראיו בראות כי הארץ לש"ש נתכוונה והחמירה על עצמה לומר אולי כוונת האל שגם הדשאים יהיו למיניהם גזרה חכמתו יתברך שכיון שהארץ הוסיפה זה מדעתה תנתן לה נפשה ורצונה בשכרה ויהיו אסורין מה"ת כלאי זרעים בארץ דוקא כי א"י היא עיקר ומובחר מכל הארצות ובחו"ל ישארו בדינו כי כך הוא צווי האל שכלאי זרעי' מותרים לזרען ביד ותו שכיון שהיא מצוה התלוי' בארץ ראוי שתוספת זה של כלאי זרעים שלא הי' אז בצווי הבריאה תהי' לארץ כי בעת נתינת התורה מאז נתן ה' לישראל מצות התלויות בארץ לכשיכנסו בה כי להכי הוציאם ממצרים לתת להם את הארץ וא"כ בעת נתינת התורה כבר נבחר' הארץ ולהכי כלאי ז' אסורין בארץ דוקא אך בחו"ל חזרנו לצווי דבריאה מה שצוה האל לא מה שעשתה הארץ ודוק שהוא דבר נכון ועמוק, ובזה תוסיף בהיות הספרים עמך בעיר האלקים תוב"ב כשנשוב כולנו חיים ויצילנו ה' מדבר וממגפה ונשוב אל בתינו שלמים ובנשמתינו ובתורתינו ובגופינו ובבנינו ובממוננו אכי"ר דברי חז"ל שאמרו הוסיפה על הצווי או גרעה על הצווי שחכמים דרשוהו ע"ע אילני סרק יע"ש ולפי דרכינו היינו כענין זה שהוסיפה זה שכלאי ז' מותרין לזורען ביד בחו"ל והוא הוציאה הכל למינה ונקרא תוספות שהחמירה לעשות חו"ל