זבח השלמים ס

מעלות ניתנו היום לכ"ג טובה כפולה ומכופלת לזרעו של אהרן להכי ניתן לו שיעשה אילו בב"ז כאלו הי' מוסף וחשוב הוא כצבור שמקריבין מוספין כך הוא חשוב בעיני הי"ת שמלבד חובת היום מקריב מוסף כצבור המקריבין קצת קרבנות לחובת היום בב"ל והמוספין בכל הרגלים בב"ז וגם הכ"ג מלבד עבודת וחובת היום שהוא הפר שהי' קבלת דמו בב"ל עוד מקריב האיל בב"ז בצבור ודוק והרחב הדבר

ואליבי' דראב"ש אילו ואיל העם רצה ה' להודיענו קדושת היום כי עצום ונורא הוא שמלבד חובת ועבודת היום שהם השעירים והפרים ומלבד המוספין שהם הנז' בפ"פ עוד נוסף תוספות קדושה ומוסף אחד והיינו אילו ואיל העם שדין מוסף יש לו שלהכי היו נעשין בב"ז ונמצאו שלשה קדושות עבודת היום בב"ל ומוספין הנז' בפ"פ בכל הרגלים בב"ז. ועוד מוספין דהיינו עולתו ועולת העם שהם מוספין אחרים מיוחדין ליום זה ולהודיענו זה נעשין בב"ז. והנכון שלא אמר שיהא בבגדי לבן אלא בדברים הבאים לכפר או שהוא משונה משאר הימים אבל איל זה כיון שעולה ודורון הוא אין קפידא שיהי' בב"ז באשר בכל יום שמקריב עולה הוא בכלי זהב הרי אלו ממוצעין בקדושתן ובמעלתן בין עבודת היום לשאר המוספין הנזכר בפ"פ ולהכי לזכרו אלו כאן באחרי מות אע"פ שהכתוב בפי' אומר שיהיו נעשים בב"ז ודוק. והרי זה רמז לג' קדוש שאו' קדוש קדוש קדוש. גם יש קדושת היוצר וקדושת י"ח בעמידה. וקדושה דסדרא ע"ד מה שפרשם הזוהר הקדוש וע"ד הסוד יתבררו ויתלבנו הדברים האלה כתלג חיור ה' יורינו בדרך יבחר אכי"ר ודוק: פרשת שחוטי חוץ

עו וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אליהם זה הדבר אשר צוה ה' לאמר. איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה. ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו. למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זובחים על פני השדה והביאם לה' אל פתח אהל מועד אל הכהן וזבחו זבחי שלמים לה' אותם. וזרק הכהן את הדם על מזבח ה' פתח אהל מועד והקטיר החלב לריח ניחח לה'. ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זנים אחריהם חקת עולם תהי' זאת להם לדרתם. ואליהם תאמר איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יגור בתוכם אשר יעלה עולה או זבח. ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אתו לה' ונכרת האיש ההוא מעמיו. ואיש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יאכל כל דם ונתתי פני בנפש האוכלת את הדם והכרתי אתה מקרב עמה. כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם כי הדם הוא בנפש יכפר. על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא תאכל דם והגר הגר בתוככם לא יאכל דם. ואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר. כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא ואמר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו כי נפש כל בשר דמו הוא כל אכליו יכרת. וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וטהר

קושי פסוקים אלו המה בכתובים וכפלם וכפל כפלם ובפרט בענין הדם ובתחלה א' טעם לאסור הדם כי הוא מכפר על המזבח ואח"כ שסידר דין כיסוי הדם הזכיר איסור הדם פעם אחרת ומשמע שאסורו כיון שנפש הבהמה תלוי' בו אינו מן הראוי שתאכל נפש את נפש ומתחלה לא"ה נאסר כל מין בהמה וכן טעם זה נזכר בפ' ראה ולא הוזכר טעם כפרה על המזבח. וכן נבין שינוי מבני ישראל לבית ישראל ולא מצינו בכל התורה בית ישראל אלא הכא. ופ' ע"כ. אמרתי לבני ישראל קשה להולמו

ואומר לענ"ד שזה יובן עמ"ש בעלי התוספות ביבמות כשאמרו שם שלא נמולו ישראל במדבר וא"ת היכי אכלו בשר כיון שלא הותר להם בשר תאוה אלא כל הבשר הי' שלמים והם לא היו ראוי' לקרבן שהיו ערלים עי"ש. ותירץ שבני ישראל שיצאו ממצרים שהיו נמולים היו אסורים לאכול בשר עד שיביאום אל פתח אהל מועד לעשותם שלמים אבל הילודים במדבר שלא יכלו לימול היו מותרים בבשר תאוה מבלי שיביאום שלמים מידי דהוי מותרים צבי ואיל שאין קרבן בא מהם עי"ש. ועם הקדמה זו סוברים הפוסקים שה' אמר מתחלה למשה דבר דין זה עם כל בני ישראל שהוא כוללות כל האומה כאשר נפרש ששייכי קצת בדינים אלו והעיקר תהי' לבית ישראל הם בית ישראל ממש היוצאים ממצרים שנקראי' בית ישראל שהם הם ראשי הבתים כמ"ש בית יעקב מעם לועז וא"ל זה הדבר בדקדוק וביחוד כי יש דברים לבני ישראל ויש דברים לבית ישראל לכן דוק