זבח השלמים ו

יכונן להשיב עטרה ליושנה ואזי מוצא שפתי לא אשנה וכל היוצא מפי אעשה וה' אלהים יהיה לנו למחסה

ואען ואומר למה שבהשקפה ראשונה נתקשיתי במאמר הנכבד הזה דמה נתחדש לו למשה עתה לשאול שאלה זו לומר משאני מת איני נזכר. ולע"ד יומתק לחכי דרכי כי הנה כשהי' משה כותב הפרשיות כסדרן זו אחר זו בכותבו פרשת תצוה הרגיש בעצמו שלא נזכר שמו בה כלל אחרי היותו מוזכר בכל פרשה ופרשה מפרשת שמות היא עת הלידה זכר לצדיק עד וזאת הברכה ושמו נדרש לרז"ל כי הוא אדון התורה ונקראת על שמו אכן בפרשת תצוה לא נזכר כל עיקר והיה דרך עונש על מה שאמר מחני נא מספרך כמרז"ל ועתה כשהרגיש משה בדבר נצטער ואמר מה אני ומה חיי שאני מצטער לשעה שלא נזכר שמי בפרשה אחת ומה יהי' אחרי מותי שלא אזכר כשאר המתים ולזה אמר לפכוחי צערי' כמסתפק תאמר משאני מת איני נזכר. והבטיחו ה' שלעולם ועד יזכר וזכותו לעולם עומד והוא זוקף ראשיהם של ישראל בכי תשא והיינו לשון עתיד לעולם ולכך אפי' שהמטבע תחסר מן הדין אין פוחתין ממחצית השקל כמו שהי' בזמן משה רבינו ודלא כהגאון בההג"ה מוהרמ"א באו"ח סי' תרצ"ד

עוד נ"ל שבמאמר הזה יובן פסוק הנזכר לעיל סוף פרשת תצוה ודרשינן סמוכים דלעיל כתב וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם קדש קדשים הוא לה'. וידבר וגו' כי תשא וגו'. שמה שאמר פעם שניה אחת בשנה יכפר עליו כי כבר אמר וכפר אהרן וגו' אחת בשנה הוא מיותר. ולכן בדבריהם במאמר הקדום מתורץ שהאחד נאמר על דם החטאת שנכנס ביוה"כ ליתן על קרנותיו והיינו אחת בשנה מדם חטאת הכפורים. ואח"כ אמר אחת בשנה יכפר עליו בכל שנה ושנה יכפר עליו לדורותיכם וס"ל פרשת שקלים שנקרא כסף הכפורים והן לתמידין והיינו קדש קדשים הוא לה' שפרשת שקלים שיקראו אותה בכל שנה מכפרת על ישראל וזוקף ראשן והיינו כי תשא לעתיד ובפרט אם יקיימו שיתנו השקלים לצדקה כאשר ראיתי להגאון מרי הרב מר זקני זלה"ה ורבים מחסידים ואנשי המעשה שבע"ק ת"ו שהיו נותנים בכל כ"ה אדר מחצית השקל לצדקה כדי שכשיבנה בית קדשינו ותפארתינו נזכה כל בית ישראל ליתנו בלשכה בע"ה דאז ודאי שיכפר עליו כי קדש קדשים לה' ודו"ק

ובהאי מילתא דהביאו במאמר דובב שפתי ישנים הובא בתלמודא דידן (ביבמות פרק האשה רבה) ואמינא בה חידושא וזל"ה אזל רבי אלעזר אמר לשמעתא בי מדרשא ולא אמרה משמיה דר' יוחנן שמע רבי יוחנן אקפד וכו' ור"י מאי טעמא קפיד כולי האי דאר"י א"ר מאי דכתיב אגורה באהליך עולמים וכי אפשר לו לאדם לדור בשני עולמים אלא אמר דוד להקב"ה רבש"ע יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז כדי שיהיו שפתותי דובבות בקבר דאר"י משום רשב"י כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דב"ק. אר"י בן זעירא ואי תימא שמעון נזירא מאי קראה וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים ככומר של ענבים כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב אף ת"ח כיון שאומרים דבר שמועה מפיהם בעוה"ז שפתותיהם דובבות בקבר. וראוי להבין אומרו מאי קראה ולמה לא הביאו מפסוק אגורה באהליך עולמים שמשם נלמד שהוא דר בשני עולמות כאחד בהיותו באהל דאינו בית המדרש כמו שהביאו בעלי התוס' ורש"י ז"ל. הגם כי בנקל יכולין לדחות זה. אך לפי דרכינו יובן וגם נבין תיבת כל לאתויי מאי. הגם שהיינו יכולין לומר שמרבה לת"ח שאינו הגון דאם יאמרו שמועה מפיו בהכרח הוא חי שהוא דבר טבעי ולזה הביאו פסוק וחכך כיין הטוב שהוא ג"כ דבר טבעי והכרחי כן הוא שכל ת"ח אפי' שאינו הגון אם יאמרו דבר שמועה מפיו שיהיו שד"ב. הן אמת שכפי האמור גבי אלישע אחר וכפי מה שפירשתי על פסוק יראת ה' לחיים נראה שהת"ח שאינו הגון לא יאמר שמועה מפיו. אמנם כעת נראה לי שאדרבה משם ראיה ששפתותיו דובבות בקבר דאם אתה אומר דאין לו תועלת אם כן יאמרו שמועה מפיהם כיון דסוף כל סוף אין להם תועלת. אלא ודאי הרצון בזה הוא שלא יאמרו שמועה מפיהם דאם הגיעו לומר אע"פ שבעל השמועה הוא ת"ח שאינו הגון אפ"ה יהיו שפתותיו ד"ב והיינו ריבויא דכל דקאמר רשב"י ולהכי הוצרך למילף ליה מקרא דוחכך ביין הטוב דמקרא דדוד אגורה היינו אומרים בצדיק כדוד דוקא מיירי אבל באומרו כיין הטוב ככומר של ענבים משמע שהוא דבר טבעי כולל לכל ת"ח בין שיהי' הגון בין שלא יהי' הגון וזה נכון

אמנם עתה לפי דרכינו יובן ונבין ג"כ דבדברי הת"ק איירי בלשון יחיד כל ת"ח וכו' מפיו וכו' ואח"כ בהביאו קרא דדובב שפתי ישנים אמר לשון רבים שמועה מפיהם. והביאור לע"ד דמפסוק אגורה