זבח השלמים ז

שאמר דוד אין ראי' אלא כשהת"ח ההוא הוא בעל המימרא שחדשה כמו דוד שחידש רוממות אל אבל אם ת"ח א' אמר משם ת"ח אחר ואותו ת"ח אחר אמרו משם ת"ח אחר עד עשרה דרי צריך לדעת אם יחיו כולם או בעל המימרא דוקא לזה אמר כל ת"ח שאומרים שמועה מפיו את זה ריבה באומרו כל ת"ח לומר לך דכולם יחיו ולזה אמר מאי קראה חדוש גדול זה דכל ת"ח שאומ' ש"מ אפילו שהם רבים והמימרא היא אחת דכולם יחיו לזה הביא מפסוק וחכך כיין הטוב הולך נדודי למישרים דקרא קשיתי' דפתח בלשון יחיד וחכך כיין הטוב הולך לדודי וסיים בלשון רבים ישנים להכי יישב קרא הכי וחכך כיין הטוב איירי אם הת"ח שמחדש חדוש בתורה שיהי' כיין הטוב ככומר של ענבים ולא די לעצמו אלא לסיבתו ועל ידו דובב ש"י רבים מישיני עפר יקיצו לסיבת שמועתו כי חידוש זה אומרו והשומעו מפיו ואח"כ אומר אותו מפי השומע וכאלה רבים וכולם חיים והיינו דובב ש"י בלשון רבים. ואמר שפתי ישנים ולא שפתי חכמים לומר לך דאפילו שאותם השומעים אינם ת"ח כדאים לחדש דבר בתורה אלא הם בעלי בתים משכילים ששומעים הדרשה של הת"ח בבית הכנסת או בבית המדרש ונותנין לבם עליה לעובדה ולשומרה לזכרון בין עיניהם ואח"כ אם ישאלו את פי הבעל הבית הזה מה שדרש החכם ולא יענה כמו קצת מאלו שבזמנינו שאומרים דרש בטוב אך אין אנו יודעין מה שדרש לפי ששכחנו או לא שמנו לבינו עליו. והלואי שלא יאמרו כמו ששמעתי לאיזה סוג מהם שאומרים מה שדרש החכם כבר אנו היינו יודעין ואין אנו צריכין לחידושיו ולמוסריו ואילו חכם אחר אמרם הוה צייתנא לי' אבל מזה הואיל ויצא מפיו לבי אומר לי שלא לשמוע תורה מפיו וכשדורש החכם אחר שהם בעצמם אמרו דהיו צייתי לי' מבקשים לו עילה ותואנה אחרת שאינם שומעים או שנתארך וכיוצא מטענות שוא ומדוחים השגור בפיהם והרבה פתחים לפניהם בעונות לרדת חיים שאולה על דבר מאיסת התורה והמוסר במאיסת המוכיח) יענה ויאמר כך וכך דרש ואח"כ אותם ששמעו מפי אותו הגביר הבעל הבית הולכים ואומרים אותה שמועה מפי הבעל הבית, ההוא הנה שכרו אתו להיות שפתותיו דובבות בקבר ולזה אמר דובב שפתי ישנים אע"פ שאותם האומרים אותה שמועה הם כישינים ואין להם פה פתוח בתורה לחדש מדילם כלום אפ"ה דובבים וחיים

ועל זה הדרך נ"ל שאמר הפסוק שהיין אפילו מי שלבו אטום וכאילו ישן פותחו וכמו שאמרו רז"ל גבי ותירוש ינובב בתולות אפילו מי שדעתו אטום כבתולה פותחו והיינו וחכך כיין הטוב. שיש לו תועלת שהולך לדודי למישרים אינו עולה למוח לבלבל הדעת כדרכו של היין שמועל בשליחותו אלא הולך למישרים וגם כן יש לו תועלת שדובב שעושה לדבר אפילו מי שהוא ישן כמ"ש בגמרא הבו חמרא לדרדקי כי היכי דלפתחו בתורה והיינו דובב ש"י ע"ד ינובב בתולות והיינו מה שמשבח שלמה אשרך ארץ שמלכך נער ואפ"ה שהוא נער הוא גבור בתורה כמ"ש חז"ל בגבורה של תורה ולא בשתי' של יין ר"ל שאינו צורך ליין להיות גבור בתורה כמ"ש הבו חמרא לדרדקי אבל זה אפילו שהוא נער הוא עד ויש לו גבורה של תורה ואינו ישן כדי שיצטרך אל יין שיעורר אותו. ולפשט הפסוק שמעתי ממרי הרב הגאון מר זקני ז"ל ותירוש ינובב בתולות ע"ד שאמרו בגמרא היכי בדקו לנשי מדין הושיבום בחבית של יין בעולה ריחה נודף בתולה אין ריחה נודף והיינו ותירוש יש לו סגולה שהוא ינובב וידבר ויעיד על הבתולות כי מי שתהיה בתולה אין ריחה נודף. ועל פי הקדמתינו שמעתי ממרי הנז' בשם אדוני אבי הגאון ז"ל שהי' מפרש פסוק בשרתי צדק בקהל רב שרוצה לומר אני דורש ברבים ואומר להם מה שאני מחדש בתירה והנה על ידי זה הנה שפתי לא אכלא ולעולם יהיו שפתותי ד"ב. וא"ת הא תינח כשיאמרו אותה שמועה על שמך אבל אם ח"ו ינחלו אחרים את כבודך ויאמרו אותה שמועה בשמם כאילו הם חידשום מה הרווחת לזה אמר ה' אלהים אתה ידעת כי אני אני הוא המחדש הראשון והנה שכרי אתי להיות שד"ב ואותו אחר שגנב ועשה אונאת דברים ימלא פיהו חצץ על שלא אמרה משמי. ולע"ד עוד אוכל לומר שזו היתה כוונת הרשב"י בריבוי כל ת"ח שאומר שמועה מפיו ולא אמרוה משמו אפ"ה די לו לאותו ת"ח שיאמר שמועה ששמעו מפיו כי ה' הוא היודע שהוא המחדש ויחיהו מיומים להיות שפתותיו דובבות בקבר

והנה במאמר הקדום לא יצאתי ידי חובתי בו לפי דוחק השעה עד שיסייעני הקב"ה ואסיימהו כהלכתו ולא הי' אצלי כעת אלא על דרך השאלה ממה שצודק בו לשבח המגיע עד הכתפים להגאון מרי הרב מר זקני זלה"ה כי הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו וכפלח הרימון רקתו ואפילו אותם הקטנים מתלמידי תלמידיו שראו לרבי מאחוריו זכו בו ואומרים הלכות ושמועות משמו ומזכירין שמו בכל שעה ואין מניחין