זבח השלמים נח

באחרי מות א"נ השעיר בפי' נאמר שיקרב אחר עבודת היום מדקאמר שעיר חטאת אחד מלבד חטאת הכפורים ומאו' מלבד חטאת הכפורים משמע שכבר נקרב חטאת הכפורים והכי דייקו בגמרא משא"כ שאר המוספין העולות שנאמרו לעיל שכן מצותן לעולם להקריב תכף עם תמיד של שחר

ובזה דקדקתי שברוב המוספין כתיב ושעיר בוא"ו משא"כ ביוה"כ כתיב שעיר לפי שהמוספין הכתובים לעיל קרבנם עם תמיד של שחר קודם עבודת היום משא"כ השעיר דזה דוקא הוא מלבד חטאת הכפורים דר"ל שחטאת הכפורים קודם לשעיר הנז' משא"כ העולות הנז' שקודמות לחטאת הכפורים מלבד האיל שהוא מפורש בפ' אחרי מות שג"כ הוא אחר חטאת הכפורים ואליבא דרשב"א ניחא שפיר דס"ל דהוא איל אחד וקרבים הכל עם תמיד של שחר קודם לעבודת היום והשעיר לבד הוא אחר חטאת הכפורים

נחזור לענינינו שמה שהוזכר בפ' אחרי מות הוא הכרח גמור אך מה שהוקשה לנו טובא שלא היה מקום להזכירו כלל בפרשת פנחס דאי להשמיענו שנעשה בבגדי זהב זה מפורש בפרש' אחרי מות והוא קושי עצום. ולפי דרך דרש אמרתי שכפי מה שרמזו חכז"ל שבכל הקרבנות המועדים ור"ח יש בהם פר ואיל וכבש הפר זכר לאברהם ע"ש שנאמר ואל הבקר רץ אברהם. איל זה יצחק רמז והנה איל אחד וגו' ויעלהו לעולה תחת בנו. כבשים רמז לזכות יעקב והכשבים הפריד יעקב וגו' עי"ש. אמטו להכי כדי שלא יהיה נרא' חסרון במוסף יוה"כ אם לא יזכיר איל להכי הזכירו אך מכח קבלת חז"ל עם אסמכתם ממ"ש כאחד נשמע שהוא האיל הנאמ' באחרי מות ושלא היה נעשה עם עולות המוספין אלא לבדו כמו שכתוב באחרי מות

ועוד חדשתי שהנה נסתפקנו אם לא היו מעות כדי כל הקרבנות יוקדם מה שנזכר באחרי מות שהוא עבודת היום או הנז' בפ' פנחס שהם מוספין אם נאמר שהמוסף הם תדיר או נאמר שעבוד' היום היא יותר מקודש' ויותר מקודש קודם. ותו יש להסתפק בשלמא פר ושעיר הנכנס דמן לפנים ונעשין בכלי לבן נאמר שהן מקודשין יותר אבל אילו ואיל העם שנעשים בכלי זהב בחוץ מנ"ל. שיהיו נקראי' מקודשין או נאמר שכיון שנזכרו באחרי מות גבי עבודת היום אע"פ שהם בכלי זהב הם נעשים דוקא בכ"ג כדמן של פר ושעיר דע"כ לא פליגי הגאונים אלא גבי תמידין והמוספין. אבל לשאר מילי כיון שנזכרו באחרי מות אע"פ שהיו נעשים בכלי זהב ד"ע לפרש דאינם אלא בכ"ג וכיון שכן גם אלו נקראים מקודשים יותר כיון שצריך כ"ג והנה במקודש ותדיר היא בעיא דלא איפשיטא והרמב"ם ז"ל פסק דיעש' איזה מהן שירצ'. ונתקשיתי שלא היה לו להרמב"ם ז"ל לפסוק הכי כיון דלא איפשיט'. וא' מתלמידי הר"י ארי"ה נר"ו מצא בירושלמי דיומ' דאמרו בפירוש דמקודש קודם הגם דיש לדחות קצת באופן שיכולין אנו לומר שכוונת ה' לכלול איל זה בפרשת פנחס עם שאר המוספין לומר דאיל זה הגם של ענין מעשהו כתבתיו באחרי מות לומר שאין מעשהו בכלל המוספין עכ"ז דין מוספין יש לו דהיינו תדיר ואם תדיר קודם יוקדם זה ואם לא יוקדם גם זה לא יוקדם. א"נ לומר דאיל זה יש לו דין תדיר ומקודש וקודם לכן המוספין

אך עוד לאלוה מילין בפרטות לפי פירש"י ז"ל שפירש בחומש ובתלמוד דאיל זה נעשה כסדר זה תמיד של שחר בבגדי זהב. עבודת היום בבגדי לבן. איל זה ואיל העם ומקצת המוספין ונ"ל שהם העולות הפר והז' כבשים הנז' עמו בבגדי זהב. הוצאת כף ומחתה בבגדי לבן. שיירי המוספין ונ"ל שהוא השעיר הנז' בפרשת פנחס ותמיד של בין הערבים בבגדי זהב עי"ש. והוכרחו לסרס הפסוקים שבאחרי מות דהיינו פסוק ועשה את עולתו ואת עולת העם יהיה קודם פסוק ובא אהרן ופשט את בגדי הבד שהוא להוצאת כף ומחתה והוכרחו לומר כן משום דגמירי דהיו שם ה' טבילות ואין בפרשה אלא ג' עם הראשונה ההכרחית שהיא ע"פ לזה הוכרחו לסרס ולהקדים פ' עולתו ועולת העם וכיון שכן אתרבי אח"כ לבישת ב"ל להוצאת כף ומחתה ומינה דאח"כ לבישת ב"ז לתמיד של בין הערבים הרי ה' טבילות והקשו בגמ' דף ע"א ונימא קראי כסדרן ואימא דאחר עבודת היום שהיה בב"ל לובש ב"ז לעשות שעיר הנז' בפ"פ שאינו דבר שנז' כאן ואח"כ לובש בגדי לבן להוציא כף ומחתה ואח"כ בגדי זהב לתמיד של בין הערבים והרי כאן ה' טבילות ותירצו ה"ק ויצא ועשה תחילת יציאתו מעבודת פנים יהיה לעולתו ולעולת העם עי"ש ודוק בכל זה וי"ל שלא הוצרכו בגמ' לתרץ זה אלא אליבא דראב"ש דס"ל דשני אלים הן אבל אליב' דר' דס"ל דאיל זה הוא הנז' בפנחס אין אנו צריכין לתירוץ זה אלא הדבר מוכרח לתרץ קושייתנו הגדולה למה נזכר איל זה כאן בפ' פנחס אלא לומר ראה דאיל זה הנודע לך