זבח השלמים נו

ופסק בפי' דלא מיחל עבודה. גם לדברי הרשב"א ז"ל דס"ל דר"א מודה לדברי ר"י שפי' ושכר לשאר משכרין ופי' נמי לדרך שכרותו והרמב"ם פוסק כר"א דס"ל תרווייהו עי"ש ואיך אפשר לומר דר"א סבר לי' כסברת ר"י ושבפסוק זה נזכרו שאר משכרין ושהרמב"ם פוסק כמוהו מאחר דר"י ס"ל בפירוש דמיחל עבודה כיון שנזכר בפסוק זה דושכר כמ"ש בבכורות והרמב"ם ז"ל פסק דאינו מיחל בפירוש וזו היא קושיא רבתי בדעות הגאונים הנז' מי יתן ידעתי מזור למלחמה ובפרט כי ראה אני שמ"ה ז"ל העלים עיניו ממנה ולדרכו דרך ישרה הלך לו ליישב דברי הרמב"ם על נכון והניח למעיינים לראות דוחקייהו דקמאי כאשר ראיתי אני הצעיר

עא זאת ק"ל מענין לענין באותו ענין שרש"י ז"ל גבי יין ושכר פי' דרך שכרותו והיינו ודאי לאפוקי נתן לתוכו מים או שתה ושהה בין שתי' לשתי' וכיוצא ובפ' הנזיר מיין ושכר פי' חמר חדת ועתיק ומאין לו לפרש אלו התבות פעם בכה ופעם בכה. האמת דכנראה דבריו לקוחים מאנקלוס דבפ' שמיני פי' חמר ומרוי והיינו כדברי רש"י דרך שכרותו או לרבויי שאר משכרין כל מילי דמרוי ובפ' הנזיר פי' מחמר חדת ועתיק נמצא כי לא על רש"י לבד תלונותינו כי אם על אנקלוס ג"כ ואם קבלה נקבל. האמנם לא נעלם מעיני דבפ' הנזיר אין לפרש תיבת ושכר לדרך שכרותו דא"כ מאי חומץ יין וחומץ שכר דמשמע דהשכר הוא דבר אחר מהיין דשייך בי' חומץ ושכר ואי לדרך שכרותו הוא פי' ליין ואינו דבר אחר וא"כ אין לו הבנה לפרש דרך שכרותו כלל ואפילו שאר משכרין אפשר שלא יתכן דאין שאר משכרין כמו עפיו"ן וכיוצא מוציא שכר ולא שייך למימר חומץ שכר מה שאינו נעשה ממנו ועוד דקרא לא קפיד אלא היוצא מגפן היין וכן נמי מפנים אחרים א"א לפרש דרך שכרותו דהא קמן דאפי' חרצנים וזג אסרי לי' ואפי' כל שהוא דאינו משכר אלא בהכרח לפרש חמר חדת ועתיק אבל קושייתינו תפול לאידך גיסא שיפרש ג"כ חמר חדת ועתיק בפרשת שמיני ביין ושכר זה דנזיר דמוכרח לפרשו ככה מכח הכרחיות דכתבתי וזו לע"ד קשה להתפתח אם לא שנאמר דהכל קבלה הלכה למ"מ ופירושים אלו אסמכתא וכך קבלו ודוחק לע"ד ואפשר בדוחק דעיין בגמ' ובס' ק"א הביאו ג"ש דיין יין מנזיר לפ' יין ושכר אל תשת וא"כ אם ושכר זה הנז' בשמיני הוא פי' כשכר דכתיב בפ' נזיר לשתוק משכר הכתוב בפ' שמיני ואלמדהו בג"ש דיין יין אלא ודאי האי ושכר הוא משמעות אחר מושכר הכתוב אצל הנזיר ואין אנו לומדים אותו בג"ש ולהכי הנזיר מותר בשאר משכרין ודוק לפי קושי הענין וצריך לחפש ולהעמיק בג"ש דיין יין היכן נזכרה בתלמוד לענין אחר כי כעת אינה בזכרוני לסיים לך מקומה אבל כנים הדברים ה' יזכרני לטובה

עב וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה וגו' הוקשה לנו שזהו דין נבלת בהמה טהורה והי' לו לכתוב ולהסמיכה אצל נבלת בהמה טמאה שהיא פ' דלעיל ולאלה תטמאו ששניהם שוין דין נבלת בהמה טהורה כנבלת בהמה טמאה ולמה הובא כאן אחר דיני טומאת אוכלין

ונ"ל שרמזה תורתינו הקדושה מה שהובא בהרמב"ם ז"ל דין ו' האבר והבשר המדולדלין בבהמה שאינם יכולין לחיות אם הוכשרה מקבלין טומאה שהן חשובין כאוכל שפירש וכמ"ש בדין ב' עי"ש ולזה הביא דין זה דבהמה טהורה והסמיכה למ"ש למעלה בטומאת אוכלין שצריכין הכשר ולהכי קאמר דין זה האמור לעיל דוכי יותן מים על זרע שהוא הכשר אוכלין איתי' נמי וכי ימות מן הבהמה דהיינו שימות אבר אחד מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה איתי' נמי בדין טומאת אוכלין שאם הוכשר מקבל טומאת אוכלין ודוק. ויש רמז לזה בגמרא חולין שהוא על מיתת אבר דהיינו אבר המדולדל עי"ש ונכון: מצורע

עג עיין כל דברי הרמב"ן יבא שלום ינוח על מנוחתו והשביע בצחצחות נפשו עם כל דבריו בנגעי בתים. ישוב במקראות כסדרן שהנה חז"ל לפי לשונם והמאור הגדול רש"י ז"ל נמשך אחריהם וחתכו המקראות בסכינים לא חדים להקדים ולאחר מה שאין הדעת סובלת לא עשה כן הרמב"ן ז"ל ועם שהודה כל הדינים המקובלים הל"מ יישב המקראות כסדרן והגם שחז"ל בדבריהם נראים כמהפכים הפסוקים כוונתם להודיענו כאלו נכתב כך אבל עלינו לדרוש דרשתם וקבלתם בסדרן של כתובים בתורה. והנה דע לך אומרם בענין זה זו היא ביאה זו היא שיבה הראית בעיניך שעושין ג"ש בתיבות מתחלפות מאחר שהענין אחד אף אתה קורא חביב שמענה ואתה דע לך שכל דברי רז"ל המקובלים הל"מ או מדבריהם קושרם על לבך ועליך חובה ליישב המקראות כסדרן וכלשונן שיובן הדבר ואל תשתומם