זבח השלמים נה

אבל עבודות גמורות היו בבגדי כלאים עי"ש שהוא סיוע לדרכינו הנז"ל): שמיני

ע כתב הרמב"ם פ"ק דה' מקדש דכהן ששתה יין דרך שכרות דהיינו חי ויין בן מ"י לוקה ועבודתו פסולה עי"ש ועל שאר משקין המשכרין לוקה ועבודתו כשרה עי"ש. ונתקשה בה הרב רבינו מוהריק"א ז"ל בכ"מ כי כנראה הרמב"ם תפס לו סברת ר' אליעזר דמפרש קרא דיין ושכר לדרך שכ' וכך פסקו בגמ' הלכת' כר"א וקרו לי' טובייני דחכימי ואח"כ באסור שאר המשכרים תפס לו סברת ר"י דאסר שאר מש' דמפרש קרא דיין ושכר ליין ושאר משכרין והיכי קא מזכי שטרא לבי תרי. מלבד שאין ראוי לפסוק כר' יהודא מאחר דבגמ' אמרו משמי' דרב דהלכתא כר"א משמע לאפוקי מדר"י ות"ק. גם להרשב"א ז"ל סימן שס"ג נשאלה שאלה זו והאריך הרבה וכולם מתנבאים בסגנון א' לומר שר"א מודה לר"י בשאר משכרין ויישבו השמועה בדוחק יעויין דבריהם משא"כ במשמעות השמועה והוא הקשה לעצמו מסוגיא דהביא שם ממד' שאר משכרין ואמר לאפוקי מר"י ואי ר"א נמי ס"ל הכי לימא לאפוקי מר"י ור"א ובכל מכל נדחקו

ואני בעניי ראה ראיתי ובחרתי לסגולתי דרך ישרה שדרך בה הרמב"ם ז"ל ודרך זה אנא משבחנא לי' וגם חכמים שבחוהו בפני ושלא בפני דוק ותשכח ויאירו עיניך דברי ומינייהו לא תזוז. ואומר עם השתחויתו אל היכל קדשם ותפארת תורתם דהנה בגמרא דבכורות פ"ז שנו במשנה בפרק אלו מומין היתרים באדם מבהמה שדינם הוא שלוקה ועבודתו כשרה ובכללם שנו הכושי והגיחור והלבקן והפסח והחרש והשוטה והשכור והקשו בגמרא כי שיכור הוא מדברים שמחללין את העבודה כמ"ש יין ושכר וגו' ולהבדיל בין הקדש ובין החול דמשם נראה חלול עבודה והיכי תני לה בהדי מילי דלא מחללי עבודה ותירצו בשאר משכרין דלא מחלי עבודה ואמרו שם דלא כר"י דס"ל דעל שאר משכרין יש חלול עבודה דכיון דר"י כליל שאר משכרין בקרא דיין ושכר ודאי דס"ל דשאר משכרין מחלי עבודה דבקרא דיין ושכר שם הנזכר דין חלול עבודה ומתניתין לא ס"ל הכי מדמני שכור בהדי מילי דלא מחלי עבודה ע"כ עי"ש זהו כללות דברי הגמ' עם פירש"י ז"ל בקצור. ובודאי שצריכין אנו לומר לדעת תנא דמתני' דס"ל דשאר משכרין הוא פסול אבל לא מחלי עבודה ומוכרח הוא דלא נפקי לה מקרא דיין ושכר דא"כ היינו ר"י דס"ל דמחלי עבודה דבפסוק יין ושכר חלול עבודה כתוב שם אלא ודאי נפיק לי' ממקום עצמו דפסל הכושי והגיחור והחרש והשוטה דהיינו מקרא דאיש איש מזרע אהרן זרע השוה לכל האנשים והשוטה אינו שוה א"כ היינו דכוותי' שכור דשאר משכרין הוא שיטה לשעתו ולוקה מהאי קרא דאיש איש כדכתב בעל תוי"ט בבכורות פ"ז משנה ג' דעדיף פסוק זה מלאו הבא מכלל עשה דהוא עשה אבל אפסוק זה לוקה עי"ש בטוב טעם ודעת וכן הביא הרמב"ם ז"ל בפירושו בפ"ו מה' ביאת מקדש שכל הדברים היתרים באדם מבהמה לוקה ועבודתו כשרה וכל הני מילי מקרא דאיש איש נפקו עי"ש בגמ' בפירוש. וא"כ מה טעמו דברי הרמב"ם ז"ל דלעולם אינו זז מדברי הת' דהלכתא כר"א ולהכי הצריך יין דרך שכרות ושכר דקרא להכי הוא דאתא ולא לשאר משכרין דאי לשאר משכרין הוו מחלי עבודה והיינו מ"ש הלכה כר"א לאפוקי מר"י דסבר לי' דושכר לשאר משכרין הוא דאתא וכיון שכן מחלי עבודה דבהאי קרא חלול עבודה כתוב שם ובזה הלכתא כר"א ולא כר"י אבל מ"מ על שאר משקין לוקה לא מקרא זה דריש חלילה אלא מקרא דאיש איש ושכור דשאר משכרין ליתא דשוטה הוא ותחת סוג שלו הוא נכנס וממקום דלוקה השוטה או החרש וכיוצא השכור דשאר משכרין נמי לוקה אבל לא מחלי עבודה דכל מה דנפיק מקרא דאיש איש לא מחיל עבודה והיינו דקרו לי' לרבי אליעזר טובייני דחכימי מטעם דס"ל כסתם מתניתין דבכורות דמני שכור דשאר משכרין בהדי מילי דלא מחלי והן הן דברי הרמב"ם ז"ל דשאר משכרין לוקה ועבודתו כשרה כי זו ממש סברת ר"א וסתם מתני' דבכורות וכל זה הוא דלא כר"י דאליבי' מחלי עבודה ואנן כר"א קי"ל הלכתא ודוק

אמר המני"ח פליאה דעת ממני מדוע ולמה יליף מ"ה מ"ז ז"ל נפשי' בניחותא לכתוב בריש דבריו וז"ל שכל הנביאים נתנבאו בסגנון אחד ויישבו השמועה בדוחק עכ"ד והיכי לא מקשה להו בפירוש שהם מכחישים את המוחש ובפרט מוהריק"א ז"ל דכתב לפי דרך אחד דהרמב"ם פסק כר"י מטעם דתניא כותי' עי"ש ודברים אלו הם דברים תמוהים דאיך אפשר לומר כן דפסק כר"י מאחר דר"י ס"ל דמיחל עבודה בשאר משכרין והרמב"ם ז"ל כתב