זבח השלמים נג

תלוי אפשר דסבר ריה"ג דאם היה משומד לאכול חלב ובא לפניו חתיכת חלב וחתי' שומן ואכל א' מהן ואינו יודע איזה מהם אכל ועתה חזר בתשובה ורוצה להבי' אשם תלוי על אותו ספק קסבר דמקבלין דאם כך ענש הכתוב על מי שאינו יודע כמו ישראל כשר שאירע לו ספק זה דמביא אשם תלוי על ספקו עאכ"ו שיענוש למי שיודע רוצה לומר לאדם שאפי' שהיה יודע אז שהיה חלב גמור היה אכלו שהיה משומד כ"ש שעתה ששב יביא אשם תלוי דדוקא בחטאת ועולה איכא מיעוטא אי משום דעולה דורון הוא וחטאת לכפרה כמבואר בגמ' אבל אשם תלוי לאו דורון ולאו כפרה הוא רק תלי' להגן עליו מן היסורין יביא. א"נ אפשר דאפי' בחטאת ועולה יחלוק ריה"ג דיקבלו ממנו מהאי ק"ו גופיה והנהו קראי דאייתי בגמרא דאין מקבלין דרש להו בגווני טובא: צו

סו שם אמרו וגם רש"י ז"ל כתב שכל מצוה שנ' בה צו יש בה חסרון כיס. ונתקשו חברים ידידיי ה"י טובא דמה חסרון כיס איכא הכא ואפשר שהזהיר לאהרן ולבניו שאם פגלו במזיד חייבין לשלם וזה תלוי בדיני' שמזכיר בפ' זה מה הן הדברי' שאם עלו לא ירדו ומה הם הדברים שאם עלו ירדו שהדברים שאם עלו ירדו חייבים הכהנים לשלם כמו אם שחטוה בלילה או ששפכו דמה וכיוצא והדברים שאם עלו לא ירדו אינם חייבים לשלם וזה דווקא אם כבר עלו אבל אם עדיין לא עלו שדינם שלא יעלו לכתחילה חייבין לשלם ודוק בזה בפירוש הפסוקים דזאת תורת העולה יעוין בו

סז שם כתב רש"י ז"ל זאת תורת העולה וגו' ללמד על הפסולין איזה אם עלה ירד ואיזה אם עלה לא ירד וכו' וקשה טובא דדרשא זו כבר הביאה רש"י ז"ל לעיל בפ' תצוה בסמיכות כל הנוגע במזבח יקדש עם פסוק וזה אשר תעשה על המזבח וכן תקשה הרא"ם ז"ל ולא תירץ והוא קושי' עצום ואל תטעה בצריכות שעשו בגמ' בר"פ דהמזבח מקדש דהאיך צריכותא הוא לפסוקא דעל המזבח עם עולת תמיד הכתובה שם בפ' וזה אשר תעשה על המזבח וכן דקדק רש"י ז"ל בגמ' עי"ש

והלע"ד דאי מחד קרא היינו אומרי' דכיון דדמי לעולה שהיא ראויה למזבח אף כל שראוי למזבח ואפי' דם ונסכים נמי הדר קרא אחרינא ואקשינהו לעולה לומר שיהא דומה לעולה דמיון גמור שיהא ראוי למזבח ולאישים לאפוקי דם ונסכים שאינ' ראוי' לאישים והיינו אליבא דר' יהושע דמתניתין ואליבי' דריש להאי דרשא. ואפשר דר"ג דס"ל דבראוי למזבח אפשר דדריש לה בגוונא אחריתי דמהדר קרא ואקשי לעולה לרבויי אתא לומר דאע"ג דלא דמיא לעולה משני צדדין אלא מצד אחד דראוי למזבח לא ירד ואפי' שאינו ראוי לאישים

ואפשר נמי דאתא למעוטי רובע ונרבע אחר שהוקדש דהא דמה שמיעט קרא קמא לאיסור שהי' קודם ההקדש אבל מה שהי' לאחר ההקדש אי נמי אם אירע בו איזה פסול מאלו מרביעה או שהרג הנפש וכיוצא בהיותו בעזרה או בראשו של מזבח להכי אתא קרא תנינא למימר דכיון דאין ענינו של מזבח גורם הפסול כמו לן או נשחט חל"ז וחל"ם ירד. וכי תימא דכבר אית לן קרא אחרינא דריש ויקרא מן הבהמה מן הבקר וכו' להוציא הרובע וכו' כבר הקשו כן בגמ' ותירצו עי"ש. אבל מאי דקשיא לי טובא הוא דרש"י שהעתיק דרוש זה בפ' צו הוא מת"כ כאשר כתב הרא"ם ז"ל ופירושא דת"כ הוא דקרא דוזה אשר תעשה על המזבח שהוציא מה שאינו ראוי למזבח היינו מין שאינו ראוי כגון שאור ודבש וכיוצא שאינו ראוי כלל וקרא דפרשת צו אתא לאפוקי במין זבח עצמו כרובע ונרבע וכיוצא ואם כן הגם שרצה בדעתו לחבר את האהל להיות א' דרשת צו ותצוה מ"מ פשט הת"כ הוא כדפירשנו דמתחלה הוכיח לאפוקי מין שאינו ראוי כגון שאור ודבש וכיוצא ואח"כ מוכיח במין זבת עצמו לאפוקי הרובע והנרבע וכיוצא ועיין בסנהדרין דף ל' הביא רש"י ז"ל ופי' גבי פ' דפרשת תצוה שבא לאפוקי פסולים ואח"כ פי' לאפוקי שאור ודבש וצ"ע שם עם אורך ימים בתורה וזה יועיל לתירוץ דכיון דקרא מצריך צריך אחד למין שאינו ראוי כגון שאור וכו' וא' למין עצמו שלא הי' פסולו בקדש כגון רובע ונרבע ורש"י ז"ל לא דקדק כיון דסוף כל סו תרוייהו צריכי ומ"מ לא אכחד שרש"י ז"ל הי' לו לדקדק ולומר אחד במין שאינו ראוי ואחד במין ראוי

סח ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו. הקשה חמי החכם השלם דיינא דנחית לעומקא של הלכה כמהר"ם ן' חבי"ב נר"ו דהיל"ל המכנסים בראשונה שכך היתה סדר לבישתו וכך דרשו חז"ל מפ' זה עצמו בגמ' דמדא' על בשרו משמע שהמכנסים הם הראשונים וכיון שכן