זבח השלמים נב

ספק שלא נודע מה היה חטאו נותר או חלב וכיון שלא יש בירור אמיתי דינו באשם ור"י פוטר מכל וכל מחטאת ואשם מאשם כיון שהוא ודאי חטא ובשלמא כשחלב ושומן לפניו שהוא ספק אם חטא או לא חייב באשם תלוי אבל כאן ודאי חטא או חלב יהיה או נותר יהיה ומחטאת פטור לפי שלא חייבה התורה חטאת אלא ביודע החטא בבירור מה היה אבל כאן כיון שלא ידע אם חלב אם נותר לא חייבה תורה בזה חטאת וה' ישלם חטאו כפי ידיעת חכמתו עי"ש בפי"ד פסקא ד'

והנה ר"י הגלילי בשיטת ר"ש אמרה דס"ל דכשחלב ונותר לפניו ואכל אחד מהן חייב אשם תלוי ג"כ ולפי שקשה שהרי קרא כתיב ולא ידע ואשם דוקא כשלא ידע אז דוקא ואשם חייב אשם אבל כאן כבר ידע ודאי שחטא לזה אמר דהנה קרא נקט חלוקת ולא ידע וכ"ש כשידע כשם שכתב קרא איסור בת בתו והניח בתו על פה בק"ו כן נמי הכא ומה כשלא ידע חייב אשם דהיינו כשחלב ושומן לפניו שהוא ספק מחייב אש"ת א"כ כשידע דהיינו כשחלב ונותר לפניו עאכ"ו שחייב אש"ת ובא לאפוקי מסברת ר"י שפוטרו מכל וכל ואייתי ריה"ג ק"ו לחייבו וכיון שהק"ו הוא מחלוקת ולא ידע א"כ דיו לבא מן הדין להיות כנדון ודון מינה ומינה מה כשלא ידע הוא אשם אף כשידע שלמדנו אותו מק"ו דין הוא לחייבו אשם ולא חטאת. בא רע"ק ואזיל בשיטת ר' אליעזר רבי' דמחייבו בחטאת ולזה אמר אי אמרת בשלמא דשווי החטאת והאשם שוה כא' ובאת לחייבו באשם מק"ו ולא ידע לאפוקי מסברתי רבי יהושע שפוטרו יפה אמרת אבל כיון שהחטאת שוה סלע ואשם שתים א"כ היכי באת לחייבו לזה שחלב ונותר לפניו ואכל אחד מהן שבין אם אכל חלב מביא חטאת אכל נותר מ"ח ובאת אתה לחייבו באשם שהוא ב' סלעים וההוא דוקא כשחלב ושומן לפניו שהוא ספק אולי מה שאכל הוא שומן ואם יביא חטאת נמצא מביא חולין לעזרה לזה קצבה תורה דין אחר והוא אשם תלוי אבל כאן מכל מקום חטאת מחייב ולית כאן חולין בעזרה וכיון שכן אין כח בידינו לחייבו בב' כיון שדינו בסלע ותפסת מועט תפסת לחייבו לאפוקי מסברת רבי יהושע שפוטרו לגמרי תפסת מרובה לחייבו באשם ב"ס לא תפסת ויביא חטאת ודוק. ודן רע"ק ק"ו לעושה מצוה ואמר ומה אם זה שעשה חטא בס' מביא אשם ק"ו לעושה מצוה אפי' שלא כוון לעשותה כההיא דכתב הקדוש האלהי ז"ל גבי פזר נתן לאביונים אפי' שפזר לעשות משתה לשר אחד ולא בא השר וחלקו לעניים אפ"ה צדקתו עומדת לעד עי"ש ויליף זה מק"ו זה שחלב ושומן לפניו ואכל א' מהן ולא חשב לעשות עבירה ועכ"ז חייב אש"ת א"כ מכ"ש שגדולה מדה טובה לעושה מצוה ולא כוון לעשותה שה' ישלם לו שכר טוב שהרי ידיעת ההפכים אחד הוא ומצינו בספק עון מביא אשם בב' שהוא דבר גדול מהחטאת אם כן גם בזה נאמר שודאי שה' חפץ בו והפך לב השר שלא יבא כדי שילכו מעותיו במקום קדוש וזהו ודאי שה' חפץ בו ויתן לו שכר מרובה ודוק. בא ר' להתיר ספק א דהנה קי"ל ופקדתי על כל לוחציו אפילו גבאי צדקה וא"ת ימנע עצמו מלהיות ג"צ ובמקום אחר מצינו מעלת גבאי הצדקה ואולי יאמר מה לי ולצרה אולי אלחוץ ואדחוק לא"א בחושבי שהוא אמוד כמסקנת הגמ' דבאמוד ממשכנין ולוחצין ועל האמת האיש הזה הוא שבור ומולקה ואם מתראה בפני האנשי' הוא כדי שיאמינוהו וישאו ויתנו עמו וירווח פרנסתו וא"כ אמר יאמר לא מדובשך שכר ג"צ ולא מעוקצך העונש גם בעושר הצדקה יאמר נא ישראל כיון דקי"ל לחמך ישימו מזור תחתך אין תבונה כל הנותן פתו לע"ה יסורין באין עליו ואולי יבא א"א אצלי ואתבייש לשאול ממנו אם יודע ספר או לאו וה"ז נמצאתי מביא יסורין עלי ואם כן בטענה זו ימנע מלתת צדקה לזה בא רבינו הקדוש ואמר ודן מק"ו ונתן חילוק שמ"ש לחמך וגו' ופקדתי וגו' הוא דוקא ביודע בודאי שהוא ע"ה ועכ"ז הוא נותן לו צדקה וכן הגבאי יודע ודאי שהוא עני ועכ"ז דוחק אותו אבל כשהדבר ספק אצלו והוא כשנותן לו הצדקה חושב שהוא ב"ת אז אפי' שעל האמת שהוא ע"ה שכר הרבה יטול וכן באמוד ודוחקו לא יירא ולא יחת הגבאי ושכר יטול מק"ו דהורג נפש בשגגה שהשתדלה התור' להחיותו כ"ש זה שכוון הוא להחיותו בחושבו שהוא ב"ת וכן בגבאי ראוי הוא שתנתן לו נפשו ויחיה ויפדה ודוק עי"ש בגמ' במעשה דיונתן ב"ע. בסברת ר' יוסי הגלילי אפשר משום דבחטאת ועולה איתא בגמ' פ"ק דחולין ד"ה ע"ב דמשומד לדבר אחד כמו חלב דחטא בשוגג ועתה שב בתשובה ורוצה להביא חטאת על שגגתו אין מקבלין מידו כיון שאפי' שהיה יודע שהיה חטא באוכלו חלב היה אכלו שהי' משומד לאותו דבר לכך אין מקבלין כי אינו, שב מידיעתו ועי"ש בגמ' ובפי' התו' עי"ש. ובענין אשם