זבח השלמים נא

מקדש ומילי דאינם הרעה והטבה ואינם להבא א"נ לא בשם ולא בכינוי אלא בלאו לאו או הן הן וכיוצא ממ"ש אז יביא עשירית האיפה והיינו דכתיב ואם לא תגיע ידו די שה והביא את אשמו אשר חטא וכן כתיב בעשירית האיפה אשר חטא והם מיותרים אלא היינו אומרים דהשינוי בחטא עצמו מחמור לקל או לקש"ב ולעולם העשיר יביא אפי' על קש"ב כשבה או שעירה. א"נ אם הוא דל יביא עוף אפי' על קש"ב ולא הייתי ממעט אלא שלא יביא על החמורה עוף או עשירי' האיפה אפי' שהוא דל שבדלי' אלא דוקא כשהחטא הוא מן הקלים שבכל חלוקה וחלוקה מהג' חטאי' הנז' שהחטא נתמעט וממונו נתמעט אבל כשהעון בחומרו לא לזה אמר מאחת מאלה להשוות הקלים והחמורים שבכל ג' החטאים הנז' שהדל שבדלים יביא על החמורו' שבכל אלו החלוקות כמו נוגע באב הטומאה וכיוצא בשאר החלוקות עשירי' האיפה. ועל הקלים שבאלו השלש' חטאים יביא העשיר כשבה או שעירה והדל עוף וכו' ודוק והבן שלע"ד הוא נכון

סד שם נתקשינו טובא בפסוקי קרבן עולה ויורד שהם שבועות העדות וטומאת מקדש וקדשיו ושבועות ביטוי שהי' לו לפסוק לכתוב טומאת מקדש בראשונה ולאסמוכי שבועת העדות עם שבועת הביטוי והוא קושיא עצים. ובקראי בס"ת חדשתי עם הכתוב לעיל משם המפרשים בפירש"י שטומאת מ' היא חמורה. ושבועת העדות שניה. ושבועת ביטוי ג'. והענין הוא אמיתי. הגם שלגבי פירש"י פירשנו באופן נאות אבל ההקדמו' הן אמתיות ופשוטות. וא"כ אלו הוה קרא מסדר הכי היינו מפרשים ג"כ הקרבנות דעלייהו קאי לפי סדרן הכבש לחמור היינו טמ"ק ועוף לשבועת העדות שהיא קלה. ועשירית האיפה ש"ב דהיא קלה שבקלות כמ"ש המפרשים ומ"ש ואם לא תשיג היינו מפרשים כאשר פרשוהו. ומ"ש מא' מאלה היינו מפרשים שבא לאפוקי פירושינו דלעיל בעביר' עצמה מחמורה לקלה או לקש"ב ודוק אך עתה שהכתוב סדרן קלה שהיא שבועת העדות ואח"כ חמורה שהי' טמ"ק ואח"כ קש"ב שהיא ש"ב וכשסדר הקרבנות סודר בהמה ואח"כ עוף ואח"כ ע"ה א"כ בהכרח שלא תפרש ככה שאם כוונת התורה שקרבן בהמה יהיה למטמא מקדש וק' וקרבן העוף לשה"ע וקרבן ע"ה לש"ב היה לו לסדרם ככה ולהזכיר נפש אשר תגע וכו' שהוא טומאת מו"ק בראשונה ואח"כ שה"ע ואח"כ ש"ב אלא ודאי דשלש קרבנות ו' הללו על כל א' משלשתן הן ודו"ק. ולפי זה מ"ש מאחת מהנה עם פירש"י ז"ל אתא לאפוקי בדינים עצמם מחמור שבו לקל שבו ולקל הקל שבו ודוק ונכון. ומארי מתניתין רבינו הקדוש ז"ל דלא אתא אלא למנות מה הן החטאו' שמקריב עולה ויורד סדרן בכריתות בפ' אלו מביאין קרבן עולה ויורד על טומאת מקו"ק ועל שה"ע ועל ש"ב כי כיון דלא נפקא לן מידי סדרן בסדר הנכון טמו"ק שהיא החמורה בראשונ' ואח"כ סמוכי' שבועו' העדו' עם ש"ב מפני חומר' דלהכי אקדמיה קרא ודוק

סה שם בת"כ על פ' ולא ידע ואשם ונשא עונו רבי יוסי הגלילי אומר הרי הכתוב ענש את מי שלא ידע עאכ"ו שיענוש את שידע. רע"ק אומר האוכל חלב מביא חטאת בסלע ספק אכל ספק לא אכל מביא אשם תלוי בשתי סלעים אם כך ענש הכתוב למי שבא לידו ספק עבירה עאכ"ו שישלם שכר לעושה מצו' ר"א הרי הוא או' ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרות העץ ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת הוא יניס. קבע הכתוב פקוח נפש למי שבא לידו ספק נפש ולא ידע אמור מעתה המגבה את הצדקה והמפרנס את העניי' והגומל חסדים עאכ"ו תנתן לו נפשו עכ"ל. והקושי' מבואר בדברי ר"י הגלילי מה בא להשמיענו שיענש היודע בחטא וחוטא והבעל ק"א כתב ד"א ות"ל שכוונתי לדעתו שהכוונה להכריח שאחר שידע בודאי החטא לא יספיק לו האשם אלא צריך להביא חטאת ולזה אמר אם כך ענש בהיות הדבר בספק כ"ש שצריך כפרה אחרת לכשיוודע ויתברר החטא והכי קי"ל דביודעו צריך חטאת עי"ש. וע"ק בדברי רע"ק מאי נפקא מינה להודיענו שהחטאת בסלע והאשם בב"ס. וגם קשה דפשיטא שישלם שכר לעושה מצוה. וזה עצמו קשה בדברי ר' שדן ק"ו מהורג נפש בשגגה וצריך להבין דין ק"ו זה. ועוד הביאו מגבי' את הצדקות מאי שייטי ועוד להבין ר"י הגלילי ור"ע פליגי או לא ובמאי תליא פלוגתייהו

והביאור לע"ד יומתק להכי דרכי מה מתוק מדבש דתליא פלוגתייהו בפלוגתא דתנאי דלעיל דפליגי באדם שיש לפניו חתיכת חלב ונותר או אשתו נדה ואחותו ואכל א' מהן שר"א מחייב חטאת כיון שבין כך ובין כך יש חיוב חטאת או חלב יהיה או נותר יהיה דינו חטאת ודוקא כשלא ידע חייב אשם ור"ש מחייבו באשם שסוף סוף הוא