זבח השלמים נ

לנשיא עצמו וה"ז דומה למאמר הרא"ם ז"ל בדבור לא יתיצב איש מפניך שפי' דאלו היה אומר איש לא יתיצב היינו או' דוקא איש עתה שאמר לא יתיצב בתחלה משמע שהוא כלל לא יתיצב אפי' משפחה או שבט ומ"ש אח"כ איש לרבות אפי' איש כעוג עי"ש וכו'. שכזה דרשו בגמ' גבי ונתן בידה שהיל"ל בידה ונתן עי"ש וא"כ מה נכון דרכינו שבאו' האושר בתחלה הוא אושר כללי ולא לנשיא לבד ודוק. ותאורנה עיני בדרך זה בעצמו שכוון לומר האושר בתחלה להסמיכו לפרשה דלעיל דכתיב וסיים בה הקהל הוא ואח"כ מתחיל אשרי וכאלו אמר הקה' הוא אשרי ומאושר כשנשיא שלו יחטא ויביא קרבן על שגגתו וסמוכים לעד לעולם ושבחוהו חכמים

סב רש"י שם בקרבן עולה ויורד פירש בפסוק והקריב את אשר לחטא' ראשונה. חטא' קודמת לעולה לה"ד לפרקליט שנכנס לרצות רצה נכנס דורון אחריו ע"כ. כוונת רש"י ז"ל שהוקשה לו שהיל"ל והקריב את החטא' ראשונה מאי את אשר לחטאת להכי פירש דהפסוק עצמו מפרש למה מקריב החטאת ראשונה לפי שהוא חטאת לשון נקיון שיחטא ויכפר הכעס וזהו מ"ש והקריב הדבר אשר הוא לחטאת לנקויי ראוי והגון שיהיה ראשונה וכיוצא בזה פירש"י ז"ל שם בפסוק לא ישים עליה שמן ולבונה כי חטאת היא פי' ואין בדין שיהא קרבנו מהודר עי"ש ודו"ק

סג שם ת"כ ורש"י ז"ל וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה מה ת"ל שיכול החמורי' שבהם יהיו בכבשה או שעירה הקלים יהיו בעוף הקלים שבקלים יהיו בעשירית האיפה ת"ל מאחת מאלה להשוות את הקלים לחמורים לכבשה ולשעירה ואת החמורים לקלים לעשירית האיפה עכ"ל, בפירוש חמורי' וקלי' פי' הרא"ם ז"ל ונמשכו אחריו בעל ק"א ולק"ט וכנראה גם ס' ג"א אעפ"י שכעת אינו מצוי אצלינו נמשך בפי' זה לפי שנאמרו בפרשה ג' מיני חטאת. חמורה והוא טומאת מקדש שזדונו בכרת. וקלה שהיא שבועת העדות שאין זדונה בכרת אבל השוה בה מזיד כשוגג. וקלה שבקלות היא שבועת ביטוי שאין זדונה בכרת ולא השוה בה שוגג כמזיד. והייתי או' דהג' כפרות דישו' הכבש' או שעירה לחמורה. והעוף לקלה, ועשירי' האיפה לקלה שבקלות. והגם שק' טובא לפי זה מאי ואם לא תשיג ידו דמשמע דחייב עלי' כשבה או שעירה והדל עוף והדל שבדלים עשירית האיפה עכ"ד ומלבד קושי' קראי דאם לא תשיג ידו ולא תגיע ידו שכבר ישבוהו בדוחק גדול מה שלא יסבלנו השכל גם בפי' דחמורי' וקלים אין דעתי נוחה והנני כהדיוט מדעת חולק עליהם בפירוש הברייתא ובישוב קראי דאם לא תשיג ידו לע"ד וה' יורינו בדרך יבחר ויצילנו משגיאה אכי"ר ואשתחוה אפים ארצה אל היכל חכמתם בשאלת המחילה

ואומר דבכל חלוקה וחלוקה מהג' החטאים האלו יש בהם חמורה וקלה וקלה שבקלות כמו הראשונה דמטמ' מקדש וקדשיו החמור' נוגע באב הטומאה הרי חמורה. ונוגע בשורף את הפרה ופרים הנשרפים והמשלח את השעיר שהם מטמאים בגדים ואתרבו מתיבת בכל דבר טמא הרי הקל. והסככות והפרעות והקרוי ועבר תחתיהם הרי קלה שבקלות. א"נ קרנה ושערה דבהמה טמא' ובשרץ דמו ועורו ועירובו וצירופו עי"ש בת"כ ובלקח טוב דאיכא כמה פנים מפנים לאוקומי במטמא מקדש הג' חלוקות חו"ק וקש"ב ובפי' שם בלקח טוב תמצא קראם לכל חלוקות אלו ורבים מאלו קלות וחמורות ונתן צריכות לקלות ולחמורות עי"ש. וכן בשבועת ביטוי הרעה והטבה דלהבא בפשטי' דקר היינו חמורות אבל מילי דאינם להרעה ולהטבה א"נ דאינם להבא אלא לעתיד. א"נ דהם להבא ולעתיד ואינם מילי דהרעה והטבה הרי בכל זה איכא חמורה וקלה וקש"ב. וכן בשבועת העדות יש נשבע בשם המיוחד הרי חמורה. נשבע בכינויין הרי קלה. נשבע באלה או שבועה ולא הזכיר לא שם ולא כינוי או לאו לאו שתי פעמים. או ימין או שמאל. או נשבע חבירו והוא נתפס וכו' כל אלו ורבים כזה הרי קלה שבקלות ובעז"ה דברים אחרים יש ליישב בכל חלוקות אלו דלהוי בהו חו"ק וקש"ב וכל זה נמי יש לפרש בשבועות ביטוי. וא"כ הייתי או' דלחמורות דבכל דבר ודבר דאיתא בג' החטאות האלו יהי' כשבה או שעירה ולקלות דאית בהו בכל ג' חטאות אלו עוף. ולקש"ב עשירית האיפה. וליישב קראי דאם לא תגיע ידו וכו' הייתי מפרש דכוונת תורתינו לחייב את העשיר בכל הג' חטאות הללו בין לקלים ובין לחמורים שבהם שפירשנו כשבה או שעירה אבל אם לא תגיע ידו די שה והוא מן הקלות שבג' חטאים אלו כמי נוגע בשורף את הפרה ונכנס למקדש וכו' או מילי דליכא הרעה והטבה. או נשבע בכינוי וכו' בזה אמרה תורה שיביא תורים או מבני יונה. וכן אם לא השיגה ידו תורים והי' חטא בא' מג' חטאות אלו בקש"ב שבהם כמו סככו' ופרעות בטומאת