זבח השלמים מט

יעדה מתכפרת ראוי שיקדים מכפר למתכפר וא"כ קראי כל עיקר למה לי

ולע"ד דאי מקרא קמא ומהסברא דמכפר ומתכפר דהיינו טעמא דקרא היינו או' דוקא בדבר דמעכבא כפרה כמו זריקת דמים וכיוצא דהכפרה תלוי' בו ראוי שיקדים פר משיח שהוא מכפר אע"פ שהוא יחיד לפר העדה שהם צבור מאחר שהם מתכפרים אבל לגבי עבודות שאינם עיקר בקרבן שכבר נגמרה הכפרה ואינם אלא למצוה ולא לעכב הכפרה כמו השריפה עצמה דשל פר שאינה מעכבת לכפרה אם לא נשרף אלא נאבד כאשר הביא הרב בעל ק"מ משם הג"א בד"ה על שפך הדשן עי"ש הייתי אומר דראוי שיקדים פר העדה לפר המשיח וראוי להקדימו לפחות לדברים כאלו שאינם מעכבים הכפרה להיותם רבים ושכבר המכפר נתכפר להכי הוצרך קרא דראשון דמכח הייתור אייתר לומר שיקדים פר המשיח בכל מעשיו אפי' בדבר שאינו מעכב הכפרה. ואפי' דקרא ראשון כתיב גבי שריפה אילו לא הוה קרא קמא דואם וא"ו מוסיף וכו' היינו או' דעיקר קרא לדברי' המעכבים ואפי' דכתבי' גבי שריפה דאינה מעכבה כתבי' קרא וקראו ראשון ללמדינו לדברים המעכבים אבל לדברים שאינם מעכבי' הרשות בידו להקדים איזה מהם שירצה אבל עתה מכח הייתור למדנו דפר משיח לעולם יהי' קודם אפי' לדברים שאינם מעכבים. והטעם דכיון דכבר יש טעם מספיק שיקדים לגבי דברים המעכבים ראוי שיגמר הקרבן כהלכתו בכל חקותיו ובכל משפטיו אפילו בדברים שאינם מעכבים כי אין מעבירין תנן ודוק. (אמר המני"ח וקרוב לכל זה תמצא אתה הקורא בהרב הגדול בעל ק"א ובס' ל"ט אך פקחת עיניך כי המרחק רב ביניהם ואל תמהר את פיך וגו' ואחרי נשיקת עפר ארבע אמותיו השוכב עליהן בא"י אשר עונותי תהי' מכפרת נלע"ד ומתורתו למדתי למעבד צריכותא אחריתי דאלו מקרא קמא היינו או' דהיינו דוקא כשחטאו יחד והביאו את קרבנם ילפינן מקרא קמא דיקדים פר משיח לשל עדה אבל אם חטאו הצבור והביאו את קרבנם וקודם שיעשה הקרבן חטא המשיח והביא את קרבנו והרי שניהם עומדין באופן זה הייתי או' דראשון ראשון הוא קודם וכמ"ש מ"ה מ"ז ז"ל אין מעבירין תנן וראוי שיקדים פר העדה לפר המשיח להכי אצטריך פסוק שני ללמדינו דלעולם יקדים פר המשיח אפילו שזה הוא, שבא באחרונה מ"מ הכתוב קראו ראשון. ולפי שהוא דבר תמוה שיקדים פר המשיח שהוא של יחיד ובא באחרונה לפר העדה שהם צבור וכבוד צבור גדול ובפרט שבא בראשונה ומן הראוי הי' שלא להעבירו ולדחותו מפניו של פר דמשיח להכי הוצרכו בגמ' לתת טעם מספיק שראוי שיקדים מכפר למתכפרים ואפי' שבא באחרונה דמי יכפר עליהם אם לא יתכפר הוא בראשונה ודוק ונכון לע"ד)

ס רש"י שם בפר העדה פירש גבי פסוק יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד זה יסוד מערבי שהוא כנגד הפתח ע"כ. ונתקשיתי טובא למה לא פי' כן גבי פ' הכתוב בכהן משיח שהוא כיוצא בזה ממש והוא בראשונה

ולע"ד שהנה בת"כ נתקשו טובא בכפל פ' זה דמאחר דכתיב כאשר עשה לפר החטאת די בזה ומה גם כפל מזבח העולה אשר פא"מ ותירצו שם בדוחק כאשר תראה בס' ל"ט ובדוחקי הראב"ד ז"ל לתרץ הסוגיא עי"ש. ולזה פי' דקרא קמא מ"ש פא"מ קאי למזבח בעצמו שהוא בפתח א"מ ופ' זה מכח היתור אנו מפרשין כמ"ש פתח א"מ קאי ליסוד ר"ל מה יסוד הוא זה יסוד ששלש יסודות היו לו פירש לך הכתוב שהוא היסוד אשר פתח א"מ נמצא דקאי ליסוד ופי' זה הוא מחמת הכפל שאם לא היינו מפרשים דקרא קפיד במזבח העולה באיזה יסוד שיהיה ממנו ומ"ש פתח א"מ כבר ישבוהו בגמ' הכפל אפי' שנאמר שקאי למזבח ולא ליסוד אך עתה מכח הכפל למדנו דאשר פתח א"מ קאי ליסוד שהיא היסוד מערבי ודוק

סא שם רש"י ורז"ל דרשו על פסוק אשר נשיא יחטא מכח השינוי שהיל"ל אם כמ"ש למעלה בכהן משיח ובפר העדה ולמט' ביחיד ולהכי פתרו מלשון אשרות אשרי הדור שהנשיא אע"ג שהוא מלך ורם לבבו עכ"ז נותן לב להביא כפרה על שגגתו ק"ו שמתחר' על זדונותיו כו' ע"ש והקשו המפ' שלמה לא דרשו אשריו לנשיא שהאיר ה' את עיניו ושב על שגגתו והפכו הדבר לדור. ואולי כיון שחטא לא רצו לדרוש עליו האשרי אעפ"י שעתה שב מידיעתו עד גמר הכפרה עדיין אינו אומר אשריו

ועוד לאלוה מילין ע"ג מילין לצד עילאה דחז"ל דקדקו דאי האושר הוא לנשיא היל"ל נשיא אשר יחטא ואז עלי' דוקא הוה קאי ואפי' לפי הפשט שיישב החכם הגדול הראב"ע ז"ל היה יותר נכון לומר נשיא אשר יחטא ומדקאמר אשר נשיא האושר בתחלה משמע שהאושר הוא כולל ומכ"ש