זבח השלמים מח

הגאון ז"ל עי"ש ויאורו עיניך ושם בגמ' צ"ל שאע"פ שיש פסוק בתורה דקאמר והגישה וקמץ אפשר שהוא ע"פ והרים הכהן שפירושו כמו. וקמץ. א"נ נרמז למ"ש מ"ה מ"ז משם הרמב"ן ז"ל לעיל שכיון שהמנחו' למדות זו מזו א"כ מוכרח שקודם הקמיצה הכתובה כאן כאלו כתוב ההגשה נמי ודוק היטב)

נז רש"י שם בקרבן הכבש של שלמים ע"פ וזרקו את דמו כתב ז"ל וזרקו שתי מתנות שהן ארבע וע"י הכלי הוא זורק ואינו נותן באצבע אלא חטאת עכ"ל. דקשה טובא דכבר פירש כיוצא בזה גבי וזרקו של העולה וכרוכלא מפרש ותני. ועוד דלעיל גבי בקר של שלמים לא פירש כלום וכאן בכבש פירש. ואם הי' מפרש בעז של שלמים היינו אומרים שהמתין מלפרש עד סיומא דמלתא דשלמים כולה אבל באמצע קשיא. ותו דלעיל גבי עולה שהיא הפעם הא' לא האריך רש"י ז"ל לומר זה שאינה נותן באצבע אלא חטאת מה לנו לידי דין החטאת. ולע"ד עם מה שהביא הרב בעל ס' לקח טוב משם הת"כ על פסוק אם כבש הוא מקריב היחיד מביא שלמים ואין הצבור מביאין שלמים חובה ואע"ג שכבר שמענו זה למעלה בבן בקר הוצרך לכותבו בכבש דה"א בבקר דין הוא שלא יביאו הצבור שלמים נדבה שכן אינם מביאין כיוצא בהן חובה אבל כבש שהצבור מביאין ממנו שלמי חובה כגון שני כבשי עצרת נימא מביא מהן קמ"ל עכ"ד. וזה יומתק לחכי דרכי דלהכי פירש"י כאן בכבש השלמים להשמיענו דה"א דכבש השלמים כיון שלפעמים בא בחובה והרי היא כחטאת שבאה בחובה ואמטו להכי אכשיר נמי אם נתן באצבע כדין חטאת דמה זה חובה אף זה חובה להכי קאמר רש"י ז"ל דאפי' זה דוקא ב' מתנות שהן ארבע ועיקר קרא אתא נמי להשמיענו בדין כבש זה שהוא שלמי נדבה בין כשיבא זה הכבש בתורת חובה יהי' דוקא ב' מתנות שהן ארבע ולא בחטאת דלא מצינו שכתבה תורה אצבע אלא בחטאת. ומה טוב ומה נעים בזה פסוק ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים לה' זכר וכו' שהוא מיותר דהא בעז לא כתב זבח שלמים דפשיטא דעלי' קאי ובפרט או' לזבח שלמים בלמ"ד אלא אתא קרא ללמדינו לומר דכל שהוא לזבח שלמים לה' אפי' שיהי' חובה דינייהו הכי כמ"ש בכל הדינים ולא נימא דבחובה אם עשה לו כדין החטאת בדין הזריקה שהוא חובה ג"כ ליכשר קמ"ל ולא הוצרך להשמיענו זה בבן בקר דבן בקר לא אתי חובה ודוק

נח רש"י ז"ל שם בפר כהן משיח תפס ופירש בראשונה לשון כאשר יורם וכו' ואח"כ תפס ופירש על פסוק על הכבד ועל הכליות עי"ש והוא מהופך ובראשונה לפי שנתקשיתי טובא עליתי במעלות ופירשתי שכוונת רש"י אחר שפירש פי' אחד על כאשר יורם שהוא להקישו לשלמים בשני דינים ופירוש זה הוא פשטיי ואח"כ לא ניחא לי' בהכי והביא מ"ש בגמרא בשחיטת קדשים שאין למדין למד ופירוש זה אחר העיון הוא דחוק כי צריכין אנו לומר כי פסוק זה אינו ענין לפר כהן משיח וכאלו נכתב גבי פר העדה עי"ש בפירוש הדבר במפרשי' ז"ל לזה אמר רש"י ז"ל תדע למה נדחקתי בפירוש זה שפירשו בגמ' לפי שלפי פירוש זה איצטריך קרא ללמדינו בענין הכבד ושתי הכליות שלא נזכרו בפר העלם דבר ש"צ משא"כ לפי פירוש הא' שהגם שהוא לעניינו של מקרא ולא לשאינו ענין אך עכ"ז היקש זה לא הו"ל למכתבי' גבי כבד וב' הכליות אלא בסוף הפרשה או בתחלתה והיינו או' היקש זה למה אלא לומר מה שלמים שלום בעולם וכו' אך מאחר שאני רואה שבאמצע הפסוק הובא היקש זה גם בב' הכליות א"כ לכן בחרתי ג"כ בפירוש הגמ' הגם שהוא באם אינו ענין גם הביא הפירוש הראשון לפי שיש בזה מה שאין בזה ודוק

אך אמיתות הדבר שרש"י ז"ל הפך הסדר להשמיענו ולצרף שכל תיבת על האמור בפרשה שהוא מלבד ולזה הביא הא' שהוא על הכליות וסמך לו על ראשו ועל כרעיו ופי' בכולהו הן מלשון מלבד וכדי לפרש על ראשו ג"כ היפך הסדר ואפשר שעל ראשו הוא היותר פשוט שהוא מלבד ומזה הכריח לעל הכליות ודוק (אמר המני"ח א"נ להיפך והבן)

נט בת"כ שם ואם כל עדת ישראל ישגו וא"ו מוסיף על ענין ראשון שתמצא אומר פר משיח ופר העדה עומדין פר משיח קודם לפר העדה בכל מעשיו ע"כ. והדבר מבואר מדאמר בלשון וא"ו מוסיף משמע דפר משיח קודם כשעומדים שניהם ולקמן שם שם בקרא דושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון אמרו הא מכאן את אומר פר משיח ופר עדה עומדים פר משיח קודם לפר העדה בכל מעשיו ע"כ. והדבר מובן מדקראו הכתוב לפר משיח ראשון מינה דפר עדה הוא שני

והדבר קשה דכבר למדו זה לעיל מוא"ו ואם כל עדת וכו' ותרי קראי למה לי. גם נבין דבמס' הוריות יליף לה מסברא הואיל ומשיח מכפר