זבח השלמים מז

הקטרה הראש בעצמו, והגוף בעצמו וכו' אף מליקה כן ופשוטו של מקרא מפורש הוא ומלק והקטיר, וקודם הקטרה ונמצה דמו כבר עכ"ל. והוקשה לי שמאחר שהביא הדרשה שבת"כ למה הביא מ"ש פשוטו של מקרא הגם שרש"י ז"ל הוא מפרש פשטי המקראות עכ"ז כיון שהפשט הוא דוחק שהיל"ל קודם ונמצה ואח"כ והקטיר והראב"ע ז"ל דרכו לפרש בתורה כמה פסוקים ככה ואומר כמו הפוך אבל רש"י ז"ל הוא ישר הולך בתום ולא ניחא לי' בסירוס. ועוד הוקשה לנו דנימא דמ"ש ונמצה דמו הוא דם שאר הגוף לא דם הראש ומ"ש דמו הוא דמו של העוף הנז' והיינו על דם הגוף דאחר שהי' מקטיר היה ממצה דם הגוף והרמב"ן ז"ל נתקשה בזה ודחה הדבר יע"ש. ולע"ד זו קשה דאימא קרא כפשטי' וכוונת התורה היא כך שיקטיר הראש ואח"כ ימצה דם הגוף

ולע"ד דחדא מתרצת חברתה דרש"י ז"ל הוקשה לו בקרא דהיל"ל וימצה דמו כמ"ש הפסוק לפנים בקרבן עולה ויורד ימצה אל יסוד המזבח עי"ש. לזה אמר רש"י תדע דבת"כ הקשו אפשר לומר כן מאחר שהוא מקטיר הוא מוצה ועל האמת דאין זה כ"כ קושיא דאימא דנמצה דמו היינו דם הגוף ובודאי דצריכין אנו לומר דחז"ל דקדקו דאם הוא על דם הגוף לימא וימצה דמו אלא ודאי מאו' ונמצה ל' עבר משמע דנמצה כבר קודם הקטרה ונמצא שהוא על דם הראש דנמצה ודאי קודם ההקטרה ולהכי נתקשו דכיון שכן למה נכתב בסירוס והי"ל וימצה ואח"כ והקטיר ותירצו דנכתב הכי ללמדינו מה הקטרה הראש בעצמו וכו' ולהודיענו זה כתב רש"י ז"ל ולפי פשוטו כוונתו לומר שכיון שאפי' לפי הדרשא עיקר הקושיא שנתקשו הוא מכח דכתיב ונמצה ולא וימצה דאי הוה כתיב וימצה היינו או' דהיינו על דם הגוף ולא הי' שום קושי' אלא מכח דכתיב ונמצה לשון עבר הכריחו דהוא על דם הראש ולהכי נתקשו דא"כ ליכתבי' כסדרי' המצוי קודם וכיון שכן א"כ הפשט לא יופשט ולא מקרי סירוס כיון דכתיב ונמצה בלשון עבר הרי הוא כאלו נכתב בראשונה ובשלמא אם היה אומר וימצה והי' נשמע שהוא על דם הראש היינו מתקשי' והי' דוחק לומר שהוא מסורס אך כיון דכתיב ונמצה ועיקר קושיית הת"כ הוא בהכרח זה דקאמר ונמצה לשון עבר א"כ לפי הפשט יתורץ ולא נצטרך לדרשת הת"כ ודוק והבן

נו רש"י והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ מקמיצה ואילך מצות כהונה ע"כ. הנך רואה דברות הקדוש הרמב"ן ז"ל מפרש בהכרת שאומרים חז"ל ורש"י ז"ל מקמיצה ואילך וכו' ר"ל מהעבודות שנזכרות בפסוק זה שהן יציקה ובלילה והבאה וקמיצה מקמיצה ואילך מצות כהונה ואה"נ שיש עבודה אחרת קודם ההגשה שהיא בכהן וכמ"ש חז"ל ורש"י לקמן גבי מנחת מרחשת והגישה הכהן לקרן דרומית מערבית של מזבח עי"ש אלא כוונת רש"י רצונו לומר מהעבודות שנזכרות בפסוק זה עכ"ד ודבריו אמיתיים ומוכרחים אבל קושיא לאלהינו ולמה לא נכתבה כאן ההגשה ויאמר והגישה הכהן אל המזבח וקמץ משם מ"ק ולא שהשמיט הגשה וכתב וקמץ שמשמע לפום ריהטא דמקמיצה דוקא ואילך מצות כהונה וכל הקודם בזר כשר. והגור ארי' ז"ל תירץ דקרא לא איירי אלא בדבר המעכב ואין הגשת מעכבת כדאיתא בגמרא עכ"ד ונ"ל שכוונתו שאפשר בלא הגשה כמו אם הי' הכהן בראש המזבח והושיטה לו הישראל מרחוק וכמו שכתבנו בקונט' ע"ד ההולכה דקרבן שאפשר בלא הולכה ששוחט בצד המזבח וזורק עי"ש

ולע"ד בטוב טעם ודעת השמיט קרא ההגשה דכיון דרצה להשמיענו פסוק זה מ"ש רז"ל ורש"י לקמן וקמץ משם ממקום שרגלי הזר עומדות דהא על והביאה אל בני אהרן קאי דמיירי בבעלים המביאים ורצה הכתוב להכשיר כל העזרה לקמיצה אף בי"א אמה של מקום דריסת ישראל שלא תאמר מקום הגשתה שם תהי' קמיצתה קמ"ל משם עי"ש וא"כ בהכרח להשמיט מכאן ההגשה אצל המזבח דאם יאמר כן ואח"כ וקמץ משם היינו אומרים הדבר כפשוטו משם ממקום הגשתה דהיינו אצל המזבח ומשם וקמץ והכתוב רצה להשמיענו איפכא שכל העזרה כשרה לקמיצה וא"כ בהכרת גמור שלא לכתוב כאן בפ' ההגשה אלא ההבאה דהוא מקום דריסת בעליו הוא הזר ולכתוב סמוך לו וקמץ משם ממקום ההבאה לומר דהקמיצה כשרה בכל מקום בעזרה ודין ההגשה למד לנו תורה במקום אחר במנחת מרחשת וכל המנחות למדות זו מזו ודוק ונכון. (ומה טוב ומה נעים אמר המני"ח מה שמצאתי במנחות דף ח' ע"ב דאמרו דאיצטריך משם להכשיר י"א אמה הד"א הואיל דכתיב והגישה אל המזבח וקמץ הייתי אימר מה הגשה בקרן מערבית דרומית אף קמיצה כן קמ"ל ודוק שם כי הוא סיוע גדול לדברי מ"ה