זבח השלמים מו

בסייף ועתה אע"פי שניתנה תורה לא נענשו עליה עונש חדש עד שנשנית באהל מועד אבל מה שהיה להם מקודם לא נמנע כי לא גרעו מדין בן נח. ובפרט למאן דאמר שהיו מהערב רב ניחא שפיר כי רצה להורות לו ה' שאינם נחשבים בעיניו כבני ישראל אלא כבני נח כי לא מרצונו קבלם ודוק

גם שם בפ' ויקרא פ"ו בסופה אמרו ע"פ ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה רבי פנחס פתר קרייא בישראל לפני הר סיני וכו' אר"י מלך כשהוא משביע לגיונותיו אינו משביען אלא בסייף כלומר שכל העובר על התנאים הללו יהא הסייף הזה עובר עליו כך ויקח משה חצי הדם וכו' עי"ש וכן הביאו למטה רבי ברכיה מייתי לה מן הכא והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית עי"ש וא"כ איפשר שלאותם שקבלו התורה השביעם בסייף כמ"ש במשל ולהכי כשעבדו נדונו בסייף ודוק אבל לדורות אחרים דינם בסקילה בגזרת מלך מלכה של תורה: ויקרא

נג וסמך ידו על ראש העולה וגו' כתב הרמב"ן והסמיכה בשתי ידים כאשר מפורש בשעיר המשתלח וסמך אהרן את שתי ידיו ומשם נלמוד לכל הסמיכות בשתי ידים והוקשה לו וכתב ולא ידעתי א"כ למה הכתוב כתב בכל שאר הסמיכות ידו וא' ואולי שמפני זה דרשו ידו ולא יד שלוחו עי"ש. ולעד"נ דדרוש זה ממשמעות ידיו נמי נמעיט ידיו ולא ידי שלוחיו והוא ז"ל הבליעו בנעימות עי"ש. ולדעתי דבריו דחוקים בזה

ולע"ד נראה בהשתחויתי אל רצפת קדושתו ז"ל דאלו יאמר לעולם ידיו היינו אומרים דאם הוא גידם ביד אחת לא יסמוך כלל דאין סמיכה אלא בשתי ידים וכמו שדרשו גבי ותפשו בו אביו ואמו דאם הם גדמים פטור

א"נ יותר ראי' עצומה שדרשו גבי ואת שתי הכליות פרט לבעל כוליא אחת עי"ש שלא יקרב אפי' אותה כוליא שנשארה וא"כ מאומרו שתי ידיו משמע דוקא שתי ידיו והגידם לא יסמוך כלל להכי כתב וסמך ידו לומר דכשהיא גידם יסמוך ידו אחת שיש לו ודיו וכשיש לו שתי ידים יסמוך שתיהם. וכ"ת למאי דס"ד מעיקרא לכתוב ידיו לעולם ולא שתי ומינה דהגידם יסמוך ואפשר לומר דאי כתב הכי היינו אומרים דיסמוך ידיו זו אחר זו ולא שתיהם כאחת להכי קאמר שתי ידיו לומר דצריך שתיהן כאחת וכמ"ש הרמב"ם ז"ל מניח שתי ידיו בין קרניו וסומך ומתודה עי"ש וכתב ידו לגידם ודוק

א"נ דהנה אחז"ל בענין הסמיכה שאע"פ שהיא שירי מצוה דאינה מעכבת כפרה אבל מדסמך ואמר וסמך ונרצה לכפר עליו לומר דמעלה עליו הכתוב כאלו לא כיפר עי"ש בגמ' ובת"כ ולזה נ"ל דלכתחלה למצוה מן המובחר וסמך שתי ידיו אבל לדבר הזה דאם לא סמך מעלה עליו הכתוב כאלו לא כיפר הוא דוקא כשלא סמך כלל אבל אם סמך ביד אחד בכל כחו סמיכה מיקרייא וקרינא ביה ונרצה לו לכפר עליו ומעלה עליו הכתוב כאלו כיפר כיון שמעיקרא כל עיקר סמיכה אינה מעכבת לכפרה השתא דהא מיהא סמך ביד א' כיפר לגמרי אלא שלא עשה מצוה כתקנה ודוק לע"ד וכיוצא בזה פי' הרב בעל לקח טוב בפ' תשא גבי קראי דקדוש ידים ורגלים לישב קראי דאע"ג דלענין דינא הקדש הוא באופן אחר חייבו מיתה לא חייב קרא אלא כשלא קדש כלל אבל אם קדש באופן אחר ממה שצותה תורה פטור הוא אלא שלא עשה מצוה כהלכתה ודוק

נד משאחז"ל שעלי הי' טועה שהי' מבקש כהן לשחוט וקשה איך נעלם ממנו דקדוק ושחט ובהכרח הי' בדעתו איזו סברא ובפרט למ"ש בזוהר פרשת נשא שהכהן אסור לשחוט שמדתו חסד ולא דין דם ע"ש והנ"ל שטענת עלי רגלים לדבר כיון דקי"ל דבשחיטה אית בי' מחשבת פגול ופסול מפ' ושחט אותה חטאת היא עיין ברעב"ט פ"א וב' דזבחים וכתב שם דבהלוך איכא מחשבה משום דהיא עבודה א"כ משמע דלא מהני מחשבה אלא במידי דמקרייא עבודה וכיון שכן ראוי שלא להיות בזר וכן י"ל שהביא תי"ט בפרק קמא דזבחים שהקשו כן התוס' ותירצו שאני שחיטה דרביי' קרא בפירוש דמהני בה מחשבה עי"ש וזו היא עצמו הכרח שמואל דמדאצטריך קרא לרבויי בפי' השחיטה שמהני בה מחשבה לפסול משמע דאינה עבודה וכשרה בזר דאי עבודה היא כשאר עבודות ופסולה בזר ל"ל קרא וכי מפני שהי' הראשונה מגרע גרעה ועלי לא הוה דייק הכי אלא היא גופא אתא לאשמועינן דכיון דמהני בה מחשבה בהכרח שהיא עבודה ופסולה בזר עי"ש בתוס' שכעת השעה דחוקה לפני דוק ותמצא

נה רש"י ומלק והקטיר ונמצה אפשר לומר כן מאחר שהוא מקטיר הוא מוצה אלא מה