זבח השלמים מה

עובד ע"ז דאי לא תימא הכי לפי דברי משה אין ראוי לענוש לעובדי ע"ז מטעם דכלום מתקנא אלא חכם בחכם וקרא קא מתמה הם קנאוני בלא אל ועל דא תברתהון אלא אפשר שכוונתו כמו שאמרנו שכיון שלא קבלוהו ח"ו לאלוה אלא תמורת משה ח"ו אם כן כלום מתקנא אלא חכם בחכם היינו אם היו עושים אותו אלוה אבל הם ידעו גרעונו כי אינו אלוה ואדרבה עלי להקפיד קצת עליהם שהחליפו אותי בתבנית שור ולא לך ח"ו ודוק

נא זכור לאברהם פי' רש"י בתחלה זכור לעשרה נסיונות שנתנסה אברהם ואם עברו על עשרת הדברות עבור על פשע ואח"כ פי' אם חייבים שריפה זכור לאברהם שהושלך לכבשן האש ואם חייבין הרג זכור ליצחק שפשט צווארו על גבי המזבח ואם חייבין גלות וכו' ליעקב וכו' עי"ש. וק"ק דמאחר שרש"י ז"ל מביא דרשא כוללת לשלש' האבות אם חייבין וכו' ואם חייבים וכו' אם כן למה הביא דרשא מיוחדת לאברהם לבדו שהוא מה שנתנסה בעשר נסיונות. ואיפשר לכאורה דק"ל הניחא אם חייבים שרפה וכו' אבל אם חייבים סקילה ובפרט שכך דינם של עובדי ע"ז בסקילה והסקילה חמורה משריפ' אליבא דהלכתא מה תענה ומה תאמ' לכן הוצרך לייחד באברהם ענין העשר נסיונות שמכפרים על עשרת הדברות שבכללם ע"ז שהוא בסקילה אבל ק"ק הדבר הזה מוכרח ליאמר מכח הקושיא הנז' אבל סוף סוף היכן רמוז בדברי משה שיש זכות פרטי לאברהם יותר מיצחק ויעקב ואולי מפני שנזכר בראשונה ולא בפסוק וזכרתי את בריתי יעקב דנראה שאברהם הוא העיקר בדבר הזה הגם דגם בזה איכא למדחי דאם היה אברהם נזכר באחרונה אדרבה היינו אומרים שזכותו רב מיצחק ויעקב וכמשאחז"ל בפ' וזכרתי את בריתי יעקב וכו' אם אין אתה עושה בגין יעקב עשה בגין יצחק ואם לא וכו' ואולי נאמר שרמוז בדברי משה שאמר זכור לאברהם ליצחק בלי וא"ו שהיל"ל וליצחק כמו שאמר ולישראל בוא"ו אלא ודאי רצה להפריד אברה' משניהם לומר דמלבד מה שיש קשר ושייכות זה לזה כמו אם חייבים שריפה והרג וגלות שכל אחד יציל מדבר אחד יש דבר פרטי באברהם ולכן לא אמר וליצחק בוא"ו להפריד אברהם משניהם שיש בו פרטי לומר אם עברו על עשרת הדברות שבכללם מיתת סקילה וכיוצא תועיל להם זכות אברהם לבדו שנתנסה בעשר נסיונות

והנכון לע"ד דהוקשה לו קושיא רבה דמאחר דמצינו דלא נשבע ה' ליצחק אלא לאברהם ויעקב והוקשה לחז"ל אם כן איך אמר אשר נשבעת להם בך דנראה דנשבע לשלשה האבות ותירצו דה' אמר ליצחק והקימותי לך את השבועה שנשבעתי לא"א והרי הוא כאלו נשבע לו ויותר מזה נקשה דשבועה זו דארבה את זרעכם ככוכבי השמים לא נאמר אלא לאברהם לבדו ואפילו ליעקב לא נאמר אלא כחול הים או כעפר הארץ ואם כן היה ראוי שמשה יקח לשון השבועה שנשבע לאברהם וליעקב דהיינו כעפר הארץ או כחול הים דאיתי' בתרווייהו ולמה נקט ככוכבי השמים שלא נאמר אלא לאברהם לבדו אלא ודאי כיון שיש דבר וזכות פרטי באברהם שנתנסה בעשר נסיונות והעשירי קדש הוא מעשה העקידה לכך הזכיר מה שאמר לאברהם לבדו כוכבי השמים ויצחק ויעקב נכללו בו שה' היה אומר להם שיקיים להם מ"ש לאברהם דהיינו כוכבי השמים וכאילו נאמר להם בפירוש אבל צריכים אנו לומר דמדנקט זה דליתא בפירוש כמו באברהם לחודיה ושביק כעפר הארץ או כחול הים דאיתי' בכולהו בפירוש הוא לרמוז דיש זכות מיוחד לאחד היה אברהם שנתנסה בעשר נסיונות ודוק

נב (עיין מש"ל פרשת מטות) והן כעת מאד נתקשינו למה נדונו עובדי העגל בסייף משום מ"ד זובח לאלהים יחרם כמ"ש חז"ל והלא עובדי ע"ז בסקילה והאי יחרם הוא בסקילה והרי היו יחידים העובדים האמת בעיר הנדחת היו בסייף אבל כאן היו יחידים כנז'

ולע"ד עם מה שמצאתי בויקרא רבא פ"א ע"פ מאהל מועד וז"ל אע"פי שניתנה תורה מסיני לא נענשו עליה עד שנשנית באהל מועד משל לדיוטגמא שהיא כתובה ומחותמת ונכנס' למדינ' אין בני המדינה נענשים עליה עד שנתפרשה להם בדמוסייא של מדינה כן אעפ"י שניתנה תורה לישראל מסיני לא נענשו עליה עד שנשני' באהל מועד הה"ד עד שהבאתיו אל בית אמי זה סיני ואל חדר הורתי זה אהל מועד שמשם נצטוו ישראל בהוראה עכ"ד. וכיון שהאיר ה' את עינינו במדרש זה נתיישבה קושייתינו דלהכי נדונו בסייף כדין שהיה להם קודם שניתנה תורה שהיו בני נח והעובד ע"ז מבני נח דינם בסייף כי כל מיתה האמורה בבני נח אינה אלא סייף כי לא ניתן להם אלא מיתת סייף וא"כ האי זובח לאלהים יחרם עד שלא ניתנה התורה היה