זבח השלמים מג

חד לתרומת אדנים וחד לתרומת שקלים לקרבנות מאי טעמא למכתב על הפקודים בתרא דקרבנות והניחה בצ"ע

ולע"ד יומתק לחכי דרכי ומתורתו של רבינו היפה ז"ל אני גומעה חי' והוא במה שהובא בירושלמי ע"פ זה יתנו ר"י בן רבי נחמיה משם ריב"ז לפי שעברו על עשרת הדברות יהא נותן כ"א עשרה גרה ע"כ והיינו משום דכל המודה בע"ז ח"ו כאלו כופר בכל התורה דהיינו עשרת הדברות שאז לא הי' בידם אלא עשרת הדברות ודורות הבאים צריכים כפרה שאין בו דור שאין בו מפקודת העגל דמתגלגל אגב עונותינו שרבו ה' יכפר בעדינו וכתב ע"ז הרב ז"ל וא"ת והלא לריב"ז אפילו כהנים חייבים בתרומת שקלים ושבט לוי לא חטא בעגל (וא"כ קשיא ריב"ז דידי' אדידי') וי"ל דכיון דתרומה שלא הי' בה שבט לוי שהי' ממש על כפרת העגל ובההיא היתה עשרה גרה על עוברת עשרת הדברות לכולי עלמא קצב המקום תרומת הקרבנות נמי בקצבה זו שלא לחלק ביניהם

א"נ בהדי הוצא לקי כרבא כדאמרינן בגמרא יע"ש. וכוונת התירוץ השני לומר דגם בתרומת הקרבנות לא היו להתחייב הלוים. דעיקר המצוה לכפר עון העגל שמתגלגל בכל דור זולת משום דבהדי הוצא לקי כרבא ומ"מ לא השוו ממש אמטי להכי בתרומת האדנים נתנו ישראל שחטאו לבד כיון שהיתה מצוה לשעה החוטאים דוקא נתחייבו אך בתרומת הקרבנות כיון שהיתה לדורות אע"פ שהכהנים לא חטאו אפ"ה הכהנים והלוים ג"כ יתחייבו משום דבהדי הוצא לקי כרבא וזהו מפתח גדול דגם תרומת הקרבנות שבכל שנה שאנו מחוייבים עיקרה משום עון העגל שמתגלגל בכל דור כמש"ה וביום פקדי ודוק. א"נ לשיעוריהן קאמר דלמצות הקרבנות היה די ברביע שקל אלא משום דלגבי תרומת האדנים שהי' לכפרת העגל הי' מוכרח שיהי' עשרה גרה להכי לקו הכהנים והלוים ונתחייבו בשיעור מחצית השקל בקרבנות צבור ומכ"ש ישראל שנתחייבו בקרבנות חצי משום דנתחייבו מאז באדנים מחצית ודוק עכ"ז בין עם תירוץ האחד גם את השני ניחא שפיר כוונת הכתוב באומרו זה יתנו שיעור זה יתנו דהיינו עשרה גרה כל העובר בימא לקרבנות צבור וכי תימא מה טעם שיעור זה בשלמא בתרומת האדנים שהיא לישראל דוקא ובאה על העגל ניחא שיעור זה על שעברו עשרת הדברות אבל בתרומת הקרבנות שמחוייבים כהנים ולוים ג"כ אין טעם לשיעור זה לזה אמר תדע למה אני אומר זה יתנו שיעור זה כל העובר בימא על, הפקודים ר"ל בשביל הפקודים דהיינו לתירוצא קמא בשביל המצוה המיוחדת על הפקודים דהיינו תרומת האדנים שאותה היא על הפקודים דוקא ושם יש טעם קיים למה יהי' שיעור זה לא פחות ולא יותר להכי גם בזה לא חלקתי וגזרתי יתנו שיעור זה אע"פ דלא שייך הטעם ודוק

א"נ לפי תירוצא בתרא אמר דאפילו בתרומת הקרבנות גזרתי שזה יתנו כל העובר בימא לחייב הכהנים והלוים ואפילו בזה טעם החיוב הוא בשביל הפקודים והיינו על הפקודים ומשום דבהדי הוצא לקי כרבא משום הכי חייבתים ללוים בזה שהיא מצוה קבועה אך לא השויתים מכל וכל כי כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה דהיינו פסוק השני דהיינו ישראל ממש יתן תרומת ה' דהיינו תרומת אדנים ולזה בקרא קמא קאמר זה יתנו בלשון רבים דחייבו לישראל ולשבט לוי כלו אך בפ' השני איירי על ישראל לבד להכי אמר יתן גם למעלה כיון דעיקר קרא אתא לחיובי גם הכהנים ומ"ש על הפקודים הוא נתינת טעם לבד לא האריך לומר מבן. עשרים שנה. אך בפ' השני דאיירי בישראל לבד האריך ופירש מבן עשרים ודוק

מט ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול. פשט הפסוק משמע כדכתב רש"י בפ' שלח בפסוק אכנו בדבר ואורישנו ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו שא"ל ה' ואכלם וא"ת מה אעשה לשבועת האבות אעשה אותך לגוי גדול שאתה מזרעם. והוקשה לי טובא למה רש"י ז"ל פירש פי' זה בפר' שלח ולא פי' כן בפרשתינו והיא הקודמת בתורה והוא דקדוק וקושי' חדש לע"ד. והלע"ד בחברת אחד מתלמידי יצ"ו שהנה פה אי אפשר לפרש שכוונת הפסוק לומר לו א"ת מה אעשה לשבועת האבות הרי אתה מזרעם ובך תתקיים השבועה דא"כ מאי קאמר משה בתפילתו אח"כ זכור לאברהם וכו' אשר נשבעת להם בך והלא כבר תירץ לו ה' קושייתו באומרו ואעשה אותך לגוי גדול שאתה מזרעם ולכך אי אפשר לפרש כוונת הפסוק, באומרו ואעשה אותך לג"ג כמו שפירש בשלח לך אלא כוונת ה' שהבין משה שהוא אמר אליו ועתה הניחה לי שלא תתפלל בעדם שאם תתפלל תפלתך מבטלת גזרתי כי צדיק מושל ביראת אלהים אשר על כן הנני אומר לך שתניח לי לעשות רצוני