זבח השלמים מב

החשבון. שיתברר כמה חייבים בר"ח אייר כל בית ובית לגלגלותם ודוק והבן

מז אמרו בירושלמי פ"ק דשקלים דג' תרומות נאמרו בפ' כי תשא אחת לתרומת אדנים ואחת לשקלים לקרבנות ואחת נדבות המשכן יע"ש. והקושי מבואר דאיזה פסוק נפרש דאיירי לנדבת המשכן דאי קרא קמא דזה יתנו תרומה לה' אי אפשר דנדבת המשכן לא היתה מחצית השקל אלא כל אחד מביא כפי נדבת לבו יש מביא ככר זהב ויש מביא מחט נחשת. וכן פסוק השני דקאמר כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה יתן את תרומת ה' א"א לפרשו בנדבת המשכן דנדבת המשכן לא היתה דוקא לעובר על הפקודים מבן עשרים שנה דבין קטן בין אשה היו מביאין כמש"ה כל איש ואשה אשר נשאו לבו ובזה הטעם ג"כ אמעיט נמי קרא קמא דשם ג"כ נאמר עובר על הפקודים ובנדבת המשכן אפי' קטן ואשה הביאו. וכן פסוק הג' דכתיב העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט לתת את תרומת ה' לכפר על נפשותיכם א"א בנדבת המשכן דנדבת המשכן העשיר הי' יכול להרבות והדל להמעיט כמו שכתבנו גבי פסוק הא'. א"כ שום פסוק מהם א"א לפרשו. על נדבת המשכן. גם יש בפסוק הזה הג' דכתיב לכפר על נפשותיכם ורש"י ז"ל בחומש פי' שהוא על תרומת האדנים שבאו לכפר על העגל וא"כ איך נפרשהו על נדבת המשכן אליבי' דרש"י ז"ל דאנן מצינן למדחי דגם נדבת המשכן אתי' לכפר על העגל כמ"ש, בכמה מדרשים יעי"ש. אך אליבי' דרש"י ז"ל קשה. ונדחק הרב היפה ז"ל בביאורו וכתב דקרא זה דהעשיר לא ירבה והדל לא ימעיט נמשך אחר פסוק דלעיל דכתיב כל העובר על הפקודים ומ"ש לתת את תרומת ה' היינו כמו ולתת את תרומתי ולהכי הוא חסר וא"ו והיינו תרומה אחרת והיינו על נדבת המשכן ומ"ש לכפר על נפשותיכם קאי אכולהו דכולהו לכפרה אתי אפילו נדבת המשכן יע"ש. ואין לך דוחק גדול מזה דפסקינן לקרא חציו למעלה ולא די זה אלא דמוספינן וא"ו בלתת את תרומת ה' ותו דלכפר על נפשותיכם הוא דלא כרש"י ז"ל ודוק. ולע"ד מימיו אנו שותין ובלתת את תרומת ה' אנו רומזין תרומת המשכן אך באופן נאה ויאה דקאמר קרא הדל לא ימעיט מלתת מחצית השקל בנדבת הנז"ל דהיינו תרומת שקלים ואדנים אפילו שמיעוט זה שממעט הוא לתת את תרומת ה' ליתן חלק בתרומה אחרת דהיינו נדבת המשכן ורוצה לזכות בה ג"כ ולכן ממעט באלו כדי לתת את תרומת ה' אפ"ה לא יעשה ככה לפי שנדבת הנז"ל היינו קרבנות ואדנים הם לכפרה ובאים לכפר והוא חובה ורוצה אני שתהי' יד כולם שוה בהם כעשיר כדל כי נפש העשיר והדל אחת הם לפניו ית' א"כ לכפר על נפשותיכם על תרומת הנזכר איירי כמ"ש רש"י ז"ל

אך חז"ל בראותם יתור תיבת לתת את תרומת ה' אסמכו נמי שהיתה שם תרומה אחרת והיינו נדבת המשכן ופירוש הפסיק כמ"ש ישבחוהו חכמים ובפרט הרב מוהר"ש אלגזי סייענו דכיון דקרא סמיך הדל לא ימעיט היל"ל מלתת את תרומת ה' אל ודאי ישוב המקרא הוא כדכתיבנא דר"ל ימעיט מנדבת הנזכר לתת את תרומת ה' היינו לתרומה אחרת אפ"ה לא יעשה ככה והטעם לכפר על נפשותיכם נמצא דעיקר קרא בנדבת הנז"ל בקרא איירי אלא דמכפל הפסוק דרשינן תרומה אחרת ודוק. ולגבי העשיר לא ירבה הטעם נלמד מעצמו דכיון שאני אומר שהדל לא ימעיט ממחצית השקל כדי לתת בתרומה האחרת א"כ מינה דזו היא טענה שהעשיר לא ירבה שאם רוצה ליתן יתן בתרומה האחרת כי הכל הולך למקום אחד אלא שבשתי תרומות הוא כיון שהי' לכפר על נפשות נפש העני והעשיר שקולים לפני להכי אני רוצה שתהי' יד כולן שוה ודוק ונכון

מח שם הובא מחלוקת ריב"ז ובן בוכרי דריב"ז ס"ל דכהנים ולוים חייבים בשקלים ובן בוכרו ס"ל דפטורין הכהנים ואליבי' דרש"י ז"ל והתוספות גם הלוים פטורין. ומקשין התוספות במנחות בפר' הקומץ רבה דאי הכי מאי העובר על הפקודים דעובר על הפקודים היינו ישראל דוקא ותירצו בתירוצא קמא דכל העובר היינו כמ"ש בירושלמי כל העובר בימא ונכללו הכהנים והלוים ומ"ש על הפקודים היינו על הנדבה אחרת דהיינו נדבת האדנים דאותה היתה על הפקודים דהיינו ישראל דוקא כמש"ה וכסף פקודי העדה שהדבר מבואר לכ"ע שבנדבת האדנים לא נתחייבו אלא ישראל דוקא יע"ש. והרי זה דבר קשה דהיכי מצינן למפסק קרא בסכינא כל כך חריפא דכל העובר להוי בחד מלת וכל הפקודים דס"ל יהי' בנדבה אחרת הוא קשה טובא

עוד הקשה הרב היפה ז"ל על האי תירוצא וז"ל ולא הונח לי דאלו תרווייהו נפיקי מחד קרא הוה שייך למימר האי אבל כיון דתרי קראי כתיבי