זבח השלמים מ

לומר אזהרה וזרוז מלומר לשון ספור ודבור וכיוצא בזה כתבו התוס' ז"ל במקומות רבים בתלמוד שרבינו הקדוש מלמדינו בלשונו הטהור אגב דבר אחד שצריך ללמדינו מזכיר דבר שכבר תני לי' במקום אחר כיון שאינו אריכות לשון עי"ש בדבריהם ולהכי, הוכרח רש"י לפרש פי' מורכב ולומר שלשון העלאה הוא לשון הדלקה בדבר אחד שיש לו שתי לשונות בתוכה ונקט לשון העלאה שאינו לשון מורגל לרמז בלבד שצריך שתהא ע"מ ודוק

מד תמיד כל לילה ולילה קרוי תמיד כמש"א עולת תמיד ואינה אלא מיום אל יום וכו' עי"ש והקשה הרמב"ן דמדרש חכמים אינו כן אלא תמיד נאמר על נר המערבי שהי' דולק תמיד שממנו הי' מדליק את הנרות בין הערבים וזה נקרא תמיד עי"ש

ולע"ד רש"י ראה שבתלמודנו בפי' בשלהי חגיגה אמרו מנורה לא כתוב בה תמיד עי"ש ומפני כן הוכרח לפרש שמ"ש תמיד הוא כתמיד הנזכר בעולה וחביתין ולעולם שהוא מלילה ללילה לבד וההיא דתמיד דמשמע דנר מערבי דולק תמיד וממנו מדליק בין הערבים אינו מהפסוק אלא הלכה למ"מ על פה וע"ד אסמכתא והשאלה נסמכהו אקרא דנר תמיד אבל פשטי' דקרא דנר תמיד הוא על כל הנרות ומ"ש תמיד הוא מלילה ללילה לבד וזה היא מוכרח שהוא סברת התלמוד מדאמרו מנורה לא כתיב בה תמיד. ונ"ל הכרח גדול לסברת תלמודא דידן דאי תמיד הוא על נר המערבי דוקא והשאר הוא מערב עד בוקר א"כ נימא דכל זה דקפיד קרא וא' זך וכתית הוא דוקא לנר המערבי מפני שצריכה להיות תמיד והוא לפני ה' ממש אבל שאר הנרות מנ"ל דצריך שיהי' השמן זך וכתית. א"נ אם לא נרצה לעמוד בסברא זו נאמר לפחות דתיבת למאור אצטריך לזה לרבות שכל מה שהוא למאור אפי' שאר הנרות שאינם תמיד דלא עסיק בהו קרא צריך שיהי' זך כתית ואם כן מנ"ל למדרש למאור למעוט למאור ולא למנחות ואימא כדס"ד מעיקרא מכח ק"ו ומה מנורה שאינה לאכילה צריכה שמן זית זך המנחות שהם לאכילה אינו דין שיהיו צריכים שז"ז ומ"ש למאור אינו מיעוט אלא ריבוי לשאר נרות כדאמ' אלא ודאי בהכרח לומר שמ"ש נר תמיד אינו על נר המערבי אלא על כל הנרות ומ"ש תמיד שהוא הפך ממ"ש מערב עד בוקר ל"ק דכיון שהוא כל לילה ולילה קרוי תמיד כתמיד דעולה וחביתין. וההיא דתמיד שאמרו שנר המערבי הי' דולק כל היום אפשר שהוא קבלה הל"מ. א"נ דבתחלת עשיית המשכן והמקדש רצה הקדוש ברוך הוא להראותם עדות לאמנה שהי' משרה שכינתו וברכתו בישראל שהרי נר המערבי אע"פ שהיו משימין בה שמן כמידת חברותי' היתה מדלקת בלילה וביום דרך נס להראות חיבתן וכשחטאו בבית שני נתבטל הנס ראו שרצון השי"ת היה שיהי' נר המערבי דולק לעולם ועד אלא שמפני חטאתם נתבטל הנס אז היו עורכים אותה בבקר ודוק וקרוב לזה הם דברי התוספות בשלהי חגיגה (וכמ"ש בציץ שהי' רוחב ב' אצבעות שנאמר והי' על מצחו שיעור רחב המצח ואע"ג דאמרו שם פ"ק דסכה ציץ לא נתנה בו התורה מדה עי"ש השיעור שאמרו הוא מדרבנן ואסמכוה אקרא עי"ש ודוק): תשא

מה זה יתנו כל העובר על הפקודים וגו' אחז"ל בירושלמי דלמה נותנין מחצית השקל לפי שחטאו בחצי היום א"נ דעביד שית מעין והם חטאו בשש שעות א"נ לפי שעברו על עשרת הדברות להכי נותנין עשרה גרה גם אמרו במדרש שהיו חייבין ק' כסף לפי שהוציאו שם רע א"נ חמשים על שאנסו את הדבור לא יהי' לך וגו' א"נ שלשים כדין שור שנגח את העבד ועל האמת הכל היו חייבים לולי רחמי הי"ת עי"ש וזהו שאמר זה יתנו כזה יתנו שהוא עשרה גרה מי יתנם כל אותן שעברו על הפקודים הם עשרת הדברות פקודי ה' להכי יתנו כזה רמז להי"ד שעברו. גם היא מחצית לרמז השעה שעברו על הפקודים ולהכי לא אמר בפ' זה מבן עשרים שנה (כי) (כל] עובר על הפקודי' דבהאי הוא רמז לעבירה שעשו שעברו על פקודי התורה. גם רמז שאפי' שהיו ראוים לערכים אחרים ע"פ הפקודים שעברו עכ"ז אני מתרצה בזה כי חנון ורחום ה'. ואמר ולקחת את כסף הכפורים ונתת וגו' והי' לבני ישראל לזכרון לפני ה' לכפר ע"כ. י"ל שהנה כבר אמר לעיל מזה יתן תרומת ה' לכפר ע"כ וכי תימא השתא דאמרת דתרומה זו לכפר באה על עון העגל והם האדנים למה היתה תרומה זו מכסף ולא מזהב במה שחטאו ומה גם שהיו קצתם בחוץ ובחוץ לא אמרינן אין קטיגור נעשה סניגור אדרבא אמרינן יבא זה ויכפר ע"ז ע"ד וממכותיך ארפאך לזה אמר דע וראה שכסף זה והי' לבני ישראל לזכרון וכיון