זבח השלמים לט

מקרא אחרינא ולמה לא נלמוד נמי מקרא דלהעלות. ואפשר לכאורה דאלו הוה קרא זה דלהעלות לבד לא היינו דורשין זולת דרשה דתהא שלהבת עולה מאליה שהוא מעין הדלקה ולא לשנות מהדלקה למעלה היתה וכו' אבל בראותינו שגם בפ' בהעלותך שינה שהיל"ל שם בהדלקתך כי לענין שתהא שלהבת כבר למדנו מקרא דלהעלות אלא ודאי האי שינוי דבהעלותך לדין מחודש אתא דהיינו שמעלה היתה לפני המנורה וזה דחוק קצת דאימא דקרא דבהעלותך קושטא דמלתא נקט שצריך שתהא שלהבת ע"מ הגם דכבר נלמד משם וק"ל

ולע"ד נראה דבשלמא בפ' בהעלותך מאומרו בהעלותך ולא בהדלקתך גם תיבת את שהיל"ל בהעלותך הנרות לכן מצינו למדרש בהעלותך על המעלה לעשות מלאכת הנרות והיינו את הנרות כאלו אמר אל הנרות שיש הרבה את במקום אל ובפרט הכא שמתיישב דאי לשלהבת עולה היל"ל בהעלותך הנרות לכך הביא האיך דרשה דמעלה היתה וכו' הגם שהוא שינוי מפשטי' דקרא שהוא בענין ההדלקה אבל כאן בהעלות נר אין לנו לדורשו מלשון מעלה חדא דמשנינן לי' ממשמעותו ועוד דהיל"ל להעלות את נר תמיד אבל באומרו להעלות נר היינו שההדלקה תהי' באופן שתהא שלהבת עולה אבל לדרשת מעלה חסר את או לפחות למ"ד להעלות לנר דהיינו עליה לצורך הנר ודוק שזה נכון ובעל ק"מ האריך בקושיא זו ולע"ד מ"ש אני הם דברים נכונים

ועוד ראיתי להגדיל תורה במה שראוי לדקדק כי פה בפרשת תצוה פרש"י פירוש אחד צריך שיהי' מדליק עד ששע"מ ובפרשת אמור לא פירש כלום. ובפרשת בהעלותך פירש פי' מורכב בתחלה א' ע"ש שהלהב עולה מאליה כתב לשון עלי' וסיים דבריו שצריך שתהא שלהבת עולה מאליה ע"כ שדברים אלו נוטים לצד אחר. ואח"כ הביא דרשת מעלה היתה וכו' עי"ש כי ודאי צריך לדעת שינויים אלו לא לחנם באו. והג"א שמדבר בזה כעת איננו אתנו לדעת דבריו אך בס' ק"מ כתב שדבריו דחוקים

והלע"ד שבפרשת תצוה דא' להעלות דקאי הצואה דמצווהו להעלות ניחא שפיר דכוונת הכתוב לצוותו שיהי' מדליק עד שיעלה השלהבת מאליה שהוא ציווי ואינו מפרש פי' מעלה היתה שם כיון שלהעלות הוא ציווי שיעשה ככה לא מצינו שנצטוו לעשות מעלה ומה גם שעתה אנו עסוקין בהדלקה והמעלה אם נעשית מקודם נעשית בשעת הבנין להכי ניחא שפיר פירוש שצריך שיהא מדליק עד ששע"מ והיינו שמצווהו בשעת ההדלקה שיעשה ככה. ובפ' אמור לא פי' כלום כיון שהוא פסוק מועתק ממש מפסוק פ' תצוה הם שני כתובים הבאים כאחד ומה שתפרש בזה יש לך לפרש בזה. ובפרשת בהעלותך שאינו לשון צוואה אלא אגב גררה שבא לצוותו שאל מול פני המנורה יז"ה אמר בהעלותך כשתרצה להעלות עשה כך וכך ראה רש"י ז"ל שאין לעשות עיקר מפורש מפי' שכתוב פה שצריך שתהי' השלהבת ע"מ דלדבר זה הי' לו לצוותו בפירוש דבר אל אהרן יעלה הנרות ואל מול פני המנורה יז"ה לכך מוכרח להאריך בפי' זה ולומר שסתם הדלקה נקראת העלאה ע"ש שטבע הלהב לעלות ולכך כתיב בהדלקתן לשון עליה ופירושו בהדלקתך ואין כוונת עיקר הכתוב ללמדינו דינים וצוואות אך נאמר שגם שנודה ששייך בסתם הדלקה לשון העלאה מ"מ ראוי שנבין למה לא נקט לשון ברור ומורגל שהוא בהדלקתך לזה נאמר דנקט ל"ז לומר שצריך שבהדלקה תהי' שלהבת ע"מ אבל עיקרא דמלתא לאו להכי הוא דאתא דאי הכי העלה הנרות בלשון ציווי מ"ל והוא לשון בקצרה יותר ומצווהו מה שצריך לצוותו ואע"פ שנצטוו' פעמים עיקר הפרש' ג"כ נשנית הרבה פעמים ואחז"ל ה' חפץ למען צדקו וגו'. וכראות רש"י של דרך זה צריך להרכיב שני פירושים בכל הכתוב מדלא קאמר לשון צואה כמו להעלות הנאמר שם לכך בחר בדרשת רז"ל שהוא על ענין המעלה שהיתה בפני המנורה וניחא כאן שאינו לשין צוואה כי המעלה עשויה ועומדת מעת בנות הבית וכאן אינו אלא כמספר ואומר כשתעלה. אל הנרות להדליקן ראה שאל מול פני המנורה יז"ה וממילא אנו לומדין שההדלקה היא שהיה עולה במעלות ולהיות שלפי המדרש זה קשה דהיל"ל בעלותך ולא בהעלותך הביא פירוש ראשון מורכב כנזכר דאי עיקר קרא לצוותו שצריך שתהא שלהבת עולה מאליה כפי' שפירש פה בתצוה א"כ העלה הנרות ואל מול וכו' מ"ל כי הי' לשון בקצרה יותר והיתה נצטוות המצוה כהלכתה הגם שכבר נצטוו בה להעלות בפ' תצוה ואמור כיון שעיקר המצוה נשנית בפרשת א"נ משום ה' חפץ לצי"ת וכמשאחז"ל בב' וג' מקומות הזהיר על הנרות עי"ש אדרבה מקום זה כיון שבהכרח לומר בהעלותך לתחלת ספור כדי להזהירו מש"ה אל מול פני המנורה יז"ה יותר נכון שיאמר העלה הנרות שיובן ממנו ציווי ואזהרה וזרוז כיון שלא יש אריכות לשון יותר נכון