זבח השלמים לה

אבל אם אירע דפגע בשל ראש בתחלה לא. משום טעמא דאין מעבירין להכי אמר דכיון דסוף סוף אם יניח של ראש תחלה מעביר בסדר הגוף דבזרוע פגע תחלה א"כ ראוי שאפילו שפגע ברישא יקח של יד ויניחנו דאיכא תרתי אי קרא ואי טעמא דאין מעבירין והיינו דקאמר תדע למה הוצרכתי דריש לקיש משום דהיכי עביד אפי' כשפגע ברישא בטוטפתא מדרעא לטוטפתא ולהכי צריכנא לטעמא דר"ל ודוק ואליבא דר' אליהו דלענין משמוש קא עסיק מ"ש והיכי עביד ר"ל שאי משמש בראש תחלה יחזור וימשמש בראש אחר שמשמש ביד ודוק משום מעלין בקודש והיינו מדרעא לטוטפתא בהכרח שיהי' כך אפילו כשכבר משמש ודוק וכן איכא בנתערבו הדמים בי"ה שהוזה שתי פעמים ודוק ונכון: בשלח

לח ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק וכו' ויעש יהושע כאשר א"ל משה להלחם בעמלק וגו'. נתקשו בני התלמידים ה"י בהאי קרא דויעש שהוא מיותר וכפול שהי' די שיאמר ויעש יהושע כאשר א"ל משה ולכן י"ל שמשה בענותנותו א"ל בחר לנו אנשים שוים לי ולך והשוה כבודו לכבודו ושיהי' הוא הבוחר גם א"ל וצא הלחם בעמלק ועתה העיד הפסוק כי מהשתי הדברים שא"ל משה הוא לא עשה אלא אחד שהיא מלחמת עמלק אבל הא' שא"ל שיבחר הוא אנשים צדיקים שוים כמו משה ויהושע את זה לא רצה להטפל עצמו כי אמר את מי אבחר שיהי' צדיק כמשה ואם אבחר במקצת נמצאתי פוגם באותם שלא אבחר ואין דבר זה ראוי להעשות על ידי כי נער אנכי ובא הפסוק בדיוק ויעש וגו' להלחם ולא, לבחור ודוק. ועוד אמרו ז"ל הלחם בעמלק דוקא לפי שבאו מלכיות רבים להלחם וכשראו את כבודן של ישראל לא רצו להלחם ועמלק אימץ את לבבו הערל והקשה את רוחו ונלחם ולהכי דוקא את עמלק הרגו ולהכי ויחלוש יהושע וגו' עי' בזוהר ותמצא וזה נ"ל וילחם עם ישראל ברפידים אפילו שראה רפיון ידים משאר אומות שרפו ידיהם אפילו שבאו עמו שנבהלו ונמוגו אפ"ה הוא וילחם וא"כ ברפידים הוא רפוי ידים משאר אומות ולהכי תיבת ברפידים לבסוף שהיל"ל ויבא עמלק לרפידים וילחם וגו' אלא להכי קיימו חז"ל שתיבת רפידים לדרשא רפיון ידים והנה חז"ל פירשו רפיון ידים מישראל בתורה ואנו פי' ביסוד חז"ל ברפיון ידים משאר אומות שבאו עמו ואפ"ה הוא וילחם ולהכי א"ל משה צא הלחם בעמלק דוקא ולא בשאר אומות שהם שם כי חזרו בהם והם שם כשבויים ודוק. ועיין בגמרא אין רפיון ידים וכו' שבאו לאפוקי מפי' הנז' ועיין ברש"י בגמרא

אמר המני"ח ליתורא דקרא קמא ברשותי' דמר ז"ל אמינא דהלא נודע דברי רז"ל כי פ"ז דוצא הלחם בעמלק מחר אנכי נצב על ראש הגבעה הוא מה' מקראות שאין להם הכרע או צא הלחם בעמלק למחר או צא והלחם עתה ומחר אלפנים קאי ומחר ואנכי נצב על ראש הגבעה והנה חז"ל נסתפקו בזה אבל הכתוב בא להעיד והגיד על יהושע שהוא כוון לדעת רבו אפי' שהלשון הוא תלוי בלי הכרע והא קמן שחז"ל נסתפקו בו אפ"ה בתלמיד מובהק אשר סמך משה את ידיו עליו כששמע דברי רבו כוון אל האמת ממה שהי' בדעת רבו ועשהו יהי' שפיר תיבת מחר נמשכה לפניה או לאחריה הוא הבין ועשה כדעת רבו ודוק כי לדעתי הוא חריף ונכון: יתרו

לט מה שהי' כתוב בלוחות אליבא דמ"ד בירושלמי ארבעה פעמים עשרת הדברות נלע"ד דהיינו ע"ד מ"ש בסוטה גבי ענין ערבות הר גריזים שכל מצוה איכא בה ארבע דברים ללמוד וללמד לשמור ולעשות עיין שם וכנגד זה נרמזו ד' פעמים עשרת הדברות

א"נ אפשר שה' ידע שסופן לישבר ולכך לא נכתב למען ייטב וכן נמי נכתבו כך כדי שכשישברו לחצאין יהי' באופן שישארו בכל שבר עשרת הדברות והי' כתוב משני עבריהם דהכתב הי' עובר מעבר אל עבר הרי ארבעה פעמים אבל הכוונה הי' שיהיו כתובים שתי פעמים והשתים האחרות הוא מכח החקיקה דהי' עובר לעבר האחר ודוק. (אמר המני"ח האי סיפא דא"נ דקאמר אבל הכוונה וכו' צל"ע כי לדעתי קשיא סיפא ארישא עם נשיקת עפרות כפות רגליו): משפטים

מ וכי יגח שור את איש וגו' סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו ובעל השור נקי. האי