זבח השלמים לד

וכתב ע"ז הרב בעל ברכת הזבח דף קל"ה ע"ב וז"ל לכאורה יש לדקדק מה הוקשה להם בשלמא כאן הוצרך חד בשמן לגופי' להצריך לה שמן ואידך הוי חד ריבוי אבל לעיל בכל מזוזות יש ריבוי דהול"ל בפ' ראשונה מזוזות ואם כן הוי רא"ר. וכבר ראיתי להרב ב"ס קרבן אהרן פ' י"א שהשיג על התוס' בזה ואחריו נמשך ב"ס יבין שמועה דף ע"א א' עי"ש ולאחר העיון שרי לי' מאריה דלא קשיא מידי והוא דהוקשה להם דמ"ל לר"מ דהוי רא"ר וסגי בחד פצים דלמא מזוזה קמא אתי לאשמועינן דבעי דוקא בית שיש לו שני פצימין וא"כ כשרצתה התורה דכתיב אח"כ בפ' השנית מזוזה כתבה ג"כ מזוזות כי היכי דלא ליסתרי הפסוקים זה את זה אי הי' כותב מזוזת שני' חסר ובע"כ צ"ל דמזוזת הב' כולו מיותר הוא כיון דכבר כתבו וזה לא הוי אלא יתור וריבוי אחד ממש כמו בשמן שני דכאן ולמה קורא אותם רא"ר והוא ברור ודוק עכ"ל. ולע"ד דעמו הסליחה דאפי' דהוה כתיב בפ' הב' מזוזת חסר לא הוה סתירה דהכי סוכת פעמים מלא פעמים חסר ואתי לדינא כמ"ש בגמרא וקרנות קרנת כתיב נמצא דהדרא תירוצא דהרב בעל ק"א לאתרה

אך נלע"ד שהיא הבנה פשוטה לתרץ קושית התוס' דהנה הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' תפילין כתב מזוזה א' חסר ובשני' מלא מזוזות יע"ש וכיון שכן לא הקשו התוספות כלום דכוונת הגמ' שם דמדקא קרינן בראשונה מזוז' ויש אם למקרא משמע שתים וכמ"ש קצת מזה שם התוס' בהקומץ וא"כ בפרשה הב' הי' לו לכתוב מזוז' חסר והקריאה מזוזות מלא ואז הוה יתור ולא הוה ריבוי אחר ריבוי אך מראות דבשני' לא די היתור אלא שהוסיף המסורת לכתוב מזוזות מלא משמע שהוא רא"ר למעט שאפי' אין לה אלא פצים אחד ולא דמיא לשמן שמן. ועם זה נדחו מכל וכל דברי הרב בעל ברכת הזבח דהוא חשב דפ' שני' כראשונה ואין הדבר כן כמו שכתב הרמב"ם ז"ל. נמצא דברי הגמ' קיימין הדק הטיב. והתוס' ז"ל כאן בפ' שתי מידות חשבו למשפט ששניהם מלאים בשתי הפ' ולהכי הקשו כמו שכתב הרב בעל ברכת הזבח אך דברי התלמוד דייק טפי כמ"ש ודוק

ועם זה יובן מה מתוק מדבש דאלו הוה שני קראי דוכתבתם נכתבו בלשון רבים כאשר נכפלו כל הדינים בלשון רבים או אפי' דהוה כתיב מזוזות בתיכם מלא הייתי אומר דהכי הוא כאילו חסר דכיון דריבה בבתים נקט מזוזות מלא דהיינו מזוזה מכל בית ואז לא הי' רא"ר אלא יתור והיינו מתרצים דכשם דכל המצות נשנו מיחיד לרבים לומר דאינו דומה שכר היחיד העושה את המצות לרבים העושים המצוה. כך נשנה דין המזוזה ג"כ מיחיד לרבים וכיון שכן הי' הדין שצריך שני פצימין כי יש אם למקרא ולענין המסורת הייתי אומר שהכוונה שכיון שתחלה הי' לבית שני פצימין אע"ג דאח"כ לא נשאר אלא אחד נשאר בחיובו ולעולם דבתחלה צריך שתי פצימין במקרא דקרינן מזוזות גם בפ' ראשונה. אך כשראינו שבפ' השני' לא שינה מיחיד לרבים וכתבה התורה וכתבתם וכו' ביתך ובשעריך לשון יחיד ועכ"ז תיבת מזוזות שהיל"ל כאשר כתובה בראשונה חסר וכתבת' מלא מזוזות א"כ ה"ז רא"ר למעט שאפילו שאין לה אלא פצים אחד חייבת ודוק

לז בענין תפילין אמרו בגמ' ביומא דף ל"ג אמר רבא שמע מינה מדריש לקיש עבורי דרעא אטוטפתא אסור היכי עביד מדרעא לטוטפתא עי"ש. וק"ק מאי קאמר היכי עביד ואליבא דרש"י ז"ל יש לדחוק ולתרץ מה שהקשו בתוס' והי' אפשר לכאורה לומר דכוונת רבא לומר דאפילו בלא קרא מסברא זו דאין מעבירין הוה אמרינן דיניח של יד תחלה ואפשר עוד דגמירי דאם אין בידו ליקח אלא תפלה אחת דגם דקדושה של ראש עדיפא יקח של יד תחלה משום דאין מעבירין וכבר התוספות חזר בהם שאמרו שם ובמ"א דאפילו היכא דלית ליה למעבד תרוייהו אמרינן נמי אין מעבירין על המצות והיינו מ"ש עבורי דרעא מליקחנו זה מפני טוטפתא שהיא קדושה יותר אסור מאי טעמא משום דאין מעבירין ואנן קיימ"ל דהיכי עביד מדרעא לטוטפתא משום וקשרתם והדר והיו לטוטפות וכיון שכן היד קודמת ליקח. ואליבא דפי' קשה טובא מאי קאמר דלענין הנחת התיק קאמר מאי קאמר היכי עביד

והלע"ד דרצה לומר מ"ש הפוסקים ז"ל דאפ"ה אם פגע בשל ראש יעבור וילבש של יד קודם דהוה אמינא דקרא היינו לכתחלה אבל כשמעיקרא פגע בשל ראש תחלה ילבשנו תחלה משום דאין מעבירין קמ"ל דלא והיינו מאי קאמר דהנה דצויתיך דעבורי דרעא אטוטפתא אסור ולכן יניח של ראש בתיק תחלה והיכי עביד אם אירע דאפ"ה פגע בשל ראש תחלה אפ"ה יעבור ומדרעא לטוטופתא וכמ"ש הפוסקים ז"ל ודוק ואליבא דרש"י ז"ל דלהכי הוצרכו בגמ' לטעמא דאין מעבירין דאי משום קרא דוקשרתם והיו לטוטפות הוה אמינא היינו לכתחלה