זבח השלמים לג

וכו'. והתוס' ז"ל תירצו בדוחק דנאמר דכי היא חייך הוא על קיום מצותי' של תורה לא על לימוד התורה יע"ש. והלע"ד שהיא הבנה פשוטה שלא נעלם מעיני הגמ' דלמען ירבו ימיכם וימי בניכם קאי נמי לת"ת למ"ד מקרא נדרש לפניו ולפני פניו ופ' כי היא חייך וכו' בת"ת דוקא אך כוונת הגמ' לומר דשכר כזה מחיים די לן שנמעיט הנשים מת"ת ונאמר שיזכו לחיים במצות מזוזה ומה שהאנשים מרויחים בת"ת ובמזוזה הן יקחו חלקם במזוזה שנצטוו לבד אך אם תרצה לפוטרן גם ממזוזה זה יקשה דנמצא דאמעיטו מכל וכל מדבר שיזכו בחיים זה לא מסתברא ודי לן שימעטו מת"ת ויסתפקו במזוזה לפחות אך מכל וכל לא מסתברא דוכי גברא בעי חיי וכו' שלא הנחת להן דבר במה שירויחו החיים א"כ לא הנחת בת לא"א ודוק שהיא הבנה פשוטה

ועתה נבא לפרש פסוקינו עם שנקדים המצאה אחת ששמעתי מהרב המובהק כמהור"ם ברזילי זלה"ה שפירש בדברי חז"ל שא' ע"פ גערת גוים אבדת רשע שמם מחית לעולם ועד גערת גוים זה עמלק אבדת רשע זה עשו כמד"א וקראו להם גבול רשעה וא"ת אף יעקב בכלל א"ל אבדת רשעים אין כתיב כאן אלא אבדת רשע זה עשו שמם מחית לעולם ועד כמ"ד מחה אמחה את זכר עמלק עכ"ל והדבר קשה לשמוע היכי הוה קס"ד דאי הוה כתיב אבדת רשעים הוה חלילה אף יעקב בכלל וישתקע הדבר ולא יאמר ופירוש שהספק אינו אלא אם יוכלל יעקב במה שאמר הכתוב גערת גוים דבכלל גוים הוה איפשר למכלל יעקב ע"ד ואעשך לגוי גדול (ויוסף אמר נ"ל דהוה מצי למכלל יעקב בכלל גוים מפ' שני גוים בבטנך) ובעונותינו בכלל גערה אין זהו מה שהייתי מפרש וזהו מ"ש וא"ת אף יעקב בכלל הוא ר"ל בכלל מה שאמר הכתוב גערת גוים לזה אמר אילו הוה אמר קרא אבדת רשעים בלשון רבים כמ"ש אח"כ שמם מחית בלשון רבים היינו אומרים דקאי לרשעים הנז' סמוך לו אך כיון שהפ' אמר אבדת רשע בלשון יחיד א"כ כשאמר שמם מחית הוי מוכרח דקאי גם לגוים הנז' דאי קאי לאבדת רשע שאמר בלשון יחיד היל"ל שמו מחית ג"כ בלשון יחיד אלא ודאי מדקאמר אבדת רשע ואח"כ שמם מחית מוכרח דיחזור ג"כ לגוים הנז' שהם רבים וכיון שכן זה לא קס"ד דח"ו יוכלל יעקב בכלל גערת גוים ועליהם נאמר שמם מחית כי חס לי' לזרעא דיעקב דימחה אפי' שבט אחד גמירי דשבטא לא כלייא א"כ בהכרח מוכרח לומר דגערת גוים אין יעקב בכלל ומוכרח לומר דגוים דהוא על עמלק כמ"ש ראשית גוים עמלק ואבדת רשע הוא על עשו ושמם מחית קאי לגוים הנז' ולרשע הנז' ואין יעקב בכלל הפ' הזה וכל זה למדנו מדקאמר קר אבדת רשע בלשון יחיד ודוק

וזה נ"ל כוונת תורתינו הקדושה דאם יאמר וכתבתם על מזוזות בתיכם והוה אמר קרא למען ירבו ימיכם הוה אמינא דקאי דוקא למזוזה ולא לת"ת ולא היינו למדין דבעון ת"ת בנים מתים רק הייתי אומר דכוונת הכתוב לחייב לנשים במזוזה בהכרח שאמר וכי גברי בעי חיי וכו' ואדרבא יש הכרח לומר דלא קאי על ולמדתם אותם דכיון דנשי פטירי ממ"ש בניכם ולא בנותיכם איך יאמר הפ' למען ירבו ימיכם וימי בניכם וכי גברי בעו חיי נשי לא בעו אלא ודאי דלא קאי שכר זה את"ת אלא אמזוזה דחייבי' בה הנשים לכן מה עשתה תורתינו הקדושה כתב וכתבתם על מזוזות בלשון יחיד א"כ האי למען ירבו ימיכם וימי בניכם דקאמר בלשון רבים אי אפשר דיחזור על שכר מצות המזוזה דוקא דא"כ למען ירבו ימיך וימי בניך הכל בלשון יחיד מבעי לי'. אלא ודאי בהכרח גמור דיחזור שכר זה גם על פסוק ולמדתם אותם ולזה דיבר למען ירבו ימיכם וימי בניכם בלשון רבים דיחזור גם על מצות ת"ת. ואם כן מזה אנו למדין דבעון ת"ת בנים מתים דמכלל לאו אתה שומע הן. ומ"מ כיון דשכר זה הוא אריכות ימים מוכרח לחייב לנשים לפחות במזוזה כדי שיזכו בחיים מהכרח דוכי גברי בעי חיי וכו' ודוק

אי נמי נתרץ להאי דקאמר קרא וכתבתם על מזוזות ביתך בלשון יחיד ולא שינה מפרשה קמייתא מלבד הנז' נ"ל דזה יובן עם מאי דגרסינן במנחות פ"י דף פ"ט ע"א על מה דתנינן חצי לוג שמן לתודה תניא רע"א מה ת"ל בשמן בשמן שני פעמים אלו לא נאמר אלא בשמן אחד הייתי אומר הכי בכל המנחות ללוג עכשיו שכתוב בשמן בשמן ב"פ הוי ריבוי אחר ריבוי ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט ומיעטו הכתוב לחצי לוג. ומקשה בגמרא רא"ר חד ריבוי הוא. ותירצו וכו'. וכתבו התוספות על האי קושיא וז"ל חד ריבוי הוא דחד בשמן קאמרת דאיצטריך לגופי' דטעון שמן בכל המנחות ללוג תימא דכה"ג קרי רא"ר לעיל בהקומץ רבה דתניא מזוזות שומע אני מיעוט מזוזת שתים כשהוא אומר מזוזות בפ' שניה שאין ת"ל הוי רא"ר עכ"ל.