זבח השלמים לא

שכתבתי לך במצות תפילין ביאה בארץ לא תטעה לומר דאינה נוהגת אלא בארץ אלא אפילו שתלך בגלות ואבדתם מהרה וגו'. עכ"ז ושמתם את דברי על לבבכם ולא תשכחם וקשרתם לאות וגו'. א"כ גלי לן דמ"ש שם והי' כי יביאך בתפילין ובפטר חמור שכתוב שם בפ' והי' כי יביאך עם התפילין גלי לן בתפילין והוא הדין בפטר חמור דנוהג בין בארץ בין בחו"ל ומ"ש שם ביאה רוצה לומר עשה מצות אלו שבזכותם תבא לארץ כמ"ש בספרי בכמה מקומות יע"ש

ובכח זה הקשו בגמרא והרי תפילין ופטר חמור יע"ש. וכיון שכן אשכחנא מרגניתא דלהכי שינה הסדר וכתב תפילין לאסמוכי אקרא דואבדתם מהרה דאיירי בגלות ועכ"ז וקשרתם לגלויי לן דמ"ש והי' כי יביאך אינה תלויה בארץ. ואלו היה ת"ת בראשונה לא היינו למדין דת"ת פשיטא דנוהגת בארץ ובחו"ל ובת"ת ליכא למטעי ובכוונה אלהית שינה סדר הכתובים במצות דחובת הגוף אין הכוונה אלא לו' עשה מצוה זו שבזכותה תבוא לארץ ונמצא שמכח השינוי למדנו זה בפרט בראותינו שפ' שמע כתיב בס' אחר וכאן שינה כדי שנרגיש ונילף שתפילין וכיוצא אע"ג דכתיב בה ביאה נוהגת בין בארץ ובין בחו"ל ודוק ונכון

ועוד נ"ל דשם בקדושין דף ל"ד כשרצו להוכיח דמ"ע שהז"ג נשים (חייבות) (פטורות] מנ"ל מתפילין מה תפילין מ"ע שהזמן גרמא דבלילות ובשבתות וי"ט אנו פטורים ונשים פטורות אף כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ותפילין גמר לה מת"ת דסמיך לה ובת"ת כתיב ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם מה ת"ת נשים פטורות אף תפילין נשים פטורות. והקשו בגמרא ונקיש תפילין למזוזה ובמזוזה חייבות כאשר נאמר לקמן ונקיש גם לתפילין ותירצו תפילין לת"ת איתקש בין בפ' ראשונה בין בשני'. תפילין למזוזה בפ' שני' לא איתקש ע"כ בגמ' עי"ש

ומעתה מה נעמו דברי תורתינו ומה נמלצו סדריה דלהכי שינה בפ' והי' אם שמוע וכתב תפילין בראשונה ואחריו ת"ת כדי שיהיו סמוכים תפילין לת"ת. ויהיו נשים פטורות מתלמוד תורה ולא יהיו תפילין סמוכים למזוזה. דא"כ נקשם למזוזה ויתחייבו בתפילין ובכל מ"ע שהזמן גרמא ולהכי בהכרח גמור הניח מצות ת"ת בינתים כדי שהתפילין יוקשו לת"ת דס"ל ולא למזוזה. וכי תימא גם בפ"א לכתוב תפילין בראשונה ואח"כ ת"ת ואח"כ מזוזה כבר כתבנו שבפ' ראשונה אין קושיא רק בשני' דשינ' ובפרט דבפ"א עסיק בדברי תורה והיו הדברים האלה אשר א"מ (אתכם) היום ע"ל וסיים בהו ושננתם לנז' לבניך. ועוד לאלוה מילין ונתרץ קושיא אלימתא שהוקש' לבעלי השיטות בהאי סוגיא דכתבנו בראשונה דהקשו דנקיש תפילין למזוזה והוצרכו לתרץ משתי פרשיות לחדא פרשתא כנז' והוקשה להם ז"ל דבסוף סוגיא כשרצו להוכיח דמ"ע שהז"ג נשים חייבות וילפו לה ממורא אב ואם דנשים חייבות ממ"ש שתירצו ה"ה כל מצות עשה שלא הזמן גרמא. והקשו בגמ' ונילף כל מ"ע שלא הזמן גרמא מת"ת ונימא מה ת"ת נשים פטורות אע"פ שהיא מ"ע שלא הזמן גרמא דוהגית בו יומם ולילה ותירצו מה שתירצו יעיין שם. והקשו בתוספת שמה הקשו בגמ' ונילף מת"ת לפיטורא והלא קיימ"ל כל היכא דאיכא לאקושי לחומרא ולקולא לחומרא מקשינן ולא לקולא וכיון שכן להכי יליפנא ממורא לחיובי לנשים ולא מת"ת לפיטורא. ותירץ מוהר"ם ז"ל דכיון דת"ת היא מצוה חביבא ויקירא וגדולה מכל המצות טפי אית לן למילף מינה אפי' שהיא לפיטורא מלמילף ממורא או מצוה אחרת לחיובא עיין שם בתוס'. וכפי זה מה הקשו הכא לעיל דנילף תפילין ממזוזה לחיובא ולא מת"ת לפיטורא הלא כבר אמרנו דטפי לן למילף מת"ת לפיטורא כיון שהיא מצוה רבא ויקירא וגדולה ממזוזה הגם שיש לדחות דהכי דרך תלמוד להפך הסברות כדי לברר וללבן הדבר. ולעיל הקשו בסברא לומר דטפי אי' לן למילף ממזוזה כיון שהוא לחיובא מלמילף מת"ת אע"פ שהיא מצוה רבה. וכוונת המקשה לסתור דברי התלמוד וסברתו כדי שיובחן האמת ואשכח תירוצא שפירתא ותירץ דתפילין איתקשי לת"ת בשתי פרשיות ומזוזה בחדא. ולמטה כשאמר דיליף ממורא לחיובא אקשי לי' לסתור ע"מ לבנות דטפי אית לן למילף מת"ת שהיא מצוה רבה אפי' שהיא לפיטורא מלמילף ממורא אפי' שהוא לחיובא ואשכח תירוצא שפירתא דהוו שני כתובים. וכד תלמודא אשכח תירוצא עם שיודה מונח המקשה הכי עביד

אי נמי חדשתי דלעיל אמרו ונקיש ולמטה אמרו ונילף והכוונה שקושיא הא' היא מכח הכתוב דסמיכי תפילין אמזוזה להכי אקשי דניקש תפילין למזוזה לחיובא עדיף מת"ת אע"פ שהיא מצוה רבה כיון שאני רואה שתורתינו הק' הקישן בפ' בין לת"ת בין למזוזה חדא בפ' שמע וחדא בפ' והי' אם שמוע א"כ בזה הדרן לכללין דנקיש לחיובא דהיינו למזוזה