זבח השלמים ל

כמו כי ינצו אנשים יחדיו והכה איש את רעהו שהוא הכאה לבד ולא מיתה אבל לא נשבר וראוי ליאכל רק שהוא מולקה דק וכן החטה והכוסמת מפני קטנות' כי אפילות הנה לא נכו שר"ל לא נשברו אבל הוכו כשאר עשב השדה שהוכו שר"ל נלקו ונכמשו לבד ודוק. אבל בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא הי' ברד וכן במכת הדבר לא מת מכל לבני ישראל דבר ופי' חז"ל במ' אפי' בהמה שהיתה ביד גוי והי' לו לישראל תרעומת שיש לו חלק בה היתה ניצולה ובכך ידעו דינם של ישראל ע"כ. וקשה לפי זה מה זו שאמר אח"כ בפ' וישלח פרעה מהו עד אחד אפי' בהמה חצי' של ישראל וחצי' של מצרי לא מתה ע"כ כי קשה טובא כי השתא בהמה שיש לו תרעומת עלי' ניצולה כ"ש בהמה שיש לו חלק בה ממש. ואפשר שלענין שליחת פרעה לבקש מי מת ומי חי למה שידע הוא בהמה שיש לו שותפות ממש עם הגוי שניצולה אבל בהמה שיש לו תרעומת לא הי' נודע לפרעה לעשות חקירה מהצלה אבל אה"נ שניצולה

והנכון בעיני שאם לא הי' הכתוב אומר רק גם בהמה שיש לו תרעומת היינו אומרים שאותה דוקא ניצולה להודיע רשעת הגוי שהי' מכחיש ולהודיע צדקת הישראלי כי כנים דבריו ומצודקים וכן עמדו בלשונם ובכך ידעו דינם של ישראל דוק בזה אבל הבהמה שנודע בבירור דבר שיש לו שותפות מתה משום אוי לרשע. ומשום דעבר אדברי חז"ל אסור להשתתף עם הגוי להכי אשמועינן שג"כ בהמת שותפות ניצולה. ואלו קאמר בהמת שותפות היינו אומרים דוקא בהמת שותפות ממש ראויה להנצל אבל בהמת תרעומת אינו כדאי להכי אשמעינן תרווייהו ודוק: בא

לו בענין שינוי מפ' שמע לפ' והי' אם שמוע דבפ' שמע כתב מצות ת"ת קודם ושננתם לבניך ואח"כ מצות תפילין וקשרתם לאות על ידך ובפ' והי' כתב מצות תפילין קודם וקשרתם אותם ואח"כ כתב מצות ת"ת ולמדתם אותם את בניכם כבר כתבתי בספרי השני דרך דרש יאה ונאה עי"ש אך עתה דרכנו דרך תלמודיי בע"ה וזה החלי ראשונה נדע ונניח איזו היא דרך ישרה שראוי לכתוב כן ונקשה על השנית למה שינה הגם שבע"ה באחרית דבר אתן טעם לשבח לראשונה. וזה שנאמר שפ' שמע כיון דאייתי קרא בלימוד תורה שהוא קודם למעשה שלא עם הארץ חסיד א"כ כיון שהתחיל קרא ואמר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך וגו' סיים ואמר ואלו הדברים שלמדת אותם ושננתם לבניך א"כ יפה סידר הפ' ושננתם ברישא ובפרט למ"ש מוהרמ"א ז"ל שכוונת הפ' לומר כיון שוהיו הדברים על לבבך חרותים וקבועים כשתלמדם לבניך יהיו כחץ שנון שכשגבור יורה אותה נתקעת בכח במטרה כפי כח המורה כך כיון שאתה תלמוד באופן שיהיו על לבבך עי"ז ושננתם כחץ שנון ביד גבור כמוך תתקע' בכח גדול לבניך שיהיו זריזים בתורה יע"ש. א"כ סמיכות ושננתם עם פ' הקודם שאמ' והיו הדברים האלה יאה ונאה. וא"כ כפי זה נקשה בפ' והי' אם שמוע למה שינה מסדר הראשון כי כל שינוי רע וצריך לתת טעם לשניה ובפרט שכבר הוכחנו שהסדר הא' נכון א"כ גם בפ' והי' אם שמוע שא' ושמתם את דברי אלה וגו' הי' ראוי לומר סמוך לו ולמדתם אותם אלו הדברים הנז' לבניך. הגם שנוכל לומר שושמתם את דברי אלה על לבבכם אינו על דברי תורה ולימודה אלא על התוכחות והגלות שאמר השמרו לכם וגו' ועל זה ציוה שישימו הדברים על לבכם עכ"ז קמייתא קשיא שכיון ששינה מפ' שמע שנאמרה בראשונה ראוי לתת טעם לשינוי הנאמר בפ' והי' אם שמוע שנאמרה באחרונה. ומה גם לדרשת רז"ל בגמ' בפ' ושמתם את דברי אלה אל תקרי ושמתם אלא וסם תם שהוא על לימוד התורה א"כ הי' ראוי לומר סמוך לו ולמדתם אותם את דברי תורה הנז' לבניכם

והלע"ד הנה בסוגיא הנאמר בקידושין על משנה הנאמרת שם כל מצוה התלויה בארץ נוהגת בארץ ושאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחו"ל אמרו בג' מאי תלויה ומאי אינה תלויה אילימא תלויה דכתיב בה ביאה ושאינה תלויה דלא כתיב בה ביאה והרי תפילין ופטר חמור דכתיב בהו ביאה ונוהגין בין בארץ בין בחו"ל אלא וכו'. והקשו בתוס' דמה הקשו בגמ' והרי תפילין ופטר חמור ואימא אה"נ דלא נהיגי מדאורייתא אלא בארץ ומאי דאשכחן בתלמודא דאמוראי הוו מנחי התפילין מדרבנן יע"ש. וראיתי מי שתירץ (לא ידעתי כעת אם שיטה או באיזה תוספות) דכח המקשה הוא מהני קראי דידן דכיון דהכתובים מדברים בגלות שאמר בתחלה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה ועכ"ז שם במקום שתלכו הוו מצוינים במצות וקשרתם אותם לאות, וכן פי' רש"י ז"ל בחומש נמצא דכוונת הכתוב לומר אע"פ