זבח השלמים כח

נמשכה מלכותו לפי שלא נמצא בו שום דופי אך דוד לפי שהי' בא מרות המואבי' לכך נמשכה מלכותו לעולמי עד והלא מצינו שבחר ה' במשה ואהרן המיוחסים ונילף מיניה והלכת בדרכיו ולזה אמר ראה גם ראה כי ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה ותלד לו את משה ואהרן ולדידן אסור זיוג זה גם אלעזר לקח לו מבנות פוטיאל זה יתרו שפיטם עגלים לע"ז ותלד לו את פנחס שהוא הי' ראש ומנהיג אחרי אלעזר ולפנים הי' נגיד א"כ מינה לא תזוז שאין ממנין פרנס על הצבור אא"כ קש"ש וכו' ומי אביהם משה ואהרן ופנחס ותקנתם קלקלתם ולכך נבחרו. וע"ד הסוד נודע טעמן של דברים ונימוקם עמם עיין בדבריהם כי לא עת להתעסק בנסתרות. אך נשואי עמרם הגם דלדידן אסור אחות האב בין מן האב בין מן האם והעיקר הוא אחוה מצד האב דילפינן אחוה מבני יעקב עכ"ז לבני נח לא הי' אסור אלא קורבה דמן האם כי אין אבות לגוי ויוכבד היא אחות קהת מן האב אך לא מן האם כך אסיקו בגמרא וזהו כוונת רש"י ז"ל בחומש בת לוי אחות קהת שבמ' שהיתה בת לוי דהיינו מצד לוי היתה אחות קהת אך מצד האם לא היתה אחותו דאם היתה אחותו מן האם אפי' לבני נח אסורא ודוק

וזה נ"ל כוונת דוד בתפלתו שמואל ב' ז' ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר מי אנכי ה' אלהים ומי ביתי כי הביאותני עד הלום ותקטן עוד זאת בעיניך ה' אלהים ותדבר אל בית עבדך למרחוק וזאת תורת האדם ה' אלהים. קושי הפסוקים נראה לכל חכם לב בכם. אך אמור יאמר העבד שהנה דוד אמר מי אנכי מצד עצמי גם מי ביתי מצד משפחתי ואני משתומם לעבר נבהל להווה איך הביאותני עד הלום ואין הלום אלא מלכות. וכי תימא אדרבה היא הנותנת כי להיותך קטן ויש לך קופה ש"ש לכך נבחרת ואין לך לשבח ע"ז כי אדרבה הן הן הדברים שגרמו מלכותך. לזה אמר ותקטן זאת בעיניך המעל' הזו שנתתני היא היתה קטנה מצד הדברים שאמרנו ואין זו חיבה יתירה כי אפשר לומר שלכך בחרת בי לזה אמר דעו נא וראו כי בשלמא אם מה שבחר בי ה' הי' אחרי שבאתי מפסול משפחה ואחרי ראות מיעוט מעשים טובים שבידי בודאי שהיינו אומר שאדרבה לכך בחר בי ובבית אבי אך אנכי הרואה כי ותדבר אל בית עבדך למרחוק וזאת תורת האדם הנה מזמן האדם הגדול הוא אדם הראשון בחר בי הי והיינו אדם דוד משיח ומאז בחר בי ה' למלוך ואז עדיין לא הייתי ועד שלא נוצרתי כדאי אני אלא ודאי זיל לאידך גיסא להיות שה' בחר בי אהבה עזה מצד חסדו הגדול ורצה לתת לי כתר מלכות וראה ראה שכל מי שאין בו קופה ש"ש אינה נמשכת מלכותו כדי שאם תזוח דעתו עליו יאמרו לו חזור לאחריך מאין באת לכך ה' יצר נשמתי ואמר למלאך הממונה על ההריון שיבואו בית אבי מפיסול משפחה כדי שימשוך מלכותי וזו אהבה וחיבה יתירה שנודעת לנפשי גדולים מעשיך כנפשי היודעת ודוק. א"נ כשבא המלך דוד וישב לפני ה' שישב בעזרה שם לפני ה' ויאמר מי אנכי וכו' הביאותני עד הלום שאין מלך ממלכי ישראל יכולין לישב לפני ה' זולת מלכי בית דוד שיושבים בעזרה וזהו סימן מלכות כביכול על העליונים וכמ"ש חז"ל בפ' ראיתי בבניו לי מלך כב"י מלך עלי ואין הפה יכולה לדבר וזהו כי הביאותני עד הלום שאשב לפניך שהתרת לנו לישב ודוק והארך בסיום הפסוקים על האופן האמור שיכתב לפני בזאת ועוד אחרת אי"ב לישוב הזכרת הג"פ שהזכיר ה' אלהים דינא ורחמי כחדא תחלתו ברחמים וסופו בדין כי דינא קא בעי אך כעת לא אוכל להתארך כי פרנס העיר לפני לא ידעתי מה בפיו ה' ישמיענו בשורות טובות

לה כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה' הקולות יחדלון. חז"ל פירשו כי בתוך העיר לא התפלל לפי שהיתה מלאה גלולים עי"ש

וקשה טובא כי דבר זה לעיל בפסוקים הכתובים פעמים שלש ויעתר משה אל ה' למה לא נרמז זה והמתין לרמוז דבר זה עד מכת הברד. ונ"ל כי שניו הרב בספרו המובחר הניח הדבר בצ"ע

ולע"ד יומתק לחכי דרכי בהשים לב כי בכל המכות הכתובות לעיל שנזכר בו תפלה כתיב והעתרתי אל ה' וסר הערוב. ויצא משה ויעתר אל ה'. ויעש ה' כדבר משה. ועוד כתיב ויצעק משה אל ה' ע"ד הצפרדעים. ויעש ה' כדבר משה וימותו הצפרדעים. אבל כאן במכת הברד לא כתיב לא עתירה ולא צעקה אלא פרישת כפים ובמעשה לא כתיב ויעש ה' כדבר משה ויחדלו הקולות אלא ויפרוש כפיו ויחדלו. והענין נ"ל כי רצה משה להורות כמה יפה כחו שבשאר המכות שלא היו כ"כ כבדות הוצרך להתפלל ובמכה זו ששקולה ככל המכות כמ"ש חז"ל בפ' הנה אנכי שולח, את כל מגפותי מכאן שמכת בכורות שקולה ככל המכות והיא מכת הברד א"ל משה לזו איני צריך תפלות ולא צעקות אלא זאת