זבח השלמים כז

קושית הגמרא דלהן מ"ל דזו אינה קושיא דקאי לעם הוקשה לו משמעותי' דאין לומר משמעות נתחכם לעם כנז' ולהכי הביא דרשת הגמרא דעם זה ניחא אבל בעליו שכל הקושיא היא עליהן מ"ל בראותו כי אינה קושיא דעליו קאי לעם כמו פן ירבה ועלה לא הביא דרשת הגמרא ודוק

ואחרי הודיע ה' לנו את כל זאת אומר דכוונת הגמרא הוקשה להם דאין לו משמעות תיבת לו דהיל"ל הבה נתחכמה פן ירבה ולהכי קאמר אא"ב שהי' הפסוק אומר הבה נתחכמה להם והוה קאי אבני ישראל שהוזכרו בלשון רבים היינו אומרים דהכוונה היא כן הנה עם שיצאו מבני ישראל המה שבטי יה שנמשלו לחיות שהם מדומים זה לאריה וכמ"ש המפורשים וייטב אלהים למילדות ומה הוא שוירב העם במאד וזה לך האות שהם כחיות השדה כמ"ש הם כי חיות הנה עי"ש ולזה אמר הנה עם זה להיותם מבני ישראל ממש שהם השבטים שהם בני ישראל סבא להכי רב ועצום להכי צריך שנתחכמה להם לאלו בני ישראל ר"ל לתועליות הללו שיש להם בהיותם בני ישראל צריך להתחכם עליהם ולבטל להם תועליותם ועם זה לא הי' חסר המקרא כלום אבל באומרו לו דקאי לעם אין לו משמעות כי לעם אינו צריך להתחכם והוא מיותר היל"ל הבה נתחכמה פן ירבה ובשלמא אלו הי' אומר הפ' להם דהוה קאי לבני ישראל היינו אומרים שצריך להתחכם על ישראל ר"ל שהם יש להם סגולות רבות ארי' ושחל ושפיפון ואילה שהוריש להם ישראל אביהם וצריך חכמה לכל אחד ואחד מין חכמה לבטל ממנו סגולתו והוא נתחכמה עליהן לבני ישראל הנז' בלשון רבים כי צריך חכמה לכל אחד ואחד כי כל אחד יש לו סגולה משונה מחבירו אבל באומרו לו אין לו הבנה כלל כי אינו צריך לחכמה על העם להכי תירצו נתחכמה למושיען והכוונה שאמר הוא הנה עם בני ישראל מה שהם רב ועצום הוא ממנו מהקב"ה שנקרא ממנו כמ"ש כי חזק הוא ממנו ולהכי צריך שנתחכמה לו להקב"ה ודוק לפום שעתא, וסיוע לדברי מבעל הטורים שאמר הבה בגימטריא י"ב נתחכם על י"ב שבטים ע"כ ולהכי הקשו שהיל"ל להן דלהוי קאי על בני ישראל הנז' ולא על עם הנז'

לא חז"ל בגמרא הבה נתחכמה ג' היו באותה עצה בלעם שיעץ נהרג איוב ששתק לקה ביסורין יתרו שברח זכה וישבו בניו בלשכת הגזית עיין שם. והקשה מוהרי"ט ז"ל מה בין איוב ליתרו שניהם לא דברו טוב ולא מיחו

ולע"ד כי אמר יתרו אם אומר לא נמצאתי אני ובלעם נגדים כי איוב כמאן דליתי' כדין הרופאים דמי ובהכרח להוסיף הדיינים וכולם יפתחו לחובה ותעשה עצתם לכן מה עשה ברח או בחושבו שכיון שיברח יחשבו שמת או אפי' שיאמר שיברח יבוטל העצה היעוצה ולא תקום עוד בראותם שברח אחד מהיועצים הרי הוא כאלו מת או לפחות תתבטל העצה לפי שעה בהמתינם עד שיבא ובת דינא בטל דינא ע"ד עוד היום בנוב לעמוד ונמצא שבבורחו חשב שתתבטל העצה ולהכי הנה שכרו אתו שזכה ועמדו בניו בלשכת הגזית

לב לדעתי מ"ש רוח הקודש מבשרתן כן ירבה וכן יפרוץ הוא מעת היותה הגזרה האלקית לאברהם כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה פירש מוהרמ"א ז"ל שהפ' דבר בל' יחיד כי גר יהי' זרעך ואח"כ בל' רבים ועבדום וענו אותם אלא בזמן שיהיו גרים לבד יהיו מועטין ובזמן שיהיו עבדים ומעונים ועבדום וענו אותם יהיו מרובין והיינו רוח הקודש מבשרתן עד שלא יבוא הדבר מזמן אברהם שכאשר יענו אותם כן ירבו

לג כוונת חז"ל באומרם סימן גדול מסר להן מה יוצר זה ירך מכאן וירך מכאן וסדן באמצע אף אשה ירך מכאן וירך מכאן ולד באמצע. כי הקושי מבואר מה סימן הוא זה

ולע"ד שכוונתם לומר שכיון שתראו שהאשה מרחבת ומפסקת ירכותיה הוא סימן שיבא הולד באמצע כדרך שהיוצר ירך מכאן וירך מכאן להיות הסדן באמצע כך בראותכם האשה ירך מכאן וירך מכאן תדעי שתכף יבוא הולד ותהיו מזורזים לקחתו שלא יטמינהו אמו ורש"י ז"ל לא גריס לי' בג' ולדעתי שפיר גרסינן לי': וארא

לד אלה ראשי בית אבותם ומזכיר יחס משה ואהרן ואלעזר ופנחס. כוונת הפסוקים לומר עתה דמינה ה' פרנסים על הדור כרמוז בפסוק ויצום על בני ישראל שיהיו הם ראשים וינהגום בנחת לכך סמך וכי תימא והלא אין ממנין פרנס עה"צ אא"כ קופה ש"ש תלוי' לו וכו' ושאול מפני מה לא