זבח השלמים כה

ומ"ד לרחל הוא כמו אמרי לי אמרי עלי ואמר פרעה לבני ישראל על בני ישראל א"כ הגיד להם לחושדים אותו על רחל שאל יחשדוהו בנשיקת של תפלות אלא של קורבה. וחז"ל בגמרא ובמ' כוונו לתרץ באופן אחר כנז' שלעולם ההגדה לומר שהוא קרובה הי' קודם הנשיקה ועכשיו חדשות הגיד הנה כאשר נשקה אתדבק רוחא ברוחא כנודע בסוד הנשיקין ואז א"ל יעקב מנסבת לי א"ל אין ברם אבא רמאה ויחליפני באחותי הגדולה אז ויגד לה יעקב כי אחי אביה הוא ברמאות כמוהו ומסר לה הסימנין ושאם יהי' כשר שגם הוא בן רבקה הצדקת שוולדה כמוה א"כ הגדה זו הנז' בכתוב אינה הגדת הקורבה כי אותה הגדה מוכרחת היתה קודם הנשיקה כדרכו ש"ע כמ"ש הראב"ע ז"ל אלא הגדה מחודשת שהוא רמאי הוא שהגיד לה והיינו כי אחי אביה הוא ברמאות ועם חסיד תתחסד ודוק

כד הבה לי בנים כתב רש"י ז"ל וכי כך עשה אביך והלא התפלל על אמך וגו' וקשה כפי זה מה השיב לה אשר מנע ממך ממך מנע ולא ממני וכי הצדיקים אינם מתפללים על אחרים אפי' שיש להם טובה ובפרט קרוביהם ואהוביהם ואליהו ואלישע התפללו בעד נשים שהיו נכריות להם וכן הקשה הרמב"ן ז"ל

ולע"ד דהלא נודע דברי רז"ל למה נתעקרו האמהות לפי שה' מתאוה לתפלתן של הצדיקות וא"כ נודע שאם אחד ינגן או ידבר שיחה נאה לפני מלך ב"ו ויש ידים מוכיחות שאין המלך חפץ לשמוע קולו והוא מדבר או מנגן לו ענוש יענש וח"ו מכעיס את המלך. הנה כי כן הם דברי יעקב הן אמת שאבי התפלל על אמי כי שניהם עקורים וה' התאוה לתפלתן ושניהם התפללו כאשר הארכנו בס' תולדות אבל כאן שה' נתן לי בנים ולך לא נתן הוא אות או מופת שאינו חפץ לשמוע בקולי שאלו היה מתאוה לתפלתי הי' לי להיות עקר כאב אלא ודאי שה' חפץ בך ומתאוה לקולך כי קולך ערב משא"כ אני ואם אתפלל חוששני פן אהי' כמכעיס את קוני בזה דחה את רחל ואולי כוונתו היתה שלא להטריח את קונו ואז היא התפללה וישמע אליה אלקים שהי' מתאוה לשמוע את קולה כדברי יעקב ודוק

כה כתב רש"י ז"ל שכל מי שנאמר בו על כן מרובה באוכלוסין חוץ מלוי וכו' וק"ק א"כ למה נאמר בו על כן אחר שתיבת ע"כ רומזת לכן ירבה וכן יפרוץ. ולע"ד שלא הי' מרובה באוכלוסין שמתים קטנים או נפלים וכיוצא אי נמי כשהיו גדולים היו מתים מקדושת הארון אבל לענין ההולדה היו מולידים רבים כשבטים שנאמר בו על כן לולי שקדושת הארון או איזו סיבה אחרת היתה גורמת שלא היו מתרבים. ובס' ק"מ כתוב שרמז על בני משה שרבו למעלה מס' רבוא ודוק ונכון

כו מתי אעשה גם אנכי לביתי כרז"ל כמו שעושים בני לביתי עי"ש וקשה למה לא נפרש מתי גם אני אעשה לצורך ביתי כמוך שכל מעשיך הם לצורך ביתיך ואני ג"כ עד עתה עשיתי לצרכיך וכן טען הרמב"ן ז"ל וצדקו דברי סק"מ וכך כוונתו לע"ד שהיל"ל מתי אעשה אנכי גם לביתי ומדאסמכי' לאנכי משמע כמו שאחרים עושים לביתי אעשה גם אנכי ועוד י"ל שהוקשה לו תיבת אנכי שהיא מיותרת כיון שאמר אעשה הרי הוא מדבר בעדו והיינו אנכי לזה אמר דבאמרו אעשה גם אנכי קאי למ"ש שכיון שבניו עושין לביתו שייך לומר מתי אעשה גם אנכי עמהם לצורך ביתי ובכוון נאמרה תיבת אנכי להשמיענו כי הדברים שהם כדעת רש"י ודלא כהרמב"ן ז"ל ודוק: וי וישלח

כז כתוב בספר הזוהר הקדוש פ' תזריע דף מ"ה ע"א כי שרית עם אלהים כל אינון דאתיין מסטרא דדינא קשיא. ועם אנשים דא עשו ואוכלוסין דילי' עי"ש ונודע כי אוכלוסין דעשו הם ארבע מאות איש עמו נמצאו כולם ת' ואחד והיינו ועם אנשי"ם שעולה ת"א ותוכל להם והיותם ארבע מאות נ"ל שכנגדם היו ת"מ נביאי הבעל דאיזבל ושם הביא ס' כלי יקר שהם ת' מסיטרא אוחרא מהקליפה עי"ש וה' הצילו מכולם כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו: שמות

כח ואלה שמות כונת חז"ל בדרשתם ע"פ ואלה שמות שמות השבטים על גאולתן משעבוד מצרים כוונתם לתרץ שמאחר שהפ' בא לכתוב שמות השבטים הי' לו להזכיר לפחות באחרונה ליוסף עמהם ולא להפריד ואע"פ שאמר הבאים מצרימה ויוסף נמי בא למצרים וכמו שמצינו שאמר לעיל כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים ובכללם יוסף ובניו גם בתחלת הפרשה אמר ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו ומונה והולך בני רחל אשת