זבח השלמים כג

עצמו דאולי לא נתייאשו ובמה שאכלו דן כאלו נתייאשו ודאי ופטור מלשלם כיון שאכלו. ואולי דין זה מענין זה דאברהם למדו אותו בגמרא ודוק

טו ועמך כלם צדיקים וגו' מי"ל. הנה בזוהר פי' פסוק זה ע"ע המילה והיינו ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ כי מכח הברית מילה ירשו ארץ ישראל כמו שנאמר בפ' מילה ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחזת עולם ואמר עוד נצר מטעי מעשה ידי להתפאר לרמוז לנו על תינוק שנולד מהול דהיינו (נצר מטעי מעשה ידי דהברית הוא מעשה ידי עכ"ז עדיין הדבר תלוי להתפאר וצריך להטיף ממנו דם ברית והיינו ע"ד מ"ש חז"ל איזה מעשה נאים וכו' עיין שם ודוק

טז מדרש וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן ר"י אמר וברכתי אותה ליתן לה בן הקשה הרב בי"ת א"כ מאי וגם דמשמע ברכה אחריתי

ונ"ל דרצה לומר שיתן לה בן ושגם אותו שיש לאברהם מהגר בזכות שרה ניתן לו וזהו וברכתי אותה דבר הלמד מעניינו שאתן לה ן מבטנה וגם כבר נתתי ממנה מסיבתה ע"ד שאמר ואבנה גם אנכי ממנה לך בן אותו הבן הוא לך אבל ממנה ובסיבתה ובזכותה כי היא היתה הראשונה שהכניסה צרתה ולזה אמר בלשון עבר נתתי לך ובלשון עתיד וברכתי אותה ודוק: וירא

יז רש"י יושב ישב כתיב בקש לעמוד א"ל הקב"ה שב ואני אעמוד ואתה סימן לבניך שעתיד אני להתיצב בעדת הדיינים והם יושבים ע"כ. וק"ק מה שייכיה הכא שישבו בעדת הדיינים כיון שעתה בא לבקר את החולה הן אמת דעתה רצה לכבדו משום שהי' חולה אבל סוף סוף קשה שהיל"ל שב לבד אבל לומר אתה סימן לבניך וכו' אין לו שייכות

ולע"ד הלא תראה באו' וה' אמר המכסה אני מאברהם שהיל"ל ויאמר ה' המכסה, גם אמרו ואברהם עודנו עומד לפני ד' שרז"ל אמרו שהוא תקון סופרים וכאלו אמר וה' עודנו עומד לפני אברהם מכל הדברים האלו הדברים נשמעים מאליהם שה' כשבא אצל אברהם כוונתו לישא וליתן עמו ע"ד סדום אם ראוים לעשות כלה או ליסורין או להצילם בזכות הצדיקים שבקרבה והגם שמתחלה בא לבקר את החולה אגב חדא תרתי אחר הביקור והרפואה ידבר עמו ע"ד סדום אלא שביני ביני בבוא ה' באו המלאכים ורץ לקראתם להורות שגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה ואחר שקבל המלאכים הוכרח ליתן להם מזון ואכילה ובסעודה א"ל הבשורה ואחר שהלכו א' הכתוב וה' אמר ר"ל ה' שהי' שם אמר כיון שכבר באתי לכאן לבקרו ודין זה לפנינו ראוי שלא יתכסה מאברהם והיינו ואברהם עודנו עומד לפני ה' כאלו נאמר וה' עודנו עומד לפני אברהם מאז שעמד בפניו כשרצה לישב עדיין עומד ה' לפני אברהם ולזה א"ל ה' שב בני שב אתה סימן לבניך וכו' שרצה ה' לרמוז לו שמתחלתו כוונת עיקר ביאת ה' היתה ע"ע דין סדום ושם הוא דין כמ"ש השופט כל הארץ וכו' שהי' דיני נפשות ולכן א"ל ה' שב כ"ש שאתה סימן לבניך שבשעת הדין אני עומד עליהם גם עתה הנני עומד וכן הסכים ס' ק"מ שאע"פ שה' בא לבקרו עיקר הביאה היתה בשביל הדין ש"ס עי"ש בהכרחיות ועם זה מה טוב ומה נעים או' שב וכו' אתה ס"ל וכו' ודוק

יח הענוה הזאת דעבד לי' קוב"ה לאברהם לומר לו שב וה' עומד נלע"ד ללמדינו דין דמצות ביקור חולים די בעמידה ונ"מ למודר, הנאה מחבירו כדתנן במתני' שנכנס והוא עומד שהוא קיום המצוה וחיובו ומצות לאו ליהנות נתנו אבל לא יוכל לישב שהוא יותר מהמצוה עי"ש וזה למדנו מהקב"ה שעמד ולא ישב ללמדינו דין זה ודוק

יט וירץ לקראתם אליבי' דרש"י שהלכו המלאכים והוא רץ אחריהם עי"ש שכן אמרו בגמ' דמציעא. ק"ק שהיל"ל וירץ אחריהם ועי"ש בס' ק"מ שאין גב למלאכים אבל ק' שכאן נדמו בדמות ערביים

ולע"ד שרצה להודיע ד"א המלאכים. שבהליכתם לא נטו אחוריהם לאברהם אלא כבני אדם של צורה שכשנפטרים מלפני אדם גדול הולכים לאחור ופניהם אל האדם הגדול של צורה וכך עשו והוא רץ תיכף להביאם ובאו כדרכם. א"נ ללמדינו ד"א מהמלאכים שכיון שידעו שהי' אברהם קוראם ורץ אחריהם הפכו פניהם פנים אל פנים שלא להטריחו והיו משיבים לו שאין לו לטרוח עליהם כיון שהוא חולה והוא רץ לקראתם והביאם ודוק: ויוסף אמר נהירנא דשמעתי משם מורי תרב המחבר הגאון זצ"ל פי' נחמד על פ' כי נביא הוא ולרוב חשיבותו ראיתי להדפיסו

כ ועתה השב את אשת האיש כי נביא וגו' חז"ל פירשו כל כי נתינת טעם ע"כ והנה