זבח השלמים כא

או מעשה או דבר יתברר כוונת אברהם והנה בבוא מלכי צדק נתוודע אליו דבר והוא שהוא הי' בדעתו לשאול הכל הרכוש והנפש וא"נ יעשו פשרה יותר יקח הממון מלך סדום מהנפשות כי הנפשות במקום שיהיו לו הם אך הרכוש נפשו של אדם מחמדתן. ומה גם כי חשב למשפט שהוא נמנע שאברהם ישיב לו הנפש שהם תחת כנפי השכינה והוא מגייר לנכרים כ"ש לאשר הביא אלוה בידו עם ה' אלה וכמו שמצינו לפי סברת תלמודנו שהחזירן שנענש יע"ש. וא"נ ירצה אברהם להחזירן מפני הבושה וכי איש חסד הוא דודאי לא יעשה דבר עד שימלך בקונו כי הוא אדונו והוא צריך לכבדו כעבד לאדוניו שלא יעשה דבר בלי רשות מאדונו ובודאי שה' לא יתן רשות להחזיר נשמו' שבאו לחסות בכנפיו ולכן לא הי' בדעתו לשאול הנפש אך בראותו שמלכי צדק הקדים ברכת אברהם לברכת ה' אמר בלבו אין זה אלא כסברת מ"ד דה' הוא צריך לכבודינו ואין צדיק כאברהם בגדר עבד אלא שר וחשוב לו חלק במלוכה וכאלקות כי הוא הודיע את שמו וזולתו לא הי' נודע ח"ו ע"כ מצא את ידו לשאול ממנו הנפש לומר כיון שאתה לעצמך ואינך טפל כעבד הטפל לאדוניו והרשות בידך מי יאמר לך מה תעשה כי ממך הכל והוא צריך לכבודך לזה שאל לו הנפש כי בטח לא ימלך בקונו ולפי דעת תלמודנו כך הוא וכמה יין גורם וגרם למלכי צדק שיחטא בזה שהגם שה' מכבד לצדיקים עכ"ז לא כ"כ ובפרט בפני הכופרים צריך לגדל לרומם לה' הגדול ולזה הקפיד ה' על מלכי צדק בהיות הדבר בפני מלך סדום וזולתו ותא חזי מאי סליק כי עי"ז שאל מלך סדום הנפש כי ידע כי ע"י היין יחטא אברהם ויתן אותם לו בלי רשיון האל ית' בפרט כשומעו אברהם דברי מלכי צדק יחזק לבבו להשיבם בלי רשות ואולי או בודאי כוון להחטיא את אברהם שעי"ז נשתעבדו בניו במצרים ארבע מאות שנה ועי"ז נחשב לחטא למלכי צדק וכל זה פעולת ויי על היין יימר שכר לשותיו וכמ"ש חז"ל שגם היין זה עשה רושם וחז"ל לא האריכו אך אנחנו ראה ראינו כי עשה רושם ע"ג רושם כנז' וזה נ"ל שכוון דוד באומרו עמך נדבות ביום חילך בהררי קדש מרחם משחר לך טל ילדותך אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. אמר הכתוב כמקפיד על אברהם שאותם הנפשות כאלו היו שלו עשה אותם נדבות והחזירן למלך סדום כאלו היה יום חילך שאתה בכחך נצחת בהררי קודש או יחזור למלאכים שהיו מסייעין אותו או לאותם הנשמות שנכנסו בקדושה ואח"כ ח"ו הוציאן. אמר עכ"ז לך דווקא טל. אחז"ל מה טל זה מפכח אף עוונותיך ימחלו לך וי"ל מה עון היה כעת אך עם הנז' מובן שהוא על העון שהחזיר הנפשות א"ל ה' לך טל לך אני מוחל משא"כ למלכי צדק א"נ רמז לו שדוקא לו מוחל אך זרעו יענש על זה ע"ד מ"ש ה' לחזקיהו שבימיו לא יענש אך בניו יענשו אך מלכי צדק הוא עצמו יענש שאתה כהן לעולם וניטלה הכהונה משם לפי שמלכי צדק הי' גרמא אם בדבריו אם בהוצאתו היין כי ע"י ראות דבריו מלך סדום מצא את ידיו לשאול הנפש ועי"כ נתאמץ אברהם ולא שאל רשות מהשי"ת נמצא הוא הגורם ולכן נענש הוא כנ' ע"פ הגמרא שהחזירן אך המדרש ופשט המה המקראות שלא החזירן ועליהם אמר הרימותי ידי אל ה' עשאן שירה נ"ל שכוונתם שאלו הנפשות שהם טף קטנים שלא החזירן עשאן והפרישן שישוררו שירה בבית מדרשו כצעירי הלוים שהיו משוררין כי קולם ערב והניחן לאות ולמופת שהצילן מה' מלכים רבים ועצומים וכאלו הם תרומה לה' ואומרם שלכן משה אמר בלשון זה אלהי אבי וארוממנהו יובן היטב שהנה אחז"ל שראתה שפחה על הים יותר ממה שראה יחזקאל שאמר זה אלי יע"ש. ובודאי שהם על הגרים הם הע"ר שהם ממצרים זרע כנען העבד הארור. וק"ק מנ"ל שהשפחות ראו ככה. וכפי הפשט הם ישראל עם קדושו

אך הוקשה לחז"ל אומרם אלקי אבי והיל"ל אלקי אבותי שהם כולל הג' אבות ולא אלקי אבי לבד להכי הסכימו שהם דברי הגרים שאינם יכולין לומר אלקי אבותי שאין להם אבות אבל אלקי אבי יכולין לומר שהם בני אברהם שנקרא אב המון גוים וכמו שכתבנו בשני הכתובים בלשון הרמב"ם ז"ל יעוין שם בספרי השני. וכוונת הדברים שמשה סמך להכניס הגרים הללו לתפוס מעשה אבותיו אברהם שהכניס גרים ועשאן תרומה ושירה והגדילן על בניו וזרעו ממש בזה בטח לבו ולימד להם שיאמרו אלקי אבי שהוא על אברהם הוא אב המון לגרי' המתגיירים להזכיר זכות אברהם שהוא הגורם והוא המלמד להכניס גרים ולא רצה להחזיר הנפשות למלך סדום וה' הסכים עמו שנראה להם ויכלו לומר זה אלי ודוק

ובהא דראתה שפחה וכו' מורנו הרב זלה"ה הי' מפרש כי מכפל הכתוב ומדלא ערבינהו אהדדי ילפי לה שהשפחה והגרים היו אומרים זה