זבח השלמים כ

כל העולם ואמרו לו מלך את עלינו אלוה את עלינו וכ"ש הוא אשר בידו טובי הנפש והרכוש. גם נבין אחרי שובו מהכות למאי כתבי' כי בודאי שהוא אחרי שובו וסתמו כפירושו גם ענין עמק המלך ועמק שוה מאי היא וחז"ל דרשו מה שדרשו גם נבין בהפסק ענין מלכי צדק בין דברי מלך סדום דקראי משתעי בי'. והראשונים ז"ל פירשו דהוא הי' רצונו לתבוע הנפש והרכוש אך המתין עד שיתברר דעתי' דאברהם אם מחזיק אותם כשלו או יחזירם לו ממילא לכן המתין לדבר עד שביני ביני יארע איזה מעשה או דברים מוכיחים לדעת דעתי' דאברהם ויהי כבוא מלכי צדק ונתן לו מעשר מכל אז ראה ראה מלך סדום שהנכסים מחזיקם אברהם כשלו דאל"כ לא הי' נותן מהם מעשר והוה לי' תורם על שאינו שלו אז אמר לפחות תן לי הנפש ואז השיב על האמת מדינא שלי הם שמי שהציל מלסטים מזויין שלו הן ותרומתו תרומה וחלק גבוה אין בידי לותר אך אחר חלק גבוה אין לי בם מגע יד ולא אהנה מהם ולא תאמר אני העשרתי ונכון ועיין צפנת פענח

גם נבין דלפי זה ק"ק אומרם גזל הנאכל קשה להשיב אפי' לצדיקים גמורים והלא אינו גזל ומדינא הנכסים של אברהם הם כנזכר. גם לפי הפשט שנתן לו מעשר היל"ל בלעדי רק אשר אכלו הנערים ומה שנתתי מעשר וזכורני כי ראיתי קושי' זו משם החזקוני ז"ל ולכך פי' הוא דמלכי נתן מעשר לאברהם יע"ש. גם נבין הרימותי ידי וכו' מה היא כוונת חז"ל עשאן תרומה ואח"כ עשאן שירה כמד"א זה אלי ואנוהו וגו'. גם אחז"ל שאמר לשון זה משה לזכור לשון שאמר אביו יע"ש במדרש. גם נבין מאי אם מחוט ועד שרוך נעל ואח"כ ואם אקח מכל אשר וגומר כאילו הם תרי מילי והדברים כפולים ונבין דרשת חז"ל שא' שזכו בניו לשתי מצות ציצית ונעל חליצה והלא המצות נצחיות אין לומר בהם שבשביל אברהם זכו להן. גם נבין למה נענש מלכי צדק בשביל שהקדים כבוד אברהם לכבוד האל הל' האל ית' מגדיל כבוד הצדיקים על כבודו הן אמת שאע"פ שה' מענותנותו עושה כן לא נכון אנחנו לעשותו רק לתת הגדולה לאשר נאוה לו תהלה

והביאור לע"ד דהנה חז"ל בפ' וישב את כל הרכוש וגם את הנשים ואת הע' וטף לא השיב כי לא רצה להחזירן שלא להוציאן מתחת כנפי השכינה יע"ש. וא"כ לפי זה האי קרא דוישב היינו דהשיב לכל אחד מהמלכים רכושו ואנשיו ומאס בבצע מעשקות וכן פי' הרב ז"ל יע"ש ומלך סדום חשב אולי אע"פ שהחזיר לכל אחד לא ישיב לו מטעם שכיון שנפל לתוך החמר בודאי שנתייאש כי דרך טבע הוא נמנע לצאת בעודנו חי ואין לך יאוש גדול מזה וזכה בממונו לזה יצא מלך סדום לקראתו להתווכח בדרך חכמה רמה ומוסר השכל וכמתלהלה יורה זיקים לומר שמעת שיצא אברהם מכבשן האש הנה מאז נתקעה אמונה שלימה בלב כל האדם שאפילו שחרב חדה וסכנה עצומה יבא אל האדם אין להתיאש מן הרחמים כי ה' בידו למלט ולהציל וזהו כוונתו כשם שניצל' מכבשן האש גם אנכי יצאתי ואיננו דבר רחוק לכשתאמר שכיון שנפלתי נתייאשתי מחיי וזכית מהפקר כי ככחי עתה כחי אז וזה גרם יציאתך מן האש ולזה אמרו שמיציאתו מהחמר האמינו למפרע כח אברהם כי הנה ע"י גם אברהם בא בטענת מ"ש שלא נתייאש מהרחמים ומזה האמינו כל מלכי ארץ כי היכולת ביד ה' לעשות נסים ונפלאות וכי תימא ניחא להצלה מדבר טבעי אך מיד בחיריי הוא דבר קשה וא"כ מעת שראית שנפלת ביד המלכים בודאי נתייאשת לזה אמר חלילה כי הנה אבי ראה גם ראה שזהו אחרי שובו מהכות את כדרלעומר וכולי וכשם שה' הי' מסייעך להלחם עם כמה מלכים גם בידי היתה הבטחה שיתהפך הזמן כמו רגע ואשוב לנצוח ומעול' לא נתייאשתי כי כמוני כמוך מאמין בניסי ה' וביכולתו וזה לך האות יציאתי מבור אל יתמכו בו וכי תימא כי זה הוא מדינא אך אני מלך ודינא דמלכותא דידי הנוצח לחבירו לוקח את כל שלו וכי תימא א"כ למה החזרתי לאותם המלכים כמ"ש שהחזיר לכ"א את שלו לאותם רציתי לוותר ולך לא אוותר ודיני דין גבך לזה אמר אל עמק שוה הוא עמק המלך הורה לדעת מה שכתוב הטור וכל הפוסקים בחו"מ סי' שס"ט כללו של דבר כל דין שיחקוק אותו המלך לכל ולא יהי' לאדם בפני עצמו אינו גזל וכל שיקח מאיש אחד ולא מחבירו ה"ז גזל יע"ש. וזהו כוונת מ"ס מכללי ונימוסי המלכות ומחשבות עמוקות לכונן את כסא המלוכה הוא צריך שיהי' עמק שוה דבר השוה לכל נפש זהו עמק המלך ודיניו ועמוקותיו נאים והוכן בחסד כסא אך לעוות אדם בריבו ולהחזיר לכל ולעשות דין חדש לעצמו איננו מתנאי ונימוסי המלכות ובפרט להשים קנאה בסעודה לא נכון לעשות ככה כל זה הי' בדעת מלך סדום להשיב אם יתווכחו ויעמדו למשפט. אך המתין עד ראות איזה תנועה