זבח השלמים יט

שמו של ה' בפי כל בריה והודיע שיש מצוי ראשון ומנהיג הבירה א"כ כשהזכיר פעם אחרת ויקרא אינו שקרא שמו של ה' בפי בני אדם שזה כבר אמור לעיל שהקרא שמו בפי כל בריה ומה שהי' לו לעשות כבר עשה וקרא א"כ דמ"ש למטה ויקרא היינו בכלל המורה מקום. והד"א סבירא לי' כפי' השני של רש"י ז"ל שקרא שם עתה מחדש בשם ה' והיינו ודאי שויקרא היינו שהתחיל לגייר גרים ועשה שם גרים וגם עתה במקום הזה גייר גיורים והיינו התחיל בפעם הא' וגם בפעם הב' גייר גיורים וא"כ ויקרא השני היינו נמי דגייר גיורים ודוק

יג סנהדרין פ' חלק תנו רבנן ואנשי סדום רעים וחטאים רעים בגופם וחטאים בממונם מאד שמתכונים וחוטאים. במתניתא תנא רעים בממונם וחטאים בגופן מאד זו שפיכות דמים ע"כ. ולעולם נתקשיתי מאי בינייהו ובמאי תלי' פלוגתייהו ובפרט משינוי דרשת מאד מת"ק לסברא דמתניתא כאילו הדבר תלוי בדרשת רעים וחטאים

ומה שהזמין ה' כעת אכתוב עד ישקיף משמים ויפתח לנו שערי אורה זו תורה. ואומר כי נודע כי רע הוא קשה יותר מחוטא הרבה ויותר מרשע. וא"כ מ"ד רעים בגופן דהיינו עריות דחמירי כאשת איש והיינו דקאמר אח"כ וחטאים בממונם וכשם דחטא ממון הוא מדברים שבין אדם לחבירו גזל ואונאה כך רעים דעריות היינו מא"א דהיינו גזל נמי שגוזל לאשתו והיינו רעים שהם עריות חמורות כא"א והואיל וכן לא צריך לומר מאד שהיו חשודין בש"ד דפשוט הוא דסתם נואף בא"א חשיד אש"ד וכמש"ה כי דם בידיהם כי נאפו וכמו שנביא מימרא דתלמודא דכיון דחשוד בניאוף אשת איש מוכרח דהוא חשוד בש"ד עיין לקמן. אך מד"ס דחטאים בגופן שלא היו חשודים בעריות דחמירי כא"א דכולי' האי לא פקרי וכמו שכתבו בגמ' גבי עכן דכולי האי לא פקר בדבר שנוגע לחבירו כמו עריות דא"א או מאורסה יע"ש. ולכן אמר חטאים שהם קלים בגופן כעריות דפנויה כמו אחותו וכיוצא אך לא בא"א ולכן אצטריך לומר דאפ"ה היו חשודים בש"ד דלא הוה משתמע מחטאים בגופן דהלא כבר אמר דהם עריות קלות דפנויה או אחותו וכיוצא

א"נ יובן בההיא דאיתא בנדרים פי"א דף צ"א ההוא נואף דעל לגבי דהאי אינתתא אתא גברא סליק נואף איתיב הו' מחתן תמן תחלי וטעמינון חויוא בעי מרי דביתא למיכל מן ההוא תחלי אמר לי' ההוא נואף לא תיכול דטעמינון חוייא א"ר אנתתי' שרי' אם איתא דעבד איסורא ניחא לי' דליכול ולימות דכתיב כי נאפו ודם בידיהון. דנואפין הורגין את בעליהן פשיטא מהו דתימא איסורא עבד והאי דא"ל דניחא לי' דלא לימות בעל כי היכי דתהוי אנתתא עילויה מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם קמ"ל ע"כ. ובאלו הצדדים פליגי ת"ק ומתניתא ת"ק ס"ל כדס"ד בגמרא דהיו רעים בגופם דהעריות דהיו עושים היו חמורות כא"א ולא היו רוצים להרוג את בעליהן כדי שיהי' איסור א"א בכל בעילה ובעילה ולכך דרשו גבי מאד שהיו מתכוונים למרוד ולכך לא היו הורגים את בעליהן כדי לעשות איסור בכל ביאה והיינו דדריש רעים בעריות בכל עריות דידהו כא"א וכיוצא ולהכי אקדמי' לחטאים מה חטאים בדברים שבין אדם לחבירו כנזכר. ואידך ס"ל דהוו חטאים בענין עריות ולא היו רוצים לעשות עריות דחמירי דהיינו א"א אך היו חשודים בש"ד והורגים בעליהן ראשונה שהוא איסור אחד כדי ליקח אשת חבירו בהיתר

א"נ דעיקר מחלוקתם הוא באיזה אופן עריות הוזהרו בני נח אם כריתות או דוקא מיתות ב"ד. א"נ כולהו אפילו לאוין ובמה היו הם חוטאים ועיין עוד אי"ב שהנני בכפר בלי ספרים

יד וישב את כל הרכוש וגם את לוט אחיו ורכושו השיב וגם את הנשים ואת העם ויצא מלך סדום לקראתו אחרי שובו מהכות את כדרלעומר ואת המלכים אשר אתו אל עמק שוה הוא עמק המלך ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון. ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך ויתן לו מעשר מכל. ויאמר מלך סדום אל אברם תן לי הנפש והרכוש קח לך. ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ. אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם. בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכול וממרא הם יקחו חלקם: א

אשר חכמים יגידו שיצא מלך סדום התחיל מקשקש בזנבו לומר מה היית משתבח בצאתך מאור כשדים גם אני יצאתי מהחמר ודרשי לה ממ"ש לקראתו דמשמע כנגדו להתוכח ולריב עמו אך תימא כי לא עת לדבר קשות אך תחנונים וכמ"ש לבסוף תן לי הנפש ומאי דעתי' לריב עם שתקיף ממנו ושעתא קיימא לי' ותעלא בעידני' סגיד לי' כ"ש למי שהמליכוהו