זבח השלמים יז

בראשית עי"ש ואחר אומרו לו זה א"ל ראה בעיניך זאת אות הברית אשר אני אומר לך שהוא בינו לישועה ולרחמים בגוונין נהירין זה הוא ולא כאותו הגיון הראשון כי זהו אשר הקימותי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ שהם הצדיקים שהבטחתי' שאביא הגאולה והישועה ובהיות הקשת באופן אחר נהיר ובהיר וסהיר הוא אית לישועה ונמצאו הפסוקים מיושבים ונאים לע"ד

ה אחז"ל דף ל"ו ע"פ ויפץ ה' אותם משם הלכו להם בני צור לצידון ובני צידון לצור חוץ ממצרים שתופסת לארץ שהכוונה שחזרו לארצם עי"ש ונלאו הרופאים למצוא ראי' מן הכתובים לזה שמצרים תפס לארץ ולא מצאו פתח כי השער סגור לא יכול לצאת ולבא אמרתי אפתח פתח כמחט סדקית אולי מן השמים ירחמו ויפתחו לנו את אוצרו הטוב ממילי מעלייתא דבי רב כח לתבונתו אין מספר

ואומר דלעולם היה קשיא משאחז"ל גבי ואת העם העביר אותו לערים כדי שלא יקראו לבני ישראל גלוואי והיא מאמר הרב הקדוש ז"ל כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם של הגוים דמה נשתנה גלית זה של מצרים שהוצרך יוסף להעביר את העם לערים כדי שלא יקראו את ישראל גלוואי ובשאר גליות לא מצינו זה גם ה' שהוצרך להבטיח לאברהם שיהי' בארץ לא להם אבל עם דברי חז"ל שכתבנו ניחא כי כל הגוים והאימות אינם במקומם בארצותם כי כולם נתחלפו בני צור לצידון יכו' אבל מצרי הם חזרו למקומם הראשון ואמטו להכי יאמרו לישראל גלוואי משא"כ שאר אומות כי גם המה גלוואי ולזה רמז ה' שהגלות היה למצרים מדהוצרך לומר לו שיהיה הגלות בארץ לא להם של הגוים והבטחה זו אינה צריכה אלא למצרים שהם בארצם ולא זזו ממנה

אבל עכ"ז סוף סוף בני תחום מצרים המה בתחום מצרים לא הלכו להם לתחום אחרת ולזה נ"ל שנתן ה' רעב בימי יחזקאל מ' שנה מה שלא מצינו בשום אומה ולשון גזרה זו אלא הכוונה האלהית כי רעב בעיר פזר רגליך ובהיות רעב כ"ב שנים מי שלא הלך בשנה זו ילך בשנה האחרות ויגרשו מארצם וידעו כי לה' הארץ בל יחשבו שהמה אדוני הארץ מדחזרו לארצם בימי הפלגה משא"כ כל אומה ולשון

ועוד נ"ל דהנה מצינו ביחזקאל סי' ל' בסופו אמר והפיצותי את מצרים בגוים וזריתים בארצות וחזקתי וכו' ואחר ב"פ לבד חוזר ואומר והפיצותי את מצרים בגוים וזריתי אותם בארצות וידעו כי אני ה'. והיא דבר קשה שני פסוקים הללו למה ואין שינוי בהם זולת תיבת אותם דלעיל אמר וזריתים ולמטה וזריתי אותם גם אומרו וידעו כי אני ה' מיותר דלעיל מהאי קרא כתיב וידעו כי אני ה' בתתי חרבי וגומר עי"ש ולזה נאמר עם הקדמתינו שמצרים בימי הפלגה חזרו לארצם ואין אומה אחרת כמוה לזה אמר בתחלה והפיצותי מצרים בגוי' בדרך גזירות שגוזר ה' כפי ידיעתו על כל אומה וידעו כי אני ה' ואמר עוד שאחר שיפיץ אותם בגוים שם באותו מקום שהם מפוזרים ומפורדים מאותו מקום עצמו אחזור ואפיצם בגוים וזריתי אותם אותם בעצמם שכבר זרויים ונפוצים אחזור ואפיצם כדי שידעו ידיעה חדשה כעת שאני ה' אני ראשון שכתיב ויפץ ה' איתם והם לא נפוצו בל יאמרו ידינו רמה ולהכי בתר שהם נפוצים וזרוים אחזור ואפיץ אותם בעצמם כדי שיאמרו מה נשתנו אנו מכל אומה ולשון זירוי בתר זירוי הלא הוא לפרוע פרעות מהפעם הא' וכל חדא וחדא למלתא א עונש על עונם כשאר הגזירות והשנית ואמר איתם מלבד הנז' שכתבנו ע"ד גזרה שוה שכתוב שם ויפץ ה' אותם משם להודיענו שהוא תשלום הפעם הראשונה גם אומרו וידעו כי אני ה' על מ"ש שם ויפץ ה' אותם זה נלע"ד כעת

ט פסוק על כן קרא שמה בבל כי שם בלל ה' שפת כל הארץ ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ הכוונה נ"ל שבא לתת טעם דכיון שהיה אן ב' פעולו' בלבל שפת כל גם ענין הנפוץ למה נקראת בבל ולא נפוץ לזה אמר ע"כ קרא שמה בבל לפי שהלא תדע במאמר ה' כשאמ' הבה נרדה ונבלה שם שפתם לא נזכר בגזרה ענין הנפיצה לפי שמה שגזר ה' היה בלבול אבל אחר שירד ה' לשם מידת הדין בראות את מעשיהם גברה מה"ד וגזר ג"כ נפוץ א"כ לזה אני קורא בבל לפי שזה שם בלל ה' וגזר ענין הבלילה ואמר נרדה ונבלה שם שפתם אבל ענין הנפוץ היה ומשם אחר. היותו שם הפיצם ה' וגזר ה' הנפוץ א"כ להכי קרא שמה בבל כי הגזרה הא' היה בבל משא"כ הנפוץ שאח"כ נתחדש משם ועוד נמי שהבלבול היה שם אבל הנפוץ היה שהמקומות באו שם וקלט כל מקום את אנשיו והוליכם לשם ואינו שהפיצם מבבל אלא המקומות