זבח השלמים טו

גם להבין מ"ש מכאן שניתנה תורה בלשון הקדש כי עתה אנן עסקינן לומר דישמע חכם ואין כאן מקום לומר שניתנה בלה"ק

ועוד דאיכא למדחי שלא עשאו מנחשת להיות נופל על לשון ה' למשה אלא ה' אמר לו שיעשנו מאשר יחפוץ והוא עשאו מנחשת שיהיה נופל לשון נחש בלשונו של משה ואתי דילפינן בלשון שהי' משתמש בו משה היה לה"ק דאלת"ה למה עשאו של נחשת אבל מנ"ל שנתנה בו תורה שהוא דבור ה' למשה

והרב היפה ז"ל הכניס קושיא בתוך פי' ואמר דאמטו להכי אמר בע"ה בד' מקומות נאמר בלשון הזה ובכולן נתפרש בדברי ה' ממה יעשה אותו דבר ולא הניח ה' הרשות ביד העושה שיעשה ממה שלבו חפץ וא"כ בעשה לך שרף אע"פ שלא נתפרש יש לנו לומר שלא הניח הרשות ביד העושה אלא לעולם היה רמוז בדבר ה' איך יעשה ואם כן מוכרח לומר שהנחשת שביקש הוא כדי שיפול על לשון ה' שא"ל שנרמז שם ממה יעשה עכ"ד ודבריו נאים ויפים וראוים אליו

ועוד אבין לפי דרכינו נלמוד מדברי רבינו ז"ל למה האריך ואמר בד' מקומות אמר בלשון הזה

והביאור דהוקשה להם בקרא דישמע חכם ויוסף לקח דקודם מכנהו על תואר חכם ואח"כ אומר ונבון גם אומר תחבולות ולא תחבולה מה היה הרצון לזה ליישב הכל גמרו וענו דבמשה יתיישב הכל דהנה משה כשא"ל ה' עשה לך שרף ולא פירש ממה יעשהו אם הי' פעם הראשון שאמר לו ה' בלשון זה עשה לך בודאי לא הי' מקפיד לעשותו מנחשת אלא עושהו מן המצוי בידו ראשונה א"נ אדרבה עושהו מזהב לחשובות המצות ואין עניות במע"ש. א"נ כמו שנאמר לקמן שלא הי' ראוי לעשותו מנחשת עי"ל. אבל בהיותו חכם אשר נודע מחז"ל שכינהו חכם היינו כשהוא בגדר שהוא למד מרבותיו ולהיותו משה כשהי' בגדר חכם וראה מה שלמד וע"י אותו דבר שלמד כבר נכנס בגדר נבון המבין דבר מתוך דבר והוסיף מדעתו וע"י זה יקנה תחבולות והיינו שמשה שמע כל דברי ה' כשהי' אומר לו עשה לך היה מפרש אליו ממה יעשה אותו הדבר, וע"י זה כבר כשבא עתה לדבור זה יעשה ב' תחבולות לומר שהוא רמוז בדבר ה' ממה יעשהו ויהי' בשאר הדבורים האחת שעיין ועשה שמ"ש לו ה' שרף היינו נחש. והשנית שכיון שהוא נחש כמש"ה נחש שרף ע"י זה נאמר שראוי לעשותו מנחשת שהוא לשון נופל על הלשון והיינו שני תחבולות ואמר עתה מכאן שניתנה תורה הכוונה דאיתא לאקשויי דאדרבא מכל מין שירצה לעשותו יכול לעשותו לבד מנחשת דלא לפי שאם הי' רוצה ה' שיעשהו מנחשת הול"ל עשה לך נחש ומדנקט שרף ושבק נחש שהוא שם עיקרי מוזכר ראשון בתורה משמע שאין כוונת ה' שיעשהו מנחשת וא"כ ח"ו איכא למימר דלא דק משה לזה אמר דמשה העמיק הרבה הנה במושכל קיים צריך אני לומר שה' רמז לו מאיזה דבר יעשהו כמו שעשה בדבורים אחרים וא"כ עכ"ל דשרף היינו נחש ונמצא רמוז דהיינו נחשת

ולתרץ הקושיא למה אמר שרף הנה בפירוש המפרשים כתבו בזה יע"ש. אבל כפי כונתינו נאמר שה' רצה ללמדנו דנתנה בלה"ק לזה אם כה יאמר ה' נחש וגם משה יכתוב נחש נחשת נאמר דלעולם א"ל ה' בל' אחר ושיעשהו ממה שרוצה ומשה עשאו מנחשת לפי שנופל על לשונו שכתוב בתורה שהי' לשונו לה"ק כמו שהקשינו עיין לעיל אבל עתה בראותינו כתוב לאמר שרף אנו אומרים אם לשון זה הכתוב בתורה הוא ממשה אבל ה' הי' מדבר עם משה בלשון אחר א"כ הי' ראוי שיכתוב משה נחש כשכתב דברי ה' כדי שיפול מעשהו שעשאו מנחש נחשת למה כתב שרף אלא ודאי מדכתב שרף משמע שהוא הלשון שאמר ה' בעצמו ולא יכול לשנותו להכי כתב שרף ולא יכול לשנות ומשה עיין דהיינו שרף היינו נחש וראוי לעשותו מנחשת וה' מעיקרא א"ל שרף כדי שיכתוב משה שרף ונבין הדבר בהכרח שניתנה תורה בלה"ק דשרף מכלל לה"ק הוא כמש"ה נחש שרף ופסוקים אחרים וכל זה מכלל תחבולות שאמר הכתוב ונבון תחבולות יקנה כי בכל זה ויותר העמיק משה וכל זה מהכרח הפ' האחרים שלמד מה' שהי' אומר לו ממה יעשה הדבר ההוא והיינו ישמע חכם וכו' ודוק

ה והנה עלי זית טרף בפיה וידע כי קלו המים מעל הארץ אליבא דמ"ד דמג"ע הביאה אותו מנא ידע כי קלו המים ומה נעמו דברי הרב דודי זלה"ה שמראותו שהביאה זית לו' מר מזית מיד הקב"ה ולא מתוק מידך מזה שפט דהקלו המים ושאינה נצרכת עוד אליו ותהא ניזונת מיד ה' כמנהגו של עולם שאלו מים על הארץ כבראשונה לא היתה מעיזה פניה לדבר לו קשות ולומר מר