זבח השלמים קכה

חד מינייהו אלא המחלוקת במקומה עומדת ונפקא מינה דכיון שכן הלכתא כב"ה בכולי תלמודא. וס"ל להרמב"ם ז"ל דכיון דסתמא דתלמודא ס"ל דשוכח תחת צינור היא מכלל הי"ח דברים דנמנו ורבו ב"ש על ב"ה דכך אמרו ואידך המניח תחת הצינור וכו' ואמרו בגמרא בתר הכי דניחא לר"מ משמע דסתמא דתלמודא קבילו דבזה הלכתא כר"מ דמניח תחת הצינור הוא מכלל הי"ח דבר. ותו דבירושלמי אמרו כך בפירוש דמניח תחת הצינור מכלל הי"ח ואמרו לה משם רבנן משמע דהכי הלכתא ואהני לן הירושלמי להכריע דבזה הלכתא כר"מ ומה גם דסתמא דתלמודא דידן הכי משמע והוו להו תרי תלמודי בחדא שיטה ולהכי ס"ל להרמב"ם ז"ל סברה ישרה ונכונה דבמניח תחת הצינור לא פליגי ומלבד דבר זה שתי מחלוקות הן בענין שוכח תחת הצינור ומוכרח לומר דזהו מכלל הי"ח דבר והלכתא כב"ש וכר"מ פסקינן בזה דהכי משמע מסתם תלמודא דידן והתלמוד ירושלמי ומינה בשוכח בחצר בשעת קשור העבים דפסילי דתרווייהו חדא גזרה כאשר פירשתי. אך בשוכח בחצר בשעת קישור ונתפזרו וחזרו ונתקשרו הוא מחלוקת אחר דר"מ ור"י דר"מ ס"ל דכולהו מודים דכשר. ור"י ס"ל דגם בזה נחלקו ב"ש וב"ה ולא נמנו ולגבי מחלקות זה הדרן לכללין דר"מ ור"י הלכה כר"י וכיון שכן הלכתא כב"ה דבשוכח בחצר בשעת קשור ונתפזרו וחזרו ונתקשרו כשרין כב"ה דמעיקרא לא פסקינן בקמייתא כר"מ אלא מסיבה דקי"ל דקיימו דדין אחד בצינור הוא מכלל הי"ח וכיון דאשכחן בדינים אלו שני דינים שבקינן חדא דלהוי מכלל הי"ח ופסקינן כב"ש. ואחריתי פסקינן כר"י לגבי ר"מ דלא נמנו ורבו והלכתא כב"ה והיינו במניח בחצר בשעת קשור ונתפזרו וחזרו ונתקשרו ודוק היטב הדק. והלא הודעתיך דבשוכח בחצר בשעת קשור אינו דין אחר דזה נכלל בגזירת הי"ח דכך הוא שוכח תחת הצינור בשעת פיזור ואפ"ה גזרו ב"ש א"כ מינה דשוכח בחצר בשעת קשור יש לגזור. אך בשוכח בחצר בשעת קשור ונתפזרו וחזרו ונתקשרו בזה הוא מחלוקת השני ופסקינן ביה כר"י והלכתא כב"ה כיון שדבר הקבלה דאית לן בדין שוכח תחת הצינור הויא מכלל הי"ח דהלכתא כב"ש לא זזנו אותה ממקומה. במחלוקת השני הלכתא כר"י דהלכתא כותיה לגבי ר"מ וכב"ה לגבי ב"ש ודוק. ופשיט הוא לך דבמניח תחת הצינור אפילו בשעת פיזור אפ"ה ב"ה פוסלין לכולי עלמא לר"מ ולר"י ומחלוקת ראשונה היתה בשוכח תחת הצינור בשעת פיזור. אי נמי שוכח בחצר בשעת קשור דתרווייהו חדא מלתא ומחלוקת שנייה במניח בחצר בשעת קשור ונתפזרו וחזרו ונתקשרו ודוק

ולפי כל זה ניחא מה שהקשו בגמרא לר"י דכיון דאיהו ס"ל דבתרווייהו לא נמנו ורבו א"כ בציר להו מנין הי"ח ותירצו וכו'. עוד חדשתי הכרח לפסוק כר"מ דבענין שוכח תחת הצינור הוא מכלל הי"ח דכל טצדקי דמצינן למעבד לאשכוחי כל הי"ח שיהיו שנוין במשנה עבדינן כיון דאשכחן דתנינן בשבת וי"ח דברים גזרו בו ביום א"כ ראוי שיהיו הי"ח דברים שנוים במשניות לא מימרות אמוראים שהיו בידם קבלה ולכן מאחר דאשכחן בהאי דינא דצינור במשנה שנוי דין דנמנו ורבו כוותיה נקטינן דאליבא דר"י בצרי ליה ממתניתין דגזרת בנות כותים בההיא משנה גם ר"מ אית ליה ולבסוף אסיקנא בגמ' דאליבא דר"י חליפי האי דצינור מנינן הא דבנותיהן משום דבר אחר דהיינו גזרו על תנוק יע"ש דהיא מימרות דאמוראים ואינה שנויה במשנה ולהכי כוותיה דר"מ קי"ל ודוק. וכל זה ניחא כפי מה שפירש רבינו ז"ל בספר הי"ד אך בפירוש המשנה בפ"ד דמקואות כתב דברים קשים להולמן אחרי שפירש המשנה באורך כתב ז"ל וזה הוא העול' בזה המשפט כפי סברת ב"ש כמו שיראה ר"י וכמו שנתבאר בתלמוד דאחד השוכח ואחד המניח בין בחצר בין תחת צינור שהכל פוסל את המקוה זולת המניח בחצר בשעת פיזור עבים שהוא אינו פוסל והלכתא כב"ש כפי מה שאמרנו לפי שהוא מי"ח דברים שגזרו עכ"ל. בתחלה אודיעך שיש חילוק ממה שכתב בפי' המשנה ממה שפסק בי"ד והוא דבר פשוט. בי"ד פסק במונח בחצר בשעת קשור ונתפזרו ואח"כ נתקשרו טהורין ובפירוש המשנה ס"ל שהכל פוסל זולת במניח בחצר בשעת פיזור עבים לבד ואח"כ נפרש דבילדותי' פירש ע"י אחר בשמועה נאה. ובזקנותי' פירש פירוש אחר נאה ויאה אך ראשונה צריך לעורר על פירוש זה שבמשנה מלבד מה שהקשינו על הי"ד ויישבע אך על פי' המשנה קשה טובא דהיכי קאמר בלישניה דפסקינן כב"ש כמו שיראה ר"י משום דהוי מי"ח דברים וזה דבר לא יסבלנו דאדרבה בגמרא אמרו בפירוש דרבי יוסי לית ליה הך מכלל הי"ח נמצא דאליביה דר"י הלכתא כב"ה ולא כב"ש וזו קושיא אלימתא. ומצאתי שחתני הרב זלה"ה בעץ חיים שלו נטע האי קושיא והניחה בצ"ע. ולולא דמסתפינא