זבח השלמים קכב

שואלין בה' פסח וכו' וכי מטא ריש ירחא מרחקין לי' אתי לזלזולי בחמץ. א"ל מידע ידיע דשתא מעברתא בחושבנא תליא מילתא אמרי חושבנא הוא דלא סליק להו לרבנן עד השתא ע"כ. מפשטה דסוגיא זו משמע דס"ל לעולא דאין מקדשין את החדש והיכי כתב הוא הרי אלו מקדשין את החדש דמשמע לכתחלה מקדשין. והנה עלה בדעתי לומר ד"א. ושמעתי שהרב מוהר"ש גאון אמרה דאליבא דרב נחמן דאמר מעובר ומקודש לעולם דס"ל דאפילו לכתחלה מקדשין אותו ומאי ונקט בלשון עבר להודיעך כחו דרבא דאפילו בדיעבד בטל העיבור אך זה דוחק דמנ"ל להרמב"ם לפרושי הכי ולאפושי בפלוגתא בין רב נחמן לעולא דסבירא ליה בפירוש דאין מקדשין לכתחלה

ולכן הנכון בעיני דהוקשה להרמב"ם ז"ל לפי פירוש רש"י ז"ל דפי' דאין מקדשין כלומר לומר מקודש אלא שתיק כי הרי זה מן המתמיהין מאחר שעושין אותו אדר שני דשתיקה מה יתן ומה יוסיף ותו מאי דמקשה ליה רבא לרב נחמן מכדי מפוריא וכו' וקושיא זו לכ"ע דס"ל דכל חדש אדר יכולין לעבר השנה ועד כאן לא פליגי אלא ביום שלשים דוקא ואם כן קושייתו הוא לכ"ע ולימא ליה וליטעמיך ומעין זה הקשו שם בתוספות והניחוהו בצ"ע יע"ש. לעומת כל זה ס"ל להרמב"ם פירוש נאה ויאה בשמועה ונדקדק בלשונו לשין הזהב דאומר הרי אלו מקדשין את החדש ביום שלשים דמילת ביום שלשים מיותר דהרי כל דין זה אביום שלשים קאי. אלא תוכן הדברים עם מה שכתב הרמב"ם ז"ל שם בפ"ג ב"ד שישבו כל יום שלשים ולא באו עדים והשכימו בנשף ועיברו את החדש ואחר יום או יומים באו עדים רחוקים והעידו שראו את החדש בזמנו שהוא ליל שלשים ואפילו בסוף החדש מאיימין עליהם כדי שלא יקדשו חדש זה וכו'. ואם עמדו העדים על דבריהם חוזרין ב"ד ומקדשין וכו' ומונין לאותו חדש מיום שלשים וכו' ואם הוצרכו ב"ד להניח חדש זה מעובר כמו שהיה קודם שיבאו העדים מניחין אותו וזה שאמר מעברין את החדש לצורך עכ"ל והאריך בזה יע"ש ועם כל הנז' זו היא פירוש השמועה דכיון דיום זה של שלשים היה ראוי לעשותו ניסן אם באו עדים על קדוש החדש אחר שעיברו את השנה בו ביום ביום שלשים דודאי שמוכרח לקדש אותו ויעשוהו אדר שני ולהכי קאמר הרמב"ם ז"ל מקדשין אותו כשבאו ביום שלשים דוקא אך כשלא באו העדים ביום שלשים אלא באו ארבעה או חמשה ימים אחר החדש בזה אמרו בגמרא דכיון דעברו את השנה ועשו מעשה כאילו לא היה ר"ח דאלו היה יום זה ר"ח מן הלילה כבר נראת הלבנה לשם ניסן ואינו יכול לעשותו אדר להכי אם באו עדים אח"כ אין מקדשין החדש כי אין לך צורך גדול מזה ויניחו את החדש כמו שהיה מיום ל"א כיון שביום שלשים עיברו את השנה. ולהכי קא בעי אח"כ קדשו מאי אם נראה להם להחכמים כסברא שהביא הרמב"ם ז"ל שם שיש מן החכמים דס"ל דלעולם אין מעברין את החדש לשום צורך ולהכי נראה להם לב"ד לקדש חדש זה כדברי העדים שאומרים שראו הלבנה בליל שלשים להכי ס"ל דכיון דקדשו החדש ביום שלשים אם כן בזה אנו סומכים אראיית העדים שראו בליל שלשים וכיון שכן אין בידם לעבר את השנה ולהכי בטל העיבור. ואה"נ שאם באו העדים ביום שלשי אחר שעיברו את השנה איפשר שיסבור רבא שמוכרח לקדש את החדש ביום שלשים ויעשה אדר שני דאנו סומכים אדברי העדים שאמרו עכשיו והוא אחר עיבור השנה ובזה נאמר אין מעברין החדש לשום צורך כסברת יש מן החכמים שהביא הרמב"ם כיון שבאו העדים ביום ל' בעצמו אין לבטל דבריהם בשום אופן אך כשעבר יום ל' ובאו העדים אח"כ ראוי שלא לקדשו כי בזה נאמר מעברין את החדש לצורך. ואם עברו וקדשו במקום שלא היה ראוי לקדש א"כ נראה שלא היה שום צורך בעבור לחדש זה ושיום זה היה מוכרח להיות ר"ח א"כ ראוי לבטל העיבור כיון שהיה ר"ח ניסן ודוק ותו דכשעבר יום שלשים ובאו העדים אחר חמשה או עשרה ימים ורוצים אנו לבטל מה שהיה עד עכשיו יום ל"א ר"ח ועתה אנו מחשבין מיום שלשים דודאי דאנו סומכים אראיית עדים שהיה בליל ל' וכיון שכן כבר היה ר"ח מהלילה וכבר נכנס ניסן ואין בידינו לעשותו אדר שני ולהכי בטל העיבור. ואיפשר נמי שלעולם סבירא ליה לרבא דאין לעשות יום שלשים ר"ח אפי' שבאו העדים בו ביום שכיון שב"ד נראה להם לעבר השנה ביום שלשים ראוי לעשותו יום ל' זה מחדש אדר שעבר שאילו היה ניסן אין בידינו לעשותו אדר ואין לך צורך גדול מזה וס"ל דמעברין את החדש לצורך לעולם. ורב נחמן ס"ל דאפילו שבאו העדים אחר עשרה ימים אם עברו וקדשו יום שלשים מקודש ומעובר כיון שבשעה שעברו השנה לא היו עדיין עדים שראו הלבנה בליל שלשים ואה"נ שבאופן זה שכבר עבר יום שלשים ואחר כך באו עדים שראו ליל שלשים