זבח השלמים קכ

א"נ דלמיעוט המשיחה צריכי בגמ' תרי קראי אותם ואשר ישרתו ובחדא לא ממעיט מכל וכל כאשר יעיין המעיין היטב הדק במסקנת דשמעתין וכיון שכן נקשי במשכן דליכא אלא חד מיעוטא דהיינו אותם נימא לא אמעיט ממשיחה מכל וכל אלא דלא בעי תרתי אבל אימא או זה או זה כמ"ש בגמרא ובתוס' דאפי' באותם אינו מספיק. ומוכרח לומר דהדר ילפינן משכן מכלים ואמרינן כשם שאותם הכתוב אצל כלים הוא למעטינהו מכל וכל ממשיחה גם אותו דכתיב במשכן הוא מיעוט גמור לגמרי וכיון שכן שעיקר המיעוטים כתבינהו קרא גבי כלים ולא גבי משכן דלא נימא דצריך קרבנות כמו שהוא הדין או משיחה אלא גבי כלים שני מעוטים ומשכן ילפינן מיניה א"כ מ"ש וכן תעשו הוא לשאר מילי מצינן למדרשיה למשכן ולא לכלים כיון דטרח קרא ומעטינהו בפירוש ממשיחה לגמרי ולא עשה כן במשכן משמע כדי שלא נמעיט מוכן תעשו אלא כלים ולא משכן לגבי שאר מילי כגון ע"א וכיוצא לפי קושי הענין. ותו במה דכתבינן לעיל דאי לא נאמר כן דבמשכן בעי ע"א א"כ נמצא דלא אהני כלום מש"ה וכן תעשו לדורות אלא ודאי דלפחות אהני דלגבי משכן לבעי ע"א אך ממשיחה אמעיט משכן כמו הכלים דאמעיטו מכל וכל ממשיחה מכח קרא דאשר ישרתו דאתא אותם וגילה דמש"ה אשר ישרתו ר"ל שירות ולא דבר אחר לא משיחה ולא ע"א רק שירות ומינה דוכן תעשו לא קאי אכלים. ולגבי משכן אנו אומרים דאמעיט ממשיחה מכל וכל כשם דתיבת אותם לגבי כלים הוא מכל וכל גם אותם דקאי למשכן ג"כ הוא מעוט מכל וכל אך לגבי ע"א כיון של נכתב מיעוט בפירוש גבי משכן כמו גבי כלים דטרח קרא וכתב אשר ישרתו דמינה ילפינן וממעטינן משיחה לגמרי וע"א אמרינן אהני אותם דמשכן למעוטי משכן ממשיחה לגמרי ואהני קרא דוכן תעשו דכיון דלא מצינן לאסמוכי לכלים מכח תרי מעוטי אותם ואשר ישרתו מוכרת דאהני למשכן לגבי ע"א דנבעי ולהכי לא כתבה התורה מיעוט גבי משכן רק אותם דקאי לכלים ולמשכן למעוטי משיחה לגמרי ודוק היטב הדק: ע"ז

יב דף מ"ח ע"ב בפרק כל הצלמים איתא אר"ש לשמעיה כי מטית להתם הרהיטני היכי דמי אי איכא דרכא אחריתי אסור אפילו בהרהיטני ואי דליכא דרכא אחריתי מישרא שרי ולמה אמר ליה הרהיטני אדם חשוב שאני ע"ש. והנה מצינו בהרי"ף והרמב"ם פ"ז דע"ז השמיטו הא דאדם חשוב ועשו כל אדם כאדם חשוב וכן הרא"ש ז"ל ומאד תמה הר"ן ז"ל עליהם והניח הדבר בצ"ע. ורבינו מוהרי"ק בכ"מ כתב כיון שהוא דבר שאין בו דוחק עשו כל האדם כאדם חשוב יע"ש ואם הקושיא קושי' התירוץ אינה כלום ואי לא דמסתפינא הוה אמינא שלא היה זה הלשון בתלמוד הגאונים ז"ל אלא סתם כמו שהעתיקו הרי''ף ז"ל

והביאור לע"ד דהגאונים הנז"ל סמכו אסוגיא אחרת הובאת בפ' חזקת הבתים והביאוה הגאונים ז"ל בספריהם הרי"ף ז"ל והרמב"ם בפ"א מהלכות איסורי ביאה והרא"ש ז"ל והיא באה"ע סי' כ"א אמרו שם בגמ' אר"ח בר אבא ועוצם עיניו מראות ברע זה שאינו מסתכל בנשים בשעת הכביסה ואמרו שם היכי דמי אי דאיכא דרכא אחריתי מה משבחו הכתוב דאם לא יעבור רשע לא מקרי ואין לו להלוך דרך שם ולסמוך על העצימה ואם ילך רשע מקרי ואי דליכא דרכא אחרינא אנוס הוא אם מסתכל ואנוס רחמנא פטריה ולמה מצריכו הכתוב לעצום עיניו דמדשבח ליה קרא שמעינן מינה שצריך לעצום עיניו ותי' לעולם דליכא דרכא אחרינא ואפ"ה מבעי ליה למינס נפשיה ולעצום עיניו עי"ש עד כאן עם פירוש רשב"ם ז"ל וא"כ הטיבו אשר דברו הגאונים ז"ל כי סמכו אסוגיא זו דמשמע מינה דאפילו בדבר שהוא פטור דאין צריך לעצום דליכא דרכא אחרינא מבעי ליה לאנס נפשיה וא"כ ה"ה בדין זה דברהיטני דאפילו דליכא דרכא אחריתי מבעי ליה לאנס נפשיה ולרוץ ודין זה בכל אדם דילפינן מעוצם עיניו דמדשבח ליה קרא משמע דשמעינן מינה ומשם ילפינן דאפילו במידי דפטורא צריך למינס נפשיה ולברוח מן העבירה התם לעצום עיניו אפילו שהוא פטור והכא לרוץ אפילו שהוא פטור דליכא דרכא אחריתי וזה נכון ליודע דברי הגאונים בספריהם. והיינו מ"ש בח"ה לעולם דליכא דרכא אחריתי דרצו לעקור ישוב הזה שבגמרתינו דע"ז ולומר דעוצם עיניו היינו באדם חשוב וכל אדם אינו צריך למינס נפשיה לכך עיקרו לומר דלכל אדם הוא זה ואפ"ה אבעי ליה ודוק ובזה היינו יכולין להאריך צדדי הבעי' וכעת אין להאריך ועיקר הרהיטני זה נ"ל דנפקא להו לחז"ל ממ"ש שהע"ה משלי ס"ד באורח רשעים