זבח השלמים קיט

ואחר כך נתכהן בסוף ימי בניהו עצמו אחימלך בנו של אביתר ואין סדר למקרא אך כשמזכיר הכתוב יהוידע שהוא בנו של בניהו ממלא מקום אבותיו לא היה לו להזכיר אלא לאחימלך בנו של אביתר או לצדוק כי כבר עבר כהונתו של אביתר כמ"ש משם רד"ק ז"ל ממעשה דאבשלום ע"ש לזה בחרו לומר דיהוידע זה היינו אביו של בניהו ואז לא היה כהן זולת אביתר ולא בנו ולא צדוק ודוק. והקשה להם לפי זה דסוף סוף הלא נזכר בניהו בסוף שמואל ח' ובתחילת מלכים תחלת מלכות שלמה ואם בניהו היה בסנהדרין לא היה שם יהוידע אביו כי הקרובים פסולים להיות יחד בסנהדרין ותירצו דשני בניהו איכא ויש לפרשה בכמה פנים התירוץ הזה ודוק

שם בסנהדרין ועיקרו יותר בשבועות פ"ב דף ט"ו גבי הא דאין מוסיפין על העיר ועל העזרות כי אם במלך ונביא וע"א אמרו מנה"מ אמר רבי שימי בר חייא דא' ק' ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו לדורות פי' שהיה שם משה שהיה מלך ונביא ובמקום ע"א קאי וכו'. מתיב רבא כל הכלים שעשה משה משיחותן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מקדשתן ואמאי נימא וכן תעשו לדורות ותירצו שאני התם דאמר קרא וימשחם ויקדש אותם אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה ופלפלו בגמרא ואייתי קראי אחרינא נמי יע"ש. והקשו בתוס' כלים נמי ליבעי ע"א דאותם מיעט משיחה אך ע"א מיהא לא נימעוט ותירצו וז"ל וי"ל דאתא אותם לגלויי דוכן תעשו לא קאי אכלים ולא בעינן בהן לדורות דומיא דמשה עכ"ל. כתבו עוד התוספות ז"ל בדיבור אחר ז"ל מתיב רבא כל הכלים שעשה משה תימא ממשכן גופיה ה"ל למפרך דליבעי משיחה לדורות כמו שנמשח בימי משה כדכתיב בקרא כדאמר לקמן גבי משכן ומקדש עכ"ל. ומה שהביאו משה לקמן גבי משכן ומקדש הוא להכריח דהמקדש לא נמשח שכן אמר לקמן גבי צריכותא דתרי קראי משכן ומקדש הוא אלו נאמר משכן הוה אמינא משכן דוקא משום שנמשח אבל מקדש לא. והגם שממשנתנו יכולין להכריח שאין משיחה במקדש מדלא תני במתני' בכל, הנהו דתני להו דבעי במקדש ולא אדכר משיחה אין, מוסיפין על העזרה אלא וכו' וליכלול נמי משיחה אלא שרצו להכריח שבפי' אמרו בגמרא דמקדש לא נמשח. ועתה צריך לדעת מדלא אקשי הכי תלמוד' בהכרח נאמר דאית נמי מעוטי דהמקדש אינו צריך משיחה וקים ליה לתלמודא הכי אי נמי מפסוק זה בעצמו דוימשחם ויקדש אותם שהוא מיותר שם בפסוק זה עצמו נזכר המשכן והכלים וכשבא סופיה דקרא וכתב וימשחם ויקדש אותם מיעט למשכן ולכלים ממשיחה דאלת"ה היה להם להקשות קושיא זו דמשכן גופיה לבעי משיחה ולא היה תירוץ לדבר אלא ודאי קושטא קאי דנסבול הדוחק דהוה להו להקשות משכן גופיה אך מוכרח לומר דבמה שתירצו בגמרא יתורץ נמי האי קושיא דמשכן גופיה כדאמרן ודוק. אך קשה טובא קושיא רבתי בדעות דכיון דפסוק זה דוכן תעשו מזכיר תבנית המשכן וכליו והכריחו בעלי התוספות ז"ל דמכח המיעוט דאותם אימעטו כלים נמי מע"א אם כן גבי משכן נמי דמוכרח לומר דיש גילוי ומיעוט דאימעיט מקדש ממשיחה מפסוק אחר או מפסוק זה עצמו דאותם דקאי למשכן ולכלים איך שיהיה מוכרח הוא שיהיה מעוט כמו גבי כלים וכיון שכן נאמר גם כן דאתי אך מיעוטא ומיעט דוכן תעשו לא קאי אמשכן כשם דאמעיטו כלים ממשיחה ומע"א נימעוט נמי משכן ומאי שנא מכולהו

והנכון בעיני עם מה שאני מפרש בההיא דאמרו בהרואה שא"ל בצלאל כלים שאני עושה וקשה טובא מה שהקשו התוס' דהרי בפ' תרומה נצטוה עשיית הכלים ואח"כ כתיב ואת המשכן ותירצו שם בדוחק דמאי אולמיה דפ' תשא מפ' ויקהל ועוד קושיו' אחרות שהקשה מוהרי"ט ז"ל בדף צ"ז עי"ש. והלע"ד דמקרא דדן הכריח בצלאל שכוונת ה' לומר ועשו מקדש כתבנית המשכן וכו' שאני אומר לך שכפי סדר שהראתיך תבנית המשכן תחלה ואח"כ הכלים כן יהיה סדר עשייתן משכן אח"כ כלים וגם לדורות יהיה ג"כ באופן זה מקדש אח"כ כלים מטעם שאמר בצלאל כלים שאני עושה כו' עי"ש ולפי זה הרווחנא מרגניתא לקושייתינו הגדולה שכיון שעיקר קרא להשמיענו דינו של משכן שיוקדם לכלים אע"פ שבסדר הצוואה נשנו כלים בראשונה מפני חשיבות הארון אקדמיה כמ"ש במדרשים או מאיזה טעם שיהיה אך קרא זה אתא ללמדנו לפום קושטא דהעמיק בצלאל א"כ עיקר קרא דוכן תעשו לאקדומיה המשכן אם כן גם מה שאנו דורשין וכן תעשו לדורות דהיינו לענין ע"א דלגביה משיחה אמעיטו היינו דוקא למשכן ולא לכלים דעיקר קרא דוכן תעשו אתי לאחשוביה למשכן שיהיה ראשון אם כן גם חשיבות המלך והע"א היינו למשכן ולא לכלים ודוק: