זבח השלמים יב

תקנה לאדם דהיינו העון וכן פירש רש"י ז"ל תקלה מכשול עון עכ"ל וכיון שבאת תקלה ע"י תהרג מצד. העונש ולמ"ד כדי שלא תהא בהמה זו עוברת בשוק ויאמרו זו שנסקל פלוני ע"י דוקא כשנסקל שע"י הסקילה נגלה ונתפרסם איתו החוטא וכשתעבור אותה הבהמה בשוק יאמרו זו היא שנסקל פלוני ע"י אבל כשלא נסקל אינו דבר מפורסם וגלוי לכל כדי שיאמרו זו היא שעבר בה עבירה פלוני ומה גם שלא חששו במשנה אלא שלא יתבזה האד' כשיאמרו שנסקל שהוא בזוי גדול ולא על העבירה וא"כ כשלא נסקל הוא לא סקלינן לה והוא חילוק נכון ואמיתי לע"ד (ומהרא"ר נר"ו סייעני ואמר שלאותו שנסקל וקבל דינו כבר נקרא חסיד כמ"ש בגמרא נתנו את נבלת עבדך וגומר חסידך וגומר עי"ש ועל איש זה חס על כבודו ורוצה שיהרגו הבהמה כדי שלא יאמרו וכו' אבל כשברח ולא עשו בו את הדין ה' רוצה אדרבה שיתבזה ודו"ק

והנה בענין האילן שלא נגלה בתורה אם נאמר בטעם הריגת הבהמה הוא מצד העונש שבאת תקלה לאדם ע"י א"כ טעם זה לא שייך לשלא יגלה ה' האילן כי מה עונש הוא לאילן כשלא יפרס' אותו אדרבה כבוד גדול הוא לו ונמצא חוטא נשכר ובשלמא גבי הבהמה אמרינן שהורגים אותה בשביל שבאת תקלה לאדם אבל באילן לא שייך לומר שאין התורה מגלה אותו ומפרסמו בשביל שבאת תקלה כי כל כבוד איפכא ואדרבה מטעם שבאת תקלה ראוי לפרסמו ולבזותו כדאמרן ומוכרח לומר מי שירצה לתת טעם לאילן שלא נתפרסם כאידך טעמא דס"ל דמה שאנו הורגין הבהמה הוא בשביל כבוד האדם שלא יאמרו זו היא שנסקל פלוני ע"י וא"כ מטעם זה לא פרסמה התורה אילן זה משום כבודו דאדם הראשון כמ"ש בע"ה ואם על כבוד תולדותיו וכו'

ועתה רצה להכריח בע"ה טעם זה דהוא אמיתי כדי שיתן טעם לאילן שלא נתפרסם דאימא אנא דהטעם הוא משום שבאת תקלה לאדם ולהכי הורגים הבהמה ועם זה לא שייך למימר באילן מידי דלא שייך טעם זה וגומר כסברת כמה תנאי דנתפרסם האילן כמ"ש שם עי"ש לזה הביא ותפס בקרא ואשה כי תקרב דהגם דמשם אינה סברא לומר דטעם הריגת הבהמה משום דבא תקלה ע"י לאדם וכדאמרן דאפילו שלא נהרג האדם הרגינן לבהמה לפי שבאת תקלה בעון ע"י ובפרט דסוף סוף ה' יעשה בו את הדין כי כמה שלוחים יש לו לה' לדון דינו ולהכי לא הזכיר מיתת האדם בתחלה ואח"כ מיתת הבהמה אלא והרגת את האשה ואת הבהמה את ואת הפסיק הענין הריגה לכל אחד ושניהם שוין במיתה מצד העונש אדם משום שחטא והבהמה שעל ידה חטא דאי משום שלא יאמרו זו היא שנסקל פלוני ע"י א"כ הל"ל בתחלה הריגת האשה לבדה ואח"כ יאמר ואת הבהמה תהרגו לפי שכיון שהרגת את האדם והאשה ונסקל ע"י למחר תעבור בשוק ויאמרו זו היא שנסקל ע"י להכי הכריח דבר זה מקרא דאדם וזהו אם אדם חטא בהמה מה חטאה ובקרא זה דאדם יש ידים מוכיחות דהטעם הוא כדי שלא יארע שתעבור בשוק ויאמרו זו היא שנסקל פלוני ע"י דכתיב ואיש אשר יתן את שכבתו בבהמה מות יומת ואת הבהמה תהרגו מדכתב הכי משמע דדוקא כשהמיתה את האדם אז בתר הכי ואת הבהמה תהרגו אבל אם לא המיתה את האדם לא וזה ודאי מוכיח מטעם שלא תהא עוברת ויאמרו זו היא שנסקל פלוני ע"י וא"כ מהכרח דאדם נכריח ג"כ דגם באשה הוא מטעם זה ואע"פ דכתי' והרגת את האשה ואת הבהמה דמשמע דהטעם הוא מצד העונש ושניהם שוים בהריג' ולא מטעם דנהרג האדם אלא שחטא ע"י קרא קמא דאם אדם חטא דשם מוכח שפיר טעם זה דאחר שאמר מות יומת אמר ואת הבהמה תהרוגו דמשמע דווקא כשהומת האדם אח"כ תמית הבהמה כדי שלא יאמרו זו היא שנהרג פלוני ע"י יכריח לקרא זה דהריגת הבהמה הוא מטעם הנז' ולא תפרש מהכרח קרא בתרא דטעמא דקרא קמא היא משום שבאת תקלה ע"י לאדם וכיון שכן בטל העיקר בטלה הטפילה מה שאנו רוצים לחדש שלא גילתה תורה האילן כפי טע' שני דהתם דאדרבה טעמיה דקרא בתרא פרשהו עפ"י משמעות הטע' דשייך לקרא קמא וטעם השינוי אני אפרש בס"ד חדא שכבר למדנו בפסוק ראשון דמשים מיתת האדם קטלינן לבהמה לא הוצרך לחזור להשמיענו כן בפ' השני ולזה כלל למיתת ב' יחד. ועוד נאמר והוא האמור לעיל כי בענין האדם הרובע כיון דהיא לא עבדה מידי אני אומר ראה דמטעם דהיא מות יומת להכי ואת הבהמה תהרגו שלמחר אם תעבור בשוק יאמרו זו היא שנהרג פלוני ע"י אבל כשהבהמה רבעה לאשה דעבדה מעשה אני אומר והרגת את האשה ואת הבהמה שניהם שוים בענין ההריגה אבל סוף סוף אם לא הי' הטעם הנז' לעיל שלא וזש"פ ע"י לא היינו הורגים הבהמה כיון שאינה בעלת בחירה