זבח השלמים קיז

לכן נלע"ד שרצה לרמוז שבן שאול זה הנז' ולכן העלים עתה הפסוק שמו ואמר וישמע בן שאול ולעולם קא מדכר שמיה איש בושת אלא קאמר עתה בן שאול כי רצה הכתוב לרמוז כי בן שאול זה הנז' הי' ג"כ שמו מפיבושת בן יהונתן והאי ושמו מפיבושת דכתבי' קרא באחרונה לאסמוכי נמי אאיש בושת ג"כ דבגויה משתעי קרא והגיד לנו הפסוק זה עתה לגנאי הרשעים שהרגו איש צדיק כמ"ש דוד אח"כ הלא תראה דאיש בושת זה נקרא מפיבושת לפי שהי' מבייש פני דוד בהלכה ועכ"ז הרגוהו ומי שלח ידו במשיח ה' וניקה ולהכי דטבא להו עבדי להו ועשה בהם שפטים להורגם ולקצץ ידיהם ורגליהם ולתלותם כי פגעו באיש צדיק שהיו רגליו הולכים לבית המדרש וידיו רב לו במלחמתה של תורה. ודרך רמז ג"כ נאמר שבתחלה הי' מפיבושת שבדברים שהי' יוצא מפיו מבייש לדוד כמ"ש רש"י ז"ל ואח"כ כשנולד לדוד כלאב שהי' מכלים למפיבושת נקרא איש בושת שהוא הי' מתבייש מכלאב ושמו העקרי איש בעל כנז' בד"ה שהוא לשון אדנות כמ"ש רש"י ז"ל בד"ה שירש מלכותו ועליו ג"כ נאמרו מלכים מחלציך יצאו כנז' בדברי חז"ל וא"כ דברי ר"ת נדחו לע"ד והגם שבספרינו הראשון כתבנו בדבור תוס' ויטהו לה על הצור פירוש נחמד עם פירוש ר"ת הנה שם התוס' אזלו כדברי ר"ת הוא בעל התוס' שהזכירם ראשונה ופירושנו פה הוא ע"פ דברי רש"י ז"ל ורבותינו במדרש שהביא רש"י ז"ל שאיש בעל הוא איש בושת וכגרסתינו בגמ' וכדעת רש"י בכריתות דלא מפרש כלום באומרו ולמה נקרא שמו מפיבושת ודוק כל זה

י שם במ"א לא מצינו תורה וגדולה במ"א. כתבו התוספות ז"ל וז"ל כולהו שני קאמרינן משהתחילה גדולתן לא פסק כ"ש והשתא ל"ק לספרים גרסי והא הוה אלעזר שהתחלת גדולתו אחר של יהושע ותימא דלא משני מיהושע הוה עתניאל ב"ק שהחזיר הלכות ע"כ. וי"ל קשר דבריהם באומרו ותימא דל"ק הוה עתניאל שאין לו קשר וכנראה היא קושי' בגמרא

והביאור והוא הנכון ויתורץ לפי זה דכנראה אינה כ"כ קושיא למה לא משני הוה עתניאל דחדא מינייהו נקט הגם דכבר אמרנו בדרך האחד דעתניאל היה חכם מאלעזר עכ"ז איננו מספיק לומר ותימא ומה גם דלעיל בקושיית מפיבושת שג"כ הי' חכם גדול מבייש את דוד אמרו וק"ק דל"ק הוה מפיבושת וכאן אמרו ותימא ולעיל יישבנו זה באר היטב בשני דרכים גם עתה יובן הכל באר היטב. ואומר דהרואה יראה בס' שופטים דעתניאל האריך ימים אחרי יהושע ואלעזר כי לאחר מיתת יהושע ואלעזר וכל הדור ההוא שבימיהם היו ישראל עובדים את ה' אח"כ א"ק שעבדו את האלילים ויקם להם מושיע את עתניאל ודנם ארבעים שנה. אך פנחס האריך ימים יותר שבימי יפתח שהיה אח"כ ימים וזמן הרבה הי' חי ונענש על שלא הלך להתיר נדרו ובפרט אליבא דמ"ד דפנחס הוא אליהו. וכיון שכן נ"ל שכוונת הפ' להקשות לפי גירסא זו דרצו לישב שנגרוס והא הוה אלעזר הוה פנחס לפ"ז הקשו דלמה לא משני הוה עתניאל דבשלמא אלו לא היינו גורסים לא הוה תימא רק דקדוק קצת קשה כמו שאמרו לעיל במפיבושת דחדא מינייהו נקט מה לי אלעזר מה לי עתניאל אפי' שהי' חכם יותר אינה קושיא כי אלעזר יש לו כתר כהונה וגדולתו אפילו בימי משה נודע ויאמר אלעזר. אך כפי גירסא זו שיישבו שנגרוס והא הוה אלעזר הוה פנחס. ותימא רבה דא"כ הי' להם לתרץ הוה עתניאל דעם זה לא היינו מקשים עוד והא הוה אלעזר דעתניאל האריך ימים יותר מאלעזר ולהכי הוא תימא כיון שאם היו אומרים הוה עתניאל ממילא הוה מתתרץ קושית הא הוה אלעזר והתירוץ הוה פנחס דבאומרנו הוה עתניאל ועתניאל האריך ימים אחר אלעזר א"כ לא היינו אומרים הא הוה אלעזר. וכ"ת דאם היה אומר הוה עתניאל היינו מקשים והא הוה עתניאל לזה אומר בב' או בג' פנים. וקרוב הוא מוכרח ליאמר לפי דסוף סוף אני אקשה כך הא הוה עתניאל ויש לנו לתרץ או דעתניאל הגם דהוא רב בתורה ובגדולה אינו כיהושע או אלעזר או פנחס ואהני עתניאל לגרוע כח יהושע כיון שהי' גדול כמוהו או יותר בתורה אך להקשות הא הוה עתניאל בתורה ובגדולה אינה קושיא. א"נ שנתרץ לזה הא הוה פנחס דהי' גדול כמוהו ונזכר במלאכות ה' כמ"ש ויעל מלאך והוא פנחס. ומעתה לא נוכל להקשות הא הוה פנחס דכיון דגדולתו היתה משמת אביו אפילו בימי עתניאל הי' לו גדולה בנביאות ובכהונה נמצא דאינו כולהו שני ואין לנו הכרח דפנחס חי בגדולתו אחרי עתניאל דאולי כשמת עתניאל מת פנחס. א"נ ירד מגדולתו מעין משאחז"ל היה נגיד אך כשאמר הא הוה אלעזר הוה פנחס שייך להקשות שאחרי אלעזר הא הוה פנחס שידענו שחי אחרי אביו אך אחרי עתניאל אין כ"כ קושיא וא"כ נחזור למה שאמרנו שכוונת התוס' שאלו אמרו בגמ' הוה עתניאל היינו